כשליונל מסי אוכל שניצל הוא מבקיע
הסופר האיטלקי לוקה קאיולי חקר לעומק את חייו של הכוכב הארגנטיני, לפני שפירסם את הביוגרפיה "מסי: סיפור על ילד שהפך לאגדה". בראיון מיוחד הוא מספר על המעשיות הקטנות ששמע ומבטיח מהדורה שניה. והציטוט בכותרת? איך לא, שייך לאמא מסי. פעם בדור - פרויקט מיוחד ב"ידיעות אחרונות"
כדי לשמוע על הדקות הראשונות של לאו מסי באוויר העולם הרחיק לוקה קאיולי, סופר איטלקי, עד בית החולים "גריבלדי" ברוסאריו והגיע לגינקולוג נורברטו אודטו, שיילד, מבלי שידע על כך, את גאון הכדורגל של ברצלונה.
קאיולי, מעבר לעבודתו כעיתונאי ופובליציסט במדינות שונות, מעביר את ימיו בעיקר בכתיבת ביוגרפיות של ספורטאים. הוא כתב מאות עמודים על רונאלדיניו, זינדין זידאן, פרננדו טורס, כריסטיאנו רונאלדו ואחרים, ובקרוב תצא לאור המהדורה השנייה של ספרו "מסי: סיפור על ילד שהפך לאגדה".
בשביל סבתא
לפעמים נדמה שעל סלבריטאים בסדר הגודל של מסי אנחנו כבר יודעים הכל, אבל קאיולי, שבמהלך התחקיר לספר התקרב מאוד למשפחת מסי המורחבת, הוא בין היחידים שמצליחים להפתיע בסיפורים חדשים.
עוד ב-ynet ספורט:
- בן שהר: חשוב לא לעשות בושות מול מלטה
- מסתמן: תומר בן יוסף לא ייענש
- אליפות אירופה בטניס שולחן: ישראל הפסידה לאיטליה
- את שוערת ארה"ב מצטלמת בעירום כבר ראיתם? חבל
"הסיפור המעניין ביותר לדעתי הוא על הפעם הראשונה שמסי שיחק כדורגל בקבוצה ולא כאינדיבידואל", מספר קאיולי בראיון מיוחד ל'ידיעות אחרונות'. "המאמן הראשון שלו היה סלבדור אפריסיו, אדם מבוגר שהיום עבר את גיל 80. כשמסי היה בן חמש, סבתא שלו, שגם לה קוראים סילביה, לקחה אותו לשחק ליד המגרש. אפריסיו חיכה לשחקן האחרון שישלים את הקבוצה שלו לפני האימון, אבל השחקן לא הגיע.
ספרו של קאיולי פורסם ב־21 מדינות. הוא החל את המחקר שלו ברוסאריו, עיר הולדתו של מסי, המשיך לבואנוס איירס ומשם לברצלונה. הוא בילה תקופה עם משפחת מסי, שהסכימה למסור לו תמונות נדירות מהילדות של הגאון הקטן (ואחת מהן מפורסמת כאן). הספר נפתח עם סיליה האמא, שמפרטת כיצד היא מכינה את המאכל האהוב על הנכד - שניצל ברוטב נפוליטנה.
"כשהוא אוכל את השניצל, הוא מבקיע", היא מספרת שם. "עובדה, הוא אכל שלוש רצועות לפני השלושער מול ריאל מדריד". בסיום הספר מסי עצמו נותן לקאיולי ראיון קצר.
"כולם יודעים שמדובר בבחור ביישן, אבל צריך להבין שבמשך שנים הוא לא הבין את הטירוף סביבו", מספר קאיולי ונותן דוגמה. "מסי לא הבין שהוא אייקון. תקופה ארוכה הוא היה הולך לסופרמרקט עם בגדי האימון שלו ואנשים היו מסתכלים בתדהמה. רונאלדיניו היה מתעצבן עליו שהוא לא מבין את כללי המשחק מחוץ למגרש".
- ממה נובעת הביישנות הזאת?
"מאז ומתמיד המקום היחיד שלאו הרגיש בו נוח היה המגרש. מחוצה לו הוא היה ילד קטן ונמוך, שונה מאחיו שהיו גבוהים. לא סתם הם אלה שהמציאו לו את הכינוי 'הפרעוש'. הוא היה הקטן מכולם".
- איך אפשר לתאר את המקום בו גדל?
"משפחת מסי היא משפחה נורמלית לחלוטין. לא היה שם הרבה כסף. לאו גדל, וזה בטח מעניין בשבילכם, ברחוב 'ישראל'. הוריו עבדו במפעל ברזל. הם גרו בדירה קטנה. המצב הכלכלי בארגנטינה לא היה טוב והמשפחה חשבה לעזוב לאוסטרליה ולהתחיל חיים חדשים. אם לא הייתה מגיעה ההצעה מברצלונה וזה היה קורה, העולם היה מפסיד".
נשאר בברצלונה למרות הקשיים
כידוע, מסי עבר לברצלונה לאחר שבגיל 11 הוא אובחן כסובל מבעיית גדילה, והקטלונים הם אלה שהסכימו לממן עבורו את הטיפולים. קאיולי פגש את ד"ר דייגו שוורצשטיין, הרופא שאיבחן את לאו הקטן.
הדוקטור סיפר שפגש ילד שקט, שלא הוציא מילה מהפה, וכי השקיע בטיפולים הראשונים ללא תמורה כיוון שהיה מדובר בשחקן הכישרוני של ניואלס אולד בויס, הקבוצה שהוא עצמו אוהד. "כשהתקבלה ההחלטה לעבור לברצלונה, הוחלט שכל המשפחה תעבור", מספר קאיולי, "אבל מהר מאוד המשפחה התחלקה לשניים".
- היו קשיי הסתגלות רציניים?
"מריה סול, האחות הקטנה, לא הסתדרה שם. היא חזרה עם סיליה לרוסאריו. כשדיברתי עם לאו הוא סיפר לי שהרגעים הקשים ביותר בחייו היו השנים הראשונות בברצלונה, ורק בגלל הפרידה מהמשפחה. הדבר שהוא הכי גאה בו בחייו זו העובדה שנשאר בברצלונה למרות הקשיים. אמא שלו אמרה לו שאם קשה זה בסדר לוותר והוא יכול לחזור הביתה, אבל לאו אמר 'אני נשאר, ומקווה שאלוהים יעזור לי'. והוא אכן עזר לו".
- איך הייתה ההתחלה שלו בלה מאסיה, האקדמיה של בארסה?
"טיטו וילאנובה, שהיה המאמן שלו שם ועכשיו הוא עוזרו של פפ גווארדיולה, סיפר לי שהיו לו יחסים טובים עם השחקנים האחרים וזה המזל שלהם. הוא אמר שמי שהסתדר איתו הכי טוב הוא ג'רארד פיקה, שהיה בשביל מסי כמו שומר ראש. פיקה תמיד היה גבוה וחזק, והוא היה כמו אח גדול למסי שם".
מי זה לאונל מצ'י?
בגיל 17 מסי עלה לקבוצה הבוגרת של ברצלונה. בספרד התחילו להבין שמדובר בכישרון יוצר דופן. קאיולי חושף שבאותו זמן בארגנטינה אפילו אנשי המקצוע לא ידעו איך מבטאים את שמו של הילד הצעיר: "קלאודיו ויוואס, עוזרו של מרסלו ביילסה בנבחרת ארגנטינה, קיבל קלטת של מסי. הוא העביר אותה להוגו טוקאלי, שהיה אחראי על הנבחרת הצעירה.
"טוקאלי דחה את הצפייה בקלטת כי חשב שמדובר בעוד ניסיון של סוכן להכיר לו שחקן בינוני. בנוסף, מסי היה צעיר בהרבה מהשחקנים האחרים בנבחרת הזאת. בסופו של דבר, כשצפה בביצועים לאחר זמן מסוים, הוא יצא במהירות למשרדו של יו"ר ההתאחדות חוליו גרונדונה וביקש לארגן משחק ידידות במיוחד בשבילו. בנבחרת הצעירה היו אז כוכבים כמו פבלו סבאלטה, אסקיאל גראיי ואוסקר אוסטרי. הם הסתכלו על מסי בתמיהה. באימון הראשון טוראלי היה מופתע".
קאיולי המשיך: "יום למחרת, מול פרגוואי, כולם שאלו אותו איפה מצא את הילד הזה. כעבור יום נוסף, נגד אורוגוואי, מסי הבקיע צמד ובישל ארבעה שערים. הארגנטינים לא הבינו מאיפה צץ הדבר הזה. והחלק המצחיק הוא שבזימון של מסי למשחקים האלה, שנשלח לברצלונה על ידי ההתאחדות, הם ביקשו לשחרר לנבחרת את 'לאונל מצ'י'. אפילו שם לא ידעו איך קוראים לו".
המסכה של פויול
היופי בספרו של קאיולי הוא ריבוי האנשים שליוו את מסי לאורך הילדות והקריירה ומספרים את האנקדוטות הקטנות, המראות כמה טוב היה "הפרעוש" הקטן מהיום בו נגע בכדור. יותר מזה, כשהסיפורים מגיעים מאנשי מקצוע מוכרים זה מעניין עוד יותר. הסיפור המהנה ביותר, לדעת קאיולי, הוא זה שסיפר לו אלכס גרסיה ואותו הוא מכנה "המסכה של פויול".
אלכס גרסיה, מגן ברצלונה בעבר וכיום מאמן דינמו טביליסי, היה מאמנו של מסי בקבוצת הנוער של בארסה. בשיחה עם קאיולי הוא נזכר במשחק מול אספניול בו מסי נפצע, איבד את הכרתו והובהל לבית החולים. הארגנטיני נפגע בפניו והרופאים קבעו שהוא יחמיץ את גמר גביע קטלוניה שחיכה לקבוצה כעבור שבועיים. מסי לא הסכים לוותר על המשחק, וקיבל אישור לשחק עם מסכה על הפנים.
רק מה? הוא לקח את המסכה אותה לבש קרלס פויול חצי שנה קודם לכן. "לאו לא ראה כלום עם המסיכה הזאת", סיפר גרסיה, "היא הייתה גדולה עליו והסתירה לו חלק מהעיניים. היה ברור שמשהו לא בסדר. אחרי כמה דקות של משחק הוא זרק לכיווני את המסכה. הסברתי לו שבלעדיה אני מוציא אותו. אחרי תחנונים אישרתי לו לשחק כמה דקות. תוך חמש דקות הוא הבקיע שני שערים, אחד בסלאלום של חצי מגרש והשני עם סיומת מדהימה. אמרתי לו, 'עכשיו אתה יכול לנוח', והוא הסכים לצאת".
הספר של קאיולי מלא בסיפורים כאלה. כשהוא יצא לאור, לפני כשנתיים, מסי כבר היה שחקן השנה בעולם. מאז, כמות התארים שהוסיף בלתי נתפסת, ומסי הקטן הפך לאייקון. קאיולי הבין מהר מאוד שעליו לעבוד על מהדורה נוספת. "הילדות של מסי לא תשתנה והסיפורים יישארו אותם סיפורים", הוא אומר, "אבל לאו יוצר כל הזמן הווה חדש וצריך לספר אותו".
לפנייה לכתב/ת 
