יורים וחולמים: הכורדים רוצים "אביב ערבי" - עכשיו
הפלישה האמריקנית לעיראק, הלחץ האירופי על טורקיה והמאבק האלים של ה-PKK בממשלה באנקרה - כל אלה לא השיגו לעם הכורדי מדינה משלו בעשור האחרון. עם זאת, מהפכות העולם הערבי נותנות ל-30 מיליון כורדים תקווה שהגיעה שעתם הגדולה
בסדרת ההתקפות הגדולה ביותר מזה קרוב לעשרים שנה הצליחה המחתרת הכורדית להרוג השבוע כשלושים חיילים ושוטרים טורקיים, כמו גם שלושה עוברי אורח אזרחים. עשרות רבות של חיילים נפצעו ודומה שמספר הנפגעים בצד התוקף היה מצומצם ביותר. בתגובה יצא הצבא הטורקי למרדף חם בתוך שטח החבל הכורדי בעיראק. דוברי הממשלה הודיעו כי במרדף נהרגו כבר מעל עשרים אנשי PKK, והיום (שבת) דווח כי כוחות טורקיים הרגו 32 מורדים כורדים במזרח המדינה.
הכורדים נלחמים על מדינה - כתבות אחרונות ב-ynet:
- טורקיה: 32 מורדים כורדים נהרגו במזרח המדינה
אפשר למנות מספר מניעים להתחדשות המאבק הכורדי לעצמאות, אבל את כולם אפשר לסכם בסיבה מרכזית אחת: הכורדים מרגישים ששעתם הגיעה, ושמאבקם לעצמאות, שנמשך כבר קרוב למאה שנה, עומד סוף סוף לשאת פירות. ואכן, אירועי העשור האחרון במזרח התיכון מרמזים שבמעמדם של הכורדים עשוי להתחולל מהפך של ממש.
לעם הכורדי מעולם לא היתה מולדת משלו. בוועידת סֶבְר שנערכה אחרי מלחמת העולם הראשונה הוצע להקים גם מדינה כורדית, אולם התכנית לא הוגשמה, ומשהשלים מוסטפא כמאל אתא טורק את כיבוש כל השטח הידוע היום כרפובליקה הטורקית, נגוזה התקווה הזאת לגמרי. בתהליך קביעת הגבולות לאחר המלחמה פוצלה מרבית האוכלוסייה הכורדית בין ארבע מדינות, כאשר רובה הגדול בטורקיה ועיראק, וקבוצות קטנות יותר באיראן ובסוריה. בכל המדינות הללו הוצבו הגבלות קשות על יכולתם של הכורדים לבטא את תרבותם ולאומיותם.
לא מסתפקים באוטונומיה
לפני כעשר שנים דומה היה כי נסתם הגולל על שאיפותיהם של הכורדים. סדאם חוסיין החליש מאוד את הנהגתם בעיראק, טורקיה לכדה את עבדאללה אוג'לן, מנהיג המחתרת הכורדית (PKK), ואילצה את לוחמיו להניח את נשקם, ובסוריה ואיראן הושלם מהלך ארוך שנים לדיכוים.
ההבהוב הקלוש של האוטונומיה הכורדית התאפשר רק בגלל מגבלת הטיסה שהטילו האמריקנים על חיל האוויר העיראקי מעל לשטח הכורדי בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה.
אולם בעשור האחרון השתנה המצב באורח דרמטי. הפלישה האמריקנית לעיראק העניקה לכורדים אוטונומיה הקרובה מאוד לעצמאות, ויותר מכך - הכורדים הפכו ללשון המאזניים בין הסונים לשיעים בדמוקרטיה העיראקית החדשה וכתוצאה מכך החלו לקבל תמלוגי ענק עבור הנפט המופק בצפון המדינה. ארביל, בירת החבל הכורדי, היא היום עיר מודרנית ומתקדמת המקרינה עוצמה על סביבותיה. בטורקיה הצליח אוג'לן להקים מערך פיקוד חלופי שאותו הוא יכול להפעיל מבין כתלי הכלא. ניסיון שלו להגיע להבנה עם השלטונות הטורקיים על הרחבת האוטונומיה נתקל ככל הנראה בתגובה טורקית מסויגת בקיץ האחרון ולהחלטה שלו להורות על חידוש הפעילות הצבאית.
במקביל, דרישת האיחוד האירופי לאפשר ביטוי תרבותי לכורדים כתנאי מוקדם להצטרפותה של טורקיה לאיחוד הובילה לסדרת רפורמות חלקיות שבוצעו על ידי הממשלות השונות. כתוצאה מהרפורמות והקלת הלחץ הייתה אמנם עליה משמעותית במספר הכורדים המגלים נכונות להשתלב במדינה הטורקית, אולם בקרב תושבי הפריפריה באזור הדרום מזרחי הרפורמות הצליחו בעיקר לחזק את הרגש הלאומי ולהוביל לדרישה מחודשת לעצמאות.
שבת אחים גם יחד?
את הלבֵנָה האחרונה עד כה בבניין התקווה הכורדית הניחו אירועי "האביב הערבי". ההפגנות הנמשכות ללא הרף בסוריה מאז חודש מרס האחרון החלו בתחושה של אחדות גורל כלל-סורית נגד המשטר הדיקטטורי.
אולם במהלך החודשים האחרונים מסתמנים קווי ההפרדה העדתיים בבירור. המחלוקת בין הסונים לעלווים הולכת ומתרחבת, ולרבים בסוריה עצמה נדמה כבר שיהיה קשה מאוד לשמור על האחדות הלאומית. העדה הכורדית הסורית, המרוכזת ברובה בצפון המדינה ליד הגבול הטורקי, חשה בפעם הראשונה מזה שנים, שיש אפשרות להתנתק מחיבוק הדוב של סוריה, ואולי אפילו להתאחד עם האחים במדינות השכנות.
בכל אחד מן האירועים הללו בפני עצמו אין כדי לשנות את מהלך ההיסטוריה, אולם הצירוף של כולם יחד מלבה את אש המרד במחנה הכורדי.
מחתרת ה-PKK, שרבים כבר הספידו אותה, התעוררה לחיים חדשים בתקווה להגשים את החלום הכורדי למולדת גדולה עבור עם של כשלושים מיליון איש.
כורדים רבים בטורקיה חושבים שזוהי אכן שעתם הגדולה, אולם צפוי להם מאבק קשה. הטורקים, החשים שקידשו את גבולותיהם בדם במלחמת העצמאות הגדולה שלהם בראשית שנות העשרים, לא יוותרו על שטחי מולדתם ללא קרב עיקש וחסר פשרות.
פרופ' דרור זאבי מרצה בתחום ההיסטוריה של המזרח התיכון ועורך תוכן באתר "אפשר לחשוב "
לפנייה לכתב/ת 
