החוק שיקפיא כל מחאה
הכנסת מקדמת תיקון לחוק איסור לשון הרע, במסגרתו יינתנו קנסות עתק. אל תשמחו לאידם של העיתונאים. תשכחו מקבוצות נגד תנובה בפייסבוק וגם על טוקבקים תחטפו תביעות ענק
השילוש הלא קדוש ישראל ביתנו-ליכוד-קדימה כבר הנפיק כמה הצעות חוק ותיקוני חקיקה מהחשוכים שידעה המדינה, חוקים שפוגעים פגיעה עמוקה בזכויות יסוד של אזרחי המדינה - ימניים ושמאלנים, יהודים וערבים, גברים ונשים. אחד המאבקים המרכזיים של השילוש הזה הוא המאבק בחופש הביטוי. ב"חוק החרם", שעבר ביולי האחרון, המטרה הייתה ליירט ביקורת נגד ההתנחלויות (במסווה של הוקעת החרמתן).
כעת - עם אישורה (בינתיים בקריאה ראשונה) של הצעת התיקון לחוק איסור לשון הרע, שלפיו סכום הפיצויים ללא הוכחת נזק יעלה באופן אסטרונומי - יוכל כל מי שהממון בכיסו, לאיים בתביעות דיבה בסכומים דמיוניים. התביעות הללו ינוצלו להשתיק ביקורת או לנקום במבקרים. ההתנצלות המביכה והכפויה של ערוץ 10 לפני כמה שבועות תהיה כאין וכאפס לעומת מה שמחכה לנו אם הצעת החוק הזו תעבור בכנסת.
עוד בערוץ הדעות:
- אדוני ראש הממשלה - עד כאן! / רופא ושני בניו המתמחים
- השתן עלה לה לכובע / זיו לנצ'נר
- רק מהקוטג' אכפת לכם? ומה עם בריאות?
/ ליאור ינקלסון
התיקון מבית מדרשם של ישראל ביתנו-ליכוד-קדימה הוא "חוק חרם" שמיועד להגן על בעלי הממון. ביום שלמחרת אישורו, כל קריאה לחרם על תאגיד ענק או ביקורת בסגנון זו שהושמעה בתקופת המחאה החברתית בקיץ האחרון נגד חברה או כנגד מנהליה (למשל, הביקורת שהביאה להתפטרותה של זהבית כהן) תסכן את משמיעיה באיום בתביעת ענק מאת פרקליטי התאגיד. תיקון זה יוריד לטמיון את כל הישגיה המרשימים של תנועת המחאה החברתית.
זה מה שעושה ממשלת ישראל: ביד אחת מאשרת את דו"ח טרכטנברג ומעמידה פנים שהיא קשובה לעם, וביד השניה מסנדלת את כולנו והופכת את המשך המחאה לסכנה ממשית לעתידנו הכלכלי.
טוקבקיסטים, אל תמהרו לשמוח
נהוג להשמיץ את "התקשורת" ולתלות בה את כל חוליי החברה. סביר להניח שהצעת חוק כזו, שתגביל את התקשורת, תיתקל באדישות מצד הציבור ואולי אף בתמיכה נלהבת מצד חלקים נרחבים בציבור. אבל חשוב לשים לב שזה לא חוק "נוגד תקשורת", אלא הוא חל על כל אזרחי המדינה: כלי תקשורת ואזרחים פרטיים כאחד.
ולכן, ספק אם ביום שאחרי שהחוק יאושר, יוכל אדם לפתוח קבוצה בפייסבוק שקוראת להחרים גבינה בשל מחירה המופרז, שכן מייד עם פתיחת הקבוצה ישוגר אליו מכתב מאיים מאת עורך דינו של היצרן שבו הוא מאיים בתביעת דיבה מכוח התיקון החדש לחוק. התיקון הזה יאפשר לקבל סכומים אסטרונומיים בלי להוכיח כלל שנגרם נזק לתובע. כל הפגנה נגד העלאות מחירים או בעד שוויון, כל סטטוס בפייסבוק או ציוץ בטוויטר יסכנו את עתידו הכלכלי של כותבו, ואולי גם של מי שילחצו "לייק". ואם זה לא לעג לציבור הישראלי שיצא למחאה החברתית הקיץ - אני לא יודע מה כן.
אני ממליץ לקרוא את מאמרה המצוין של ד"ר תמר גדרון, "מפת תיירות הדיבה העולמית ודיני לשון הרע בישראל", מתוך הגיליון האחרון של כתב העת "המשפט", שבו היא מצביעה על מה שקרה לעיתונות ולחופש הביטוי בבריטניה בעקבות חקיקת הדיבה מעדיפת הטייקונים, וכיצד המגמה בעולם כיום הפוכה מזו הישראלית: להילחם בתביעות דיבה סרק שמוגשות רק כדי להלך אימים ולהעלים ביקורת ציבורית, לא לעודד אותן.
ולסיום, לכל הטוקבקיסטים: שימו לב שאם החוק יעבור, ייתכן שהוא יבשר את קץ עידן הטוקבקים באינטרנט הישראלי. חוק שמעודד הגשת תביעות סרק, שבמאמץ קליל יניבו הכנסה אסטרונומית, יהפוך את הטוקבקים למותרות שכלי התקשורת לא יוכלו להרשות לעצמם. חשיפת הטוקבקיסט כדי שניתן יהיה לתבוע ממנו ישירות (זה נדיר, אבל כבר קרה) תעלה לטוקבקיסט עצמו מיליונים. בקיצור, זו לא שאלה של ימין או שמאל, אלא של צדק חברתי, של הגינות ושל יושרה.
ד"ר צבי טריגר מלמד דיני משפחה ודיני חוזים בבית הספר למשפטים ע"ש חיים שטריקס, המסלול האקדמי, המכללה למינהל.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
