מספר הילדים העניים בישראל - הגבוה ב-OECD

30% מאוכלוסיית ישראל נמצאה בשנת 2009 בסיכון לעוני - כך עולה מדו"ח "פני החברה בישראל" שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס). מדובר בעלייה בהיקף המשפחות בסיכון לעוני שעמד בשנת 2005 על 29% ובשנת 2001 על 26%.

הדו"ח משווה בין נתוני העוני בישראל לבין נתוני המדינות המפותחות, ארגון ה-OECD, שישראל התקבלה אליו לפני כשנה. מהנתונים עולה כי העוני בישראל הוא מהגבוהים במדינות הארגון. הדו"ח קובע כי רק 23% מהמשפחות באיחוד האירופי נמצאו בסיכון לעוני וכי שיעור המשפחות הללו באירופה עמד בשנת 2001 על 27% ומאז נמצא בירידה.  

עוד קובע הדו"ח כי 29% מילדי ישראל חיים בעוני. זאת, בשעה שרק 13% מהילדים במדינות ה-OECD חיים בעוני. בדנמרק ובפינלנד פחות מ-5% מהילדים הם עניים, בשבדיה ובהונגריה פחות מ-10%, בגרמניה וצרפת כ-10%, בבריטניה, קוריאה הדרומית, צ'כיה וסלובקיה - 12%, ביוון 13%, ביפן 14%, באיטליה 16%, בפולין ובארה"ב - 22%, בטורקיה 25% ואפילו במקסיקו 26%, פחות מאשר בישראל.

בלמ"ס מציינים כי הגורמים המרכזיים לכך הם שבישראל יש יותר משפחות עם שלושה ילדים ומעלה והן גם עניות יותר. עוד עולה מהדו"ח כי 89% מהמשפחות בישראל ששני ההורים בהן אינם עובדים הם עניות ו-35% מהמשפחות שאחד מבני הזוג בהן אינו עובד הן עניות.

שיעור העוני בקרב משקי בית ישראלים שאחד מבני הזוג בהן אינם עובדים - 35% - הוא הגבוה ב-OECD, לעומת 6% בהולנד, 7% בצ'כיה, 8% באוסטרליה, 9% בגרמניה, 12% בצרפת, 10% בקוריאה, 19% בטורקיה, 27% בארה"ב ובמקסיקו ו-32% בספרד.

הדו"ח מוצא כי רק 4% מהמשפחות ששני בני הזוג בהן עובדים נמצאות בעוני, וכי שיעור העוני במשפחות הללו דומה לממוצע ה-OECD. הסיבה לעוני של משפחות שאין בהן שני בני זוג עובדים היא גם ריבוי הילדים וגם העובדה שקיצבת הזיקנה בישראל היא הנמוכה בכל מדינות הארגון וגם קצבאות אחרות כמו קצבת אבטלה ודמי הבטחת הכנסה, הן נמוכות יחסית. 

עוד עולה מהדו"ח כי 39% ממשפחות חד הוריות עם ילדים נמצאות בסיכון לעוני לעומת 34% באיחוד האירופי. זאת, למרות ששיעור המשפחות החד-הוריות בישראל הוא נמוך יחסית לאירופה.

יש לציין כי הגדרת העוני שונה ממדינה למדינה, וכי בארה"ב יש הגדרה מחמירה פחות לעוני, כיוון שהעוני האמריקני מוגדר לפי גובה רמת החיים ולא ביחס להכנסה הכללית במדינה, כך שייתכן שהעוני בארה"ב הוא גבוה יותר מאשר בארץ. אלא שבמדינות אירופה הגדרת העוני היא מחמירה יותר מאשר בישראל, כיוון שבישראל רק מי שהכנסתו היא עד מחצית השכר החציוני במדינה מוגדר כעני, ואילו במדינות אירופה - גם במזרח אירופה - עני הוא מי שמרוויח עד שליש מהשכר החציוני. העוני בישראל ביחס לאירופה חמור, איפוא, עוד יותר מכפי שמלמד הדו"ח. הגדרת העוני בטורקיה זהה לזו שבישראל.

עובדים, אבל פחות

הדו"ח מראה שרמת התעסוקה בישראל נמוכה ביחס ל-OECD, אף שאינה חריגה כמו רמת העוני. הדו"ח הישווה בין רמת התעסוקה של גברים בארץ עם גברים לחו"ל ושל נשים בארץ עם נשים בחו"ל, וחילק גם את הגברים וגם את הנשים לפי רמת ההשכלה שלהם. לפי הדו"ח, 87% מהגברים בעלי ההשכלה גבוהה - אקדמאית ומקצועית על-תיכונית - עובדים, לעומת 88% בממוצע ב-OECD גם שיעור התעסוקה של הנשים המשכילות דומה לממוצע בארגון.

יש לציין שהאבטלה בישראל נמוכה מהממוצע בארגון למרות ששיעור התעסוקה דומה, כיוון שדמי אבטלה בארץ ניתנים לתקופה קצרה יותר.

שיעור התעסוקה של גברים ונשים בעלי השכלה נמוכה, לעומת זאת, הוא נמוך בארץ באופן חריג. הדו"ח מראה כי רק כ-60% מהגברים שאין להם השכלה גבוהה עובדים, לעומת 67% בממוצע ב-OECD. הדו"ח אינו מציין את הסיבה, אף שאין ספק שאחד הגורמים לכך הוא שיעור גבוה של גברים חרדים שאינם עובדים, אלא לומדים בכוללים. הדו"ח מראה גם שרק כ-26% מהנשים בישראל שאין להן השכלה גבוהה עובדות, לעומת 46% בארגון ה-OECD, וזאת, בגלל שאחוז גבוה יותר מהנשים המבוגרות בישראל - בעיקר במגזר הערבי אך גם במגזר היהודי - הן עקרות בית.

נתון מעניין נוסף שמופיע בדו"ח הוא ש-65% מהאמהות לילדים עד גיל 14 בישראל עובדות. שיעור האמהות העובדות הוא גבוה משיעור הנשים העובדות - כנראה בגלל גילן המבוגר של רוב עקרות הבית - והוא גבוה משיעור האמהות העובדות ב-OECD, העומד בממוצע על כ-55%.

הדו"ח מראה כי 60% מהאמהות לילדים מתחת לגיל 3 ממשיכות לעבוד, לעומת כ-70% מהאמהות לילדים בגילאי בית הספר. פערים דומים נמצאו גם במדינות אחרות ב-OECD. במדינות השמרניות יותר - יפן, ניו זילנד, טורקיה ומדינות מזרח אירופה - רק כ-20% מהאמהות לילדים מתחת לגיל 3 חוזרות לעבוד, ואילו רק במדינות מעטות, כמו הולנד ואירלנד, שיעור האמהות העובדות אינו משתנה לפי גילאי הילדים.