תג המחיר של הכיעור המוסרי
הנצחת הכיבוש ובריונות דתית ולאומנית הפכו לסימני היכר בישראל. הרוב האדיש של הציבור ומנהיגיו משלים עם תופעת "תג המחיר". כשמתרגלים לרוע, פושה העיוורון
אמת ידועה היא בתרבות המוסר, יהודית ועולמית כאחד, שהחורשים רעה לזולתם, מרבים ברכילות מרושעת, משקרים, מרמים, בוגדים, עושקים, משפילים, מבזים, מתאכזרים ומתעללים באחרים - לא רק קורבנותיהם יוצאים נפגעים אלא גם הם עצמם: הם נעשים מושחתים ומרקיבים מבפנים, שדרתם המוסרית מתפוררת, ושמם הרע, בגין אנושיותם הפגומה, יוצא למרחוק. בין אם אנו מאמינים בגמול מוחלט, בעולם הבא או בחוקיות ה"קרמה", ובין אם אנו רציונליסטים ואתאיסטים, ברור לנו שרוע בסופו של דבר מוליד רק רוע ועל כיעור מוסרי משלמים ביוקר.
אני נדרש לדברים אלה כאן ועכשיו, במיוחד לנוכח תופעת "תג המחיר" של יהודים מכוערי נפש וחדלי מוסר, אך גם כביקורת על הרוב האדיש בכלל ומנהיגי המדינה בפרט אשר משלימים בשתיקה עם עוולות הכיעור המוסרי והמחירים היקרים שכולנו משלמים עליהם. עשרות מקרי אלימות של מתנחלים יהודים נגד פלסטינים, עקירת מטעים, חבלה ברכוש, חילול קדושת מסגדים ובתי קברות - שפע של אירועים מתועדים שכאלה נגד ציבור חף מפשע וחסר ישע (כזה הוא הגיונה של מדיניות "תג המחיר"), והמדינה בקושי חוקרת ופחות מכך מביאה את האשמים לדין.
עוד בערוץ הדעות:
- המאהל שהציל את השליט / אסתר הרצוג
- עסקת שליט במבחן בג"ץ / סוזי נבות
- הערב שבו אבא נרצח בפעם השנייה
/ קובי קמחי
לאחרונה גם הוצת מסגד ביישוב טובא זנגריה, הושחתו מצבות בבתי קברות מוסלמיים ונוצריים ביפו, והותקפו באלימות קשה מפגיני שמאל וזכויות אדם – והמשטרה שאננה "על הגדר". לעומת זאת, בהפגנת זעם של הקורבנות על שריפת המסגד שלהם, בטובא-זנגריה, המשטרה גילתה חריצות רבה ואלימות בלתי-מדודה כנגד המפגינים, כאילו היו אלה לא אזרחי המדינה אלא מתפרעים ואויבים בשטחים הכבושים.
דיבור על יהודים מכוערים אפשרי ומשמעותי רק כאשר מדברים לרוב על יהודים יפים. לאחרונה הזדמן לי לשוחח עם פעיל זכויות אדם מדרום אפריקה שחלק איתי את הערכתו הרבה ליהודים שהיוו קבוצת רוב במאבק למען שוויון השחורים וביסוס הדמוקרטיה. כך גם לגבי יהודים לרוב בארה"ב שהיו גורם משמעותי, הרבה מעבר למשקלם המספרי, במאבק למען צדק חברתי, שוויון בין המינים ומעמד שווה לשחורים.
אסור לשבת על הגדר
בצדק אנחנו היהודים מתגאים במסורת המוסרית שלנו המדגישה חזור והדגש שדין אחד יהיה לזר שגר עימנו, ושעלינו לצאת מגדרנו כדי שכבודו וצלמו של שום אדם לא ייפגע בגלל מעמדו וחסרונו, קל וחומר של החלשים ביותר - הגר, היתום והאלמנה. כי כך נכון מוסרית, עקרונית, וכך על פי עקרונות ההדדיות והתועלתנות: שהרי עבדים היינו במצרים, ולא פחות מכך נרדפים ומדוכאים בקרב עמים רבים בעולם.
וטוב גם בימים אלה ללמוד משהו משני מאורות מוסר, מעמים אחרים, בהתמודדותם עם ימים קשים ונוראים. אלבר קאמי הצרפתי, שנאמר עליו שהיה מצפונה של אירופה בימיה האפלים, אשר קורא אלינו "אל תעוות את האדם, תן הזדמנות לצדק, רק בני האדם יכולים לכוננו". והוא ממשיך ומפציר שגם באין אמת מוחלטת, צדק ודאי ותכלית אחרונה, אל לנו להתמסר לייאוש, להיכנע למורכבות המציאות ולהסתפק בישיבה על הגדר. עלינו שוב ושוב, במיוחד כשלא נוח ונגד הרוח, "לבחור בצדק כדי להישאר נאמנים לאדם ולעולם".
בדומה לו, כמה שנים מאוחר יותר, מרטין לותר קינג, מבית הכלא בברמינגהם, דורש ומסביר: כל מדיניות של אפליה ודיכוי "מעקמת את הנפש ומחבלת באישיות", וחובה עלינו להתנגד, בדרכים בלתי-אלימות, לכל משטר אשר מדיניותו עומדת בניגוד לחוקי המוסר הכלל-אנושיים, לחוקים המרוממים את כבוד האדם והנאמנים לשוויון האנושי והבסיסי ביניהם.
על רוע משלמים ביוקר: הנצחת הכיבוש והשלמה עם מציאות של אפרטהייד, בריונות דתית ולאומנית, לעג לדורשי האחווה והחמלה, רמיסת זכויות אדם והדרת השונה, התנשאות על עמים אחרים והתעמרות בעובדים הזרים, הפניית גב לעניים, אפליית המיעוטים ודיכוי אלים של החולקים והמתנגדים - אלה נהיו סימני היכר בולטים בישראל של ימינו.
אין כנראה חוק אלוהי וגם לא חוק טבעי שמבטיח שלעולם "צדיק וטוב לו, רשע ורע לו", אך בינינו בני האדם, כבני תרבות, יש לנו דוגמאות והבנות לרוב על מחירו הנורא של הכיעור האנושי. כשמתרגלים לרוע, פושה העיוורון, וכבר חדלים לזהות אותו. קשה שבעתיים להתעשת ולהתנער ממנו. נכון ועדיף ואפשר להיות יהודים יפים.
פרופ' נמרוד אלוני הוא ראש המכון לחינוך מתקדם במכללת סמינר הקיבוצים
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
