עלייתו ונפילתו: איך הפך קדאפי ליקיר המערב?
הוא היה מעורב בפיגועים אישית, מימן טרור, רדה בבני עמו באכזריות וחלש על תכנית מקיפה ומתוחכמת לפיתוח נשק להשמדה המונית. ובכל זאת, בעשור האחרון לחייו היה מועמר קדאפי אורח של כבוד במוסדות דמוקרטיים ברחבי העולם, מהאו"ם ועד ארמון האליזה. סיפור של דיקטטור שידע לשרוד
באמצע שנות ה-80 היה מועמר קדאפי היריב הגדול והמסוכן ביותר של המערב. מאז שתפס את השלטון בשנת 1969, כשהוא רק בן 27, הוביל קו אנטי-מערבי ונחשב לגדול מממני הטרור בעולם. ב-1988 בעקבות פיצוץ מטוס חברת "פאן אם" בשמי לוקרבי, פיגוע שקדאפי היה מעורב בו באופן אישי, הוענשה לוב בסנקציות בינלאומיות. אסדות קידוח הנפט נותרו דוממות, וקדאפי מצא את עצמו מנודה. הקרקע תחת רגליו התערערה.
סופו של הרודן - הכותרות האחרונות:
מלחמת אחים ואיסלאם קיצוני? לוב מביטה לעתיד
מהביוב ועד לכדור בראש: היום האחרון
"קדאפי ייקבר במקום סודי"
כוח ל"אביב הערבי" ולאל-קאעידה
הלינץ' בקדאפי - תמונות קשות
אז איך קרה ששני עשורים לאחר מכן אחד הרודנים האכזריים והמסוכנים ביותר שידע העולם מאז מלחמת העולם השנייה, נראה מחובק על-ידי מנהיגי העולם? כיצד זכה להפוך לחבר לגיטימי בקהילה הבינלאומית, לאדם שבכירי המנהיגים באירופה עולים אל אוהלו בזה אחר זה וזוכה לנאום במשך כשעה וחצי מעל הבימה החשובה ביותר בעולם – בימת העצרת הכללית של האו"ם?
התשובה היא אופורטוניזם קר לב, שכל תכליתו שמירה על המטרות הבודדות שקדאפי אי פעם הציב לעצמו - שרידות שלטון היחיד שלו, שמירה על חייו הראוותניים והמשך הילול שמו. לוב כאומה, מעולם לא הייתה חלק מהמשוואה של קדאפי. מסיבה זו הוא גם לא מצמץ פעמיים בטרם החליט להפגיז באכזריות את בני עמו, כשפרצה ההתקוממות העממית בבנגאזי, זמן קצר אחרי שהתפשטה מתוניסיה ומצרים. הוא כינה אותם אז "עכברים".
באמצע שנות ה-90 מצא את עצמו הרטוריקן החריף ביותר נגד הקולוניאליזם האמריקני, הבריטי, הצרפתי והאיטלקי במשבר חמור. "הפרות השמנות" בדמות חברות הנפט המערביות, התחלפו בפרות המצומקות של הסנקציות. קדאפי מצא עצמו מרושש וחמור מכך, מתמודד עם ניסיונות הפיכה כושלים. אל-קאעידה כבר החל להתארגן אז בצפון אפריקה ונשף בעורפו. קדאפי הבין שהוא זקוק למקור הכנסה מהיר כדי להמשיך ולשלם לגדודי הצבא ושכירי החרב שמגנים על משטר האימים שהנהיג.
מקור ההכנסה המרכזי של לוב הוא הנפט - ויש לה הרבה ממנו. זהו נפט איכותי, קל לזיקוק וחשוב מכך, הוא מצוי בחצר האחורית של אירופה ולא הרחק במפרץ הפרסי. קדאפי מחליט באותה תקופה על "פליק-פלאק" ראשון. הוא מבין את האיום הנשקף מאל-קאעידה הרבה לפני האמריקנים והבריטים ומציע לשתף עמן פעולה. הוא נדחה.
אחרי אירועי 11 בספטמבר, הוא ניצל את התרעותיו כמנוף לשיפור מצבו בזירה הבינלאומית, ועל רקע המאבק האמריקני בטרור סייע מאחורי הקלעים ל-CIA לחסל את מתנגדיו. אל מול המצלמות גינה את הפיגועים במגדלי התאומים ובפנטגון, אך המשיך בהצהרותיו הרברבניות על כישלון המודיעין האמריקני.
בשלהי שנות ה-90 לא הייתה כמעט דלת במסדרונות השלטון בוושינגטון ובאירופה, שעליה לא נקש בניסיון להביא להתקרבות. הוא הפעיל לחצים, שלח שליחים וספסר בין חברות אמריקניות ובריטיות עד שב-1998 גם וושינגטון ולונדון נלכדו במלכודת הנפט הדביקה שלו.
הוא זכה להקלות בעיצומים נגדו, ובתמורה נדרש לספק את הסחורה. וזו נכרכה בכמה צעדים שבעולם הערבי נתפסו כבגידה של ממש. הוא הסגיר לבריטניה את שני המעורבים בפיצוץ מטוס "פאן אם" והפנה עורף למאבק הפלסטיני, אותו מאבק שהיה מתומכיו ומממניו הגדולים. הוא סגר את מתקני האימונים של ארגון אבו-נידאל. לקדאפי זה לא מפריע. הדולרים של האמריקנים כבר היו בדרך אליו, וזו הייתה הרי הדרך להבטיח את שלומו ולהחזיר את הרווחה למקורביו ולחפצים ביקרו.
החלטתו של קדאפי ב-2003 לוותר על התוכנית הגרעינית של לוב בתמורה להסרת הסנקציות היא אולי הפרק המעניין ב"משחק הכפול", שנהג לשחק עם המערב, והיא חושפת, אולי יותר מכל, כמה חש ששלטונו פגיע בתקופת עשור האחרון.
פיגועי 11 בספטמבר והכרזת המלחמה של ארצות הברית על הטרור העולמי, גרמו לקדאפי להחלטה שונה בתכליתה מזו של הרודן העיראקי, סדאם חוסיין. הוא שוב בחר בקו האופורטוניסטי, שהציל את שלטונו והגיש למערב את תוכנית הגרעין שלו על מגש של כסף. הכול משום שהיה בטוח כי הוא הבא בתור ברשימת מדינות "ציר הרשע" של ג'ורג' וו. בוש, ומכיוון שראה בשיתוף הפעולה עם וושינגטון את הדרך להציל את שלטונו.
נראה שלא הייתה לקדאפי החלטה אופורטוניסטית מזו. במשך שנים בנה הרודן הלובי תוכנית מתקדמת בדרך ל"תעודת הביטוח" הגרעינית שבה מעוניין כל דיקטטור. הוא שילם מיליונים לפקיסטן וצפון-קוריאה והקים בחשאי מערך שמורכבותו טלטלה את קהילות המודיעין בארה"ב וגם בישראל.
על כל זה ויתר קדאפי כמעט ביום אחד. הוא ניסה כמובן לשקר ולהונות, אבל בשונה מההתעקשות האיראנית או מעמידתו האידיאולוגית של סדאם חוסיין, עד סוף 2003 מצא את עצמו קדאפי עם תעודת ביטוח מסוג חדש-ישן – הנפט. ובעוד חיילים האמריקנים רודפים אחר מחבלים ברחובות בגדד, הוא יכול לשוב ולהתרווח בארמונו בבאב אל-עזיזיה ולחשוב על העתיד. באופן אירוני כל כך, לימים יתברר כי קדאפי עצמו החזיק ב-2002 ביותר נשק להשמדה המונית ממה שהיה לעיראק באותם ימים.
סדאם חוסיין שילם בשלטונו ובחייו, אבל לא קדאפי. הוא התהדר בכך שהצליח להסיר את העיצומים על לוב והתחיל לפדות את הדיבידנדים על מסע ההתקרבות שלו למערב. בזה אחר זה החלו לעלות לטריפולי בכירי המנהיגים: טוני בלייר, קונדוליזה רייס, סילביו ברלוסקוני, גרהרד שרדר ועוד רבים וטובים - כדי לעשות עסקים, שכל מטרתם להאדיר ולפאר את שמו של קדאפי בזירה הבינלאומית. הוא גם זכה לביקור של כבוד בארמון האליזה.
את חגיגות שנת ה-40 לשלטונו ערך קדאפי בטריפולי כאיש עשיר וחזק מאי פעם. הוא נוקה סופית מכל אשמה בפרשת לוקרבי וחתם עסקאות במיליארדי דולרים עם "בריטיש פטרוליום" (BP). עסקה מפוקפקת אחת החזירה ללוב את עבד אל-בסט אל-מגרחי, מפוצץ מטוס "פאן אם", שהוסגר על ידו 20 שנה קודם לכן. אל-מגרחי שוחרר בנסיבות בריאותיות, בניגוד לעמדת המשפחות השכולות ונטען אז שימיו ספורים. לפני יותר מחודש הוא נתפס, עדיין בחיים, בטריפולי.
השיא במסע ההשפלה שהעביר קדאפי את הקהילה הבינלאומית הגיע בספטמבר 2009, במהלך המושב השנתי של העצרת הכללית של האו"ם. העריץ האכזרי, שהואשם במשך שנים בפיגועים, התעללות, מעשי רצח ועינויים מזעזעים, זכה להכרה הרשמית שאותה ביקש כל חייו מפטרוניו הקולוניאליים.
נאומו בפני העצרת נמשך כשעה וחצי, על אף שהוקצבו לו 35 דקות, ובמהלכו שב לסיסמאותיו המוכרות מימי ההפיכה הצבאית והשליך ברברבנות את אמנת האו"ם לרצפה. לאורך כל תקופת כהונתו, מעולם לא הרגיש קדאפי חזק כל כך.
כשנה וחצי אחרי פארסת האו"ם, התקוממו אזרחי לוב. תחילה בבנגאזי שבמזרח, אחר כך במיסרטה, ולבסוף גם טריפולי, המעוז האחרון של קדאפי. השליט שמעולם לא הצטער על ההתעללות הקולקטיבית שהעביר את אזרחיו, מצא את עצמו בן לילה נלחם על חייו. הוא המשיך לכנותם "עכברים", גם כשהוא עצמו היה זה שנמלט מחור לחור.
"רק טיפש ממשיך לירות כשהקרב מסתיים", אמר קדאפי לעולם בנאום שבו הודיע על החלטתו להתפרק מנשק גרעיני ב-2003. מעניין אם המשפט הזה הדהד בראשו גם אתמול, רגע לפני שנתפס בבור מאובק בעיר הולדתו – ממש כמו סדאם חוסיין.
לפנייה לכתב/ת 
