איך סטיב ג'ובס שינה את חיי
"ג'ובס, והמק, פתחו בפני עולם שלם של עיסוקים מהנים שהעשירו את חיי. התחלתי לקרוא ספרים שלא קראתי קודם. חלקם עזרו לי בחיי המקצועיים - אבל הרוב פשוט גרמו לי להנות יותר". זיו קיטרו נפרד מהאיש ששינה את חייו
איך מצאתי את המק
רוב החיים שלי הייתי משתמש פיסי ושנאתי את זה. לא חשבתי על אלטרנטיבה אחרת. ווינדוס שיגע אותי. וחבילת אופיס גרמה לי לרצות להרוס דברים. אי שם ב-2003 אחי קנה מק והיה מספר לי מדי פעם כמה שזה מחשב בשבילי. אבל אני מתפרנס מכתיבה ולא סמכתי על המק שיעשה את הדברים שאני צריך שהוא יעשה. חוץ מזה, מק? אנחנו חיים בישראל ויש אתרים שלא תומכים במק. איך אני בדיוק אעבוד איתו?
עוד על ג'ובס:
ב-2005 התחילו דיבורים על שיתוף פעולה בין אפל לאינטל, שאמור היה לאפשר לשינויים מרחיקי לכת במערכת ההפעלה. בין השינויים דברו על וירטואליזציה: תהייה אפשרות להריץ חלונות במקביל למערכת ההפעלה של המק. זה נשמע מפתה אבל גם היה רחוק ממני. רחוק מאוד.
קצת אחרי ינואר 2006, בלילה אחד, ישבתי ועבדתי על תסריט למשחק חדש. יומיים קודם לכן נהרס לי כונן הגיבוי, ועכשיו הרגשתי שהמחשב שאני עובד עליו עומד למות. מיהרתי לשמור את המשחק על דיסק און קי, וזה היה הדבר האחרון שהמחשב הזה עשה. כאשר אחי צלצל כעשרים דקות לאחר מכן, הוא שמע בקול שלי שמשהו רע קרה. סיפרתי לו שאין לי מושג איך אני ממשיך לעבוד. שעתיים לאחר מכן הוא צלצל חזרה ואמר לי, "עכשיו אתה יכול לשאול מה אינטל עושה במק שלך". הוא התכוון לפרסומת של אפל שרצה באותו זמן, ששאלה "מה עושה שבב אינטל במק שלך? הרבה יותר". שבוע לאחר מכן ישב לי מק על השולחן - ולא לקח הרבה זמן כדי שאבין שמשהו בחיים שלי השתנה.
ההיכרות הראשונה שלי עם סטיב ג'ובס
ברגע שיש לך מק, אתה חבר בקהילה של אנשים שיודעים שהם מיעוט נרדף, אבל איכותי. בניסיון לגלות את כל מה שהמק החדש שלי יכול לעשות התחברתי לקהילה הזו ושם שמעתי על סטיב ג'ובס. ידעתי מי הוא, באופן כללי: האיש הזה עם הסוודר שממנכ"ל את אפל. לא משהו מעבר לזה. סיפרו לי שהמצגות שלו הן משהו יוצא דופן, שאני חייב לראות אותן. אני מודה שלא הבנתי על מה כל הרעש.אני מעביר הרצאות על נושאים רבים. עד שראיתי את ג'ובס על הבמה סירבתי לעשות שימוש במצגת. להסתכל על שקופיות עמוסות במלל ונקודות וצבעים מכוערים וגרפים עשתה לי חלחלה. אני רוצה שאנשים יהנו בהרצאות שלי. המחשבה על מצגת של אפל שחבורת הפאנטים האלו רוצה לראות, עם המנכ"ל הזה שיעלה וידבר איתי על מחשבים ויראה לי פאוור פוינט - איכס. אבל לא הייתה לי ברירה וצפיתי במצגת הבאה, שבה בין השאר דיברו על השלמת המעבר לשבבי אינטל בכל קו המחשבים. לא נושא מרתק במיוחד.
זה היה שונה מאוד ממה שציפיתי לראות. לא נשאבתי עדיין אל "שדה עיוות המציאות" שכולם דברו עליו, אבל ג'ובס על הבמה הופיע לא כאיש טכנולוגיה שמציב חתיכת חומרה חדשה. הוא היה כמו שחקן שמספר את אחד הסיפורים המרתקים ביותר שסופרו. השפה בה השתמש, השקופיות, שלא היו מכוערות בכלל, התזמון שלו והמסר הסופי גרמו לי להבין שלא משנה כמה טוב חשבתי שהייתי, זה לא מספיק. אז התחלתי לקרוא יותר על המצגות שלו, ונחשפתי לעולם שלם של העברת מידע בצורה חזותית וגיליתי איך כן להשתמש במצגות ואיך ליצור רושם חזק יותר וזה עזר לי, בין השאר, למכור רעיונות שלא האמתי שיצליחו לעניין אנשים.
שינוי תפישה
אחרי זה היו עוד מחשבות על שימושיות. עבור ג'ובס, עיצוב לא נגמר באיך משהו נראה אלא באיך משהו עובד. חוסר הפשרות שהוא הפגין כלפי המוצרים שלו, הרצון להוציא את המוצר המושלם, וההתעקשות ששום דבר אפוי למחצה לא יצא לך מתחת לידיים, גרם לי להתבייש. זה לא מה שהייתי רגיל אליו. בתפיסת העולם שלי באותה תקופה עושים את מה שעושים מהר ואם אפשר טוב, משחררים לאוויר העולם ואלוהים גדול.
לקרוא ולשמוע על הדרך בה ג'ובס מקפיד על הפרטים הקטנים, על איך הוא החזיר את כל האייפודים לתיקון יום לפני שנתנו אותם לעיתונאים כי הם לא עשו צליל "קליק" מספק כשחיברו להם אוזניות, גרם לי להבין שלא מנסים לעשות משהו בצורה הכי טובה ומקווים לטוב. הדרך הנכונה ביותר לפעול היא לעשות הכי טוב שאתה יכול ואז לשפר את זה ולבחון את זה ולשפר שוב.
הכי חשוב, למדתי ממנו שהאמונה במוצר שאתה יוצר צריכה להיות שלמה. אם אתה נמצא במצב בו אתה מהסס וצריך את אישור הקהל שאתה בסדר, כנראה שהמוצר שלך לא צריך לצאת. ביום בו אתה מאמין במה שאתה עושה בצורה מלאה, זה היום בו אתה יכול להוציא אותו החוצה. יכול להיות שלא יאהבו אותו אבל זה השלב האמיתי היחיד בו ראוי שתשחרר את מה שעמלת עליו.
חיים אישיים
כשמתחילים לחשוב על עיצוב ועל שימושיות ועל ירידה לפרטים הקטנים בכל דבר שעושים אי אפשר להשאיר את זה לעבודה בלבד. האהבה למק ולמוצרים שג'ובס היה אחראי עליהם הביאו אותי לבחון צדדים אחרים בחיים שלי ולאמץ תחומי עניין חדשים. מעולם לא חשבתי שאכנס לתחום הווידאו או הצילום, לא האמנתי שיהיה לי את הידע הבסיסי ביותר בתאוריית הצבע. אבל השימוש במק הוביל לדברים האלו. והוא גם הפך אותי ליעיל יותר, עם זמן רב יותר לחיים פרטיים. השימוש במק גם נתן לי הערכה לאיך דברים עובדים ונראים ולמדתי איך לסלק מהבית שלי ומהחיים שלי את כל מה שאני לא צריך. ג'ובס היה מנכ"ל טוב ואיש חזון לא כי הוא ידע לומר כן לדברים הנכונים אלא כי הוא ידע להגיד לא לכל מה שלא צריך. הוא ידע לחתוך ולהסיר את כל מה שנראה חשוב אבל הוא לא באמת כזה. הוא זה שלימד אותי לבחון דברים בצורה שונה ולדעת שזה בסדר להגיד לא לאנשים ופרויקטים שנכנסו לחיים ונראו מפתים, אבל למעשה לא היו כאלו.
שאיפות
ג'ובס רצה להשאיר חותם ביקום. הוא שכנע את ג'ון סקאלי לבוא לאפל בצורה הזו, והוא שכנע אחרים לבוא אחריו עם האמונה הזו. הוא לא האמין בלחיות חיים של אנשים אחרים ולא האמין בעשייה שאין לה משמעות. הוא לא היה צריך את הסרטן כדי להבין שהחיים יקרים, הוא ידע שיש לו רק תקופת חיים אחת ושאסור לו לבזבז אותה והאמונה הזו, השאיפה הזו היא שהחזיקה אותו בחיים זמן רב כל כך.למדתי מג'ובס שמותר לחלום לא רק על חיים טובים יותר אלא על עולם טוב יותר. הוא לימד אותי שזה בסדר להיות היפי גם בשנת 2011 עם כל הטכנולוגיה מסביב והוא גרם לי לשאוף להיות אדם טוב יותר, יצירתי יותר, מישהו שישאיר חותם על היקום הזה. אפשר להיות ציניים, ואפילו מומלץ - זה מפריד בין אלו שבסופו של דבר משנים משהו לבין אלו שנעלמים מהעולם ולא משאירים אף לא זיכרון אחד.
ומה אני לא רוצה לקחת ממנו
ג'ובס לא היה מושלם. כדי להגיע לאן שהגיע צריך אופי מאוד מיוחד והאופי הזה הוא לא תמיד נעים. חוסר פשרות אומר שאתה פוגע באנשים, שאיפה לשלמות אומרת שאתה מעליב אנשים אחרים. האמונה שמה שאתה עושה נכונה לחלוטין פוגעת באלו שחושבים ככה גם אבל לא מסכימים איתך.
יש הרבה מאוד דברים שלמדתי מג'ובס, אבל אני מקווה להצליח לשלב את הדברים שלמדתי ממנו מבלי להפוך להיות אדם שמפחדים להסתובב לידו. אני אולי לא אבנה את חברת אפל הבאה, וזה בסדר, לכל אחד מאתנו יש את היכולת לבצע את השינוי ביקום הזה בצורה אחרת.
היום בבוקר קמתי והתחלתי לחפש את הדרך שבה אני עומד לעשות את זה.
