להתפלל ולפעול לשחרור גלעד שליט, לא בעסקה

חז"ל קבעו כי השאיפה היהודית והאנושית להציל אסיר חייבת לקחת בחשבון את העסקאות העתידיות - ולפיכך אין לפדות שבוי במחיר מופרז. בבתי הכנסת מתפללים לשחרורו של גלעד שליט, אבל לא יחד עם 1,000 אסירים פלסטינים

יצחק טסלרפורסם: 11.10.11 , 21:43

דווקא כעת, מותר וחובה לומר באופן נחרץ - חלק ניכר מהציבור הדתי, כמו גם מהרבנים, מתנגד לעסקת שליט (ולא רק הם). יש לכך סיבות דתיות, ויש לכך גם נימוקים אידיאולוגיים ופרקטיים.

גלעד שליט בדרך הביתה:

לפני שלב ההסברים, כמובן שיש לענות על השאלה הנדושה, אך המתבקשת: "ואם זה היה הילד שלך, היית מוכן לשחרור מחבלים?" והתשובה האמיתית היא שברור לגמרי שכדי להציל את חייו של אחד מילדיי, הייתי מוכן לשחרר מחבלים. וגם להחזיר את הר הבית, לקלוט בביתי שבחיפה משפחת פליטים פלסטינית, ואולי גם להסכים למותם של כמה חפים מפשע. אבל זו לא הראייה הקולקטיבית.

ראש הממשלה הוא לא אבא של גלעד שליט, אלא "אבא של כולנו". הגיע הזמן להפסיק להתעסק בפרשה במונחים פמיליאריים, ולהוציא את המשפחה שלי ואת משפחת שליט מהמשוואה של העסקה הזו - שמוציאה לחופשי 1,000 אסירים.

על בנימין נתניהו וכל ממשלת ישראל לומר באופן ברור: אנו מודעים לכך שראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, הודה שהמחבלים ששוחררו בעסקה לשחרור אלחנן טננבוים גרמו למותם של 231 ישראלים, ואנו מוכנים לקחת את הסיכון לעוד מאות הרוגים ישראלים, תמורת שחרור גלעד שליט - זאת, בין היתר בשל הלחץ מהתקשורת והרחוב.

מחירו של שבוי

להתנגדות יש גם ממד דתי: במאה ה-13 חי בגרמניה רבי מאיר בן ברוך, הלא הוא "המהר"ם מרוטנברג". כאשר הלה ניסה לעלות לארץ ישראל, הוא נאסר על ידי השלטונות, אולם באופן מפתיע הורה לקהילה היהודית שלא לשחרר אותו - נוכח דרישת כופר מוגזמת. כתוצאה מכך הוא מת בשביו, לא לפני שהזכיר את הכלל של חז"ל: "אין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהם".

כלומר, השאיפה היהודית והאנושית להציל אסיר חייבת לקחת בחשבון את העסקאות העתידיות, שעלולות להיות יקרות פי כמה. לכן הביטוי אנחנו מוכנים לשלם "כל מחיר", פשוט לא יעלה על הדעת.

השבוע נאלצה תמר פוגל לראות את קרובי המשפחה של רוצחי הוריה ואחיה באים למסוק זיתים באיתמר, כשהם יודעים שאמנם הם לא ישתחררו בעסקה הזו, אבל אם היא תצא לפועל - אז בטח בעסקה הבאה הם כבר יזכו לחיבוק חם.

המוח שולט על הלב

בשל כך חייבים להודות: חלק ארי בציבור הדתי מתנגד לעסקת שליט שכוללת שחרור מחבלים. למען הסר ספק, כמעט בכל בתי הכנסת התפללו בראש

השנה וביום כיפור למען גלעד שליט, ועשו לו (ולג'ונתן פולארד) "מי שבירך". רבנים, דרשנים וזמרים מזכירים את הרצון והתקווה לשחרורו של גלעד שליט כמעט בכל הזדמנות.

אבל לא רחוק מהמציאות להניח שחלק מנושאי התפילה לא היו רוצים לראות זאת כך. כאן מדובר ברגע נוראי וגורלי, שבו חברי הממשלה צריכים להפנים את הכלל שתבע "בעל התניא" - "מוח שליט על הלב". כלומר, בסוגיה הרגישה והכואבת הזו, על השכל לגבור על הרגש, ולכן חובה לסרב לעסקת שליט הנרקמת, ובאותה הזדמנות חובה לכנס את כל מומחי הביטחון כדי לייצר פתרונות צבאיים כדי להחזיר את גלעד שליט לביתו, וטובה שנה אחת קודם.