הקו הנעלם שבין ההתנחלויות לעסקת שליט
הציונות הדתית ברובה מסרבת לקבל את עסקת שליט, בטענה שמדובר בסכנה. באותה נשימה, היא דורשת מהשמאל להכיר בחשיבות ההתיישבות ביש"ע. הדתיים חייבים ללמוד להתנהל בדמוקרטיה, אם אינם רוצים לאבד הכל
העסקה בין ישראל לבין תנועת החמאס על שחרור החייל החטוף גלעד שליט, עוררה תחושות קשות בקרב חלקים רבים בציונות הדתית. עיקר הביקורת מתייחסת למחיר העתידי הכבד שנשלם כולנו בגלל העסקה הנוכחית, בדמות פיגועים ואובדן חיי אדם, שלא לדבר על הפגיעה ביכולת ההרתעה של ישראל.
גלעד שליט בדרך הביתה:
- הרב ליאור: הסכם שליט - סכנה לעם
- נועם שליט והרב עובדיה: ידידות אמיצה
- לא מספיק להתפלל לשליט, צריך לשחרר מחבלים
הגדיל לעשות אחד המבקרים שכמעט הביע צער גלוי על הישארותו של גלעד שליט בחיים, כיוון שעל חייל מת ישראל לא הייתה מוכנה לשלם בדמים יקרים כל כך.
בסוף נישאר בלי כלום
קשה להתחבר אל הביקורת הקשה של מתנגדי העסקה. במיוחד משום שכל המבקרים מימין למפה הפוליטית, ממשיכים באותה נשימה לדרוש מהחברה הישראלית להחזיק בכל נחלת אבותינו ביהודה ושומרון. דרישה זו, המנוגדת לעמדתם של רבים בחברה הישראלית, תובעת מאותם מתנגדים מסירות נפש על מציאות הנתפסת בעיניהם כמסכנת את כל עם ישראל, זאת מעבר לבידוד המדיני הנרחב שצעד כזה גורם לישראל.
קשה להתעלם מהצביעות המסתתרת מאחורי מציאות שבה מצד אחד, אנו טוענים כי השמאל הישראלי, המזוהה והמזדהה לחלוטין עם עסקת שליט, מסכן את כולנו - ובאותה נשימה אנו דורשים ממנו לפעול בצורה הנתפסת בעיניו כהתנהגות המסכנת לא 400 בני אדם, אלא את כל עם ישראל.
אז נכון, מרבית אנשי הציונות הדתית חושבים שהשמאל הישראלי טועה, והחזקת חבלי אבות רק מחזקת את העם. אולם מי שדורש מאחרים למסור את הנפש על עמדותיו, ראוי לו שיגלה גם גמישות, ויקבל לעיתים את רצונותיו של הצד השני. גם כשמדובר בהחלטות קשות כמו עסקת השבויים האחרונה עם החמאס. שהרי החיים בבית משותף, וכל שכן במדינה משותפת, דורשים גמישות מחשבתית ומוכנות לוותר לאחר.
וכשמדובר על ויתורים - הם כוללים לפעמים, הסתגלות לעובדה כי זכות הציבור להחליט החלטות הנתפסות על ידינו כקשות לעיכול וכמזיקות ממש. שהרי זו מהותה האמיתית של הדמוקרטיה: היכולת להתנהל בחברה רבת דעות וגוונים, שבה מוכן כל צד לאפשר לחברו לממש לפחות באופן חלקי, את שאיפותיו הרוחניות, הכלכליות או הביטחוניות.
את האופציה האחרת, כזכור, ניסינו בסוף בית שני. ספרי ההיסטוריה מלמדים כי התוצאה הייתה אף גרועה מהתחזיות המנבאות את התוצאות הפוטנציאליות של עסקת שליט.