מ-8 ועד 68: סקי בכל גיל

עשרות אלפי ישראלים כבר מגניבים מבטים לכיוון הבוידעם, כי הם יודעים ששוב מתקרבת התקופה הזו בשנה: התקופה שבה הם יכולים להוריד את המגלשיים/הסנובורד, לנגב בחיוך את האבק מהגוגלס, ולמדוד את חליפת הסקי כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה.

גם באתרי הסקי באירופה ההכנות לקראת עונת הגלישה בעיצומן, והפתיחות הרשמיות של אתרים דוגמת אישגל, ואל טורנס וזולדן יתקיימו כבר בחודש הבא.

הערכות בקרב ספקי חופשות שונים היא שקהילת הגולשים בארץ מונה כ-30 אלף ישראלים, מתוכם כ-85 אחוז מקפידים לצאת לשבוע סקי אחת לשנה. עבור מי שסקרנים לגבי ההתלהבות סביב נושא הסקי והגלישה ושוקלים לנסות בעצמם, אחת התהיות (לצד חישובים כלכליים, כמובן) היא בעניין הגיל.

הורים תוהים עד איזה גיל כדאי לחכות לפני שמעלים את הילד על מגלשיים, בעוד שמבוגרים חוששים הרבה פעמים שהם כבר פספסו את ההזדמנות, שהגוף שלהם לא יעמוד בעומס, ששלב הלימוד יהיה קשה מדי ובכלל – שסקי (וסנובורד) שייכים לצעירים.

ההכנות לעונת הגלישה בעיצומן. גולשים בוואל טורנס (צילום: אלכס רגב)

"עושים 'צ'יפס' כדי לגלוש ו'פיצה' כדי לעצור"

אבל מבט חטוף בתור למעליות בכל אתר סקי ממחיש שמדובר בפעילות לכל גיל: זאטוטי אירופה לא יודעים פחד מהו כי כבר בגיל שנתיים-שלוש הם על השלג, לצדם יש גולשים מתחילים בני 30 פלוס, וניכר שיותר ויותר גולשי סקי מבוגרים לא חוששים לעשות מעבר לסנובורד גם כשהשיער כבר מכסיף. גם בקרב הגולשים הישראלים אפשר למצוא טווח גילים רחב, ולקראת החורף החלטנו לנסות לברר עם כמה מהם למה בעצם כדאי לגלוש.

את ניצן כהן (8), תלמידת כיתה ג' במושב ישע שבחבל אשכול, תפסנו באמצע בילוי עם בני דודים בסוכות. הפעם הראשונה שלה על מגלשיים הייתה בפורים האחרון, במסגרת קייטנת סקי בשפינדלרוב מלין, צ'כיה. "הייתי עם אבא שלי והיה ממש כיף", היא מספרת. "אהבתי לגלוש מההר ולעלות במסוע וברכבל, שיחקנו הרבה באולינג ויצא לי להכיר חברים חדשים".

את רזי הגלישה היא למדה באמצעות מושגים מעולם המזון המהיר – "עושים 'צ'יפס' כדי לגלוש ו'פיצה' כדי לעצור" (מגלשיים מקבילים ומגלשיים בצורת ראש חץ - ד.ב) - ועם המדריכה שליוותה את הקבוצה שלה ("לפעמים היא נתנה לי לגלוש קצת עם המקלות שלה") היא נפגשה גם בארץ. חוויה חד פעמית? מה פתאום. "אנחנו נוסעים שוב גם השנה", היא מודיעה בנחרצות.

"כל הלבן מסביב מאפשר ניקוי ראש"

בניגוד לתדמית הצעירה שיש לסנובורד, התאומים גיא ושגיא איתן (16) מקיבוץ רמת השופט הגיעו לספורט דווקא בעקבות אבא שלהם, יוסי. יוסי גילה את השלג בזכות חבר, ואחרי שנתיים צירף גם את הבנים. "אני הדרכתי אותם. לי לקח שבוע וחצי לקלוט את העניין והם כבר אחרי יום אחד גלשו ממש יפה". גיא ושגיא כבר הספיקו לגלוש בוואל טורנס ופאסו טונלה, והשנה סלה רונדה על הכוונת. את סוד הקסם של חופשות הסקי מסכמים השניים בחמש מלים: "שלג, גבהים, מרחבים ואווירה כיפית".

הגיעו לספורט בעקבות אבא שלהם. שגיא וגיא איתן (צילום: ליעד גרוס)

אווה יגר (51) מאשדוד, מתמטיקאית, גולשת כבר 16 שנה. "החופשה הראשונה הייתה טיול טרום-בת-מצווה עם הבת שלי, ושם שתינו התמכרנו". את סוד הקסם בגלישה היא מגדירה כהנאה נטו. "יש שלג, יש שמש, וכשגולשים שוכחים מהכל. שווה לעבוד שנה שלמה בשביל שבוע אחד".

יגר הספיקה לחרוש מסלולים ברחבי אירופה ("רק באוסטריה עוד לא יצא לי"), אבל האתר האהוב עליה הוא פאסו טונלה. "השלג מצוין ויש הרבה רכבלים מקורים שמאפשרים לעלות בכיף בלי לקפוא מקור". בחמש החופשות האחרונות הצליחה יגר לגרום גם לבעלה טיבור, שאינו גולש, להצטרף וליהנות. "הוא אוהב לצלם ותמיד מוצא מה לעשות בעיירה. הוא גם עוזר לי לסחוב את הציוד כמו ג'נטלמן אמיתי. ממש 'סקי-בוי' פרטי", היא מוסיפה בקריצה.

התמכרה לסקי בטיול טרום-בת מצווה של בתה. אווה יגר (צילום: טיבור יגר)

טייס ישראלי וסקי באיראן?

את שאול נצר (68), טייס אזרחי מניר צבי, יכולתם לראות על המסלולים בחרמון כבר בשנת 70' ("חברים לקחו אותי ברגע שההר רק נפתח"). לאחר מכן, בתור טייס מסוקים בחיל האוויר, נצר אף היה חלק מהצוות שסייע בבניית רכבלים בחרמון. "מאז הקפדתי לגלוש בכל שנה שרק התאפשר".

נצר גלש ברחבי אירופה ובחוף המזרחי של ארה"ב, אך ללא ספק החופשה הכי לא שגרתית שלו הייתה באיראן. "הייתי טייס באל על, ובגלל נסיבות שלא בשליטתנו נתקענו באיראן שלושה ימים. אז החלטנו לקפוץ לאתר הפרטי של השאה, מרחק שעתיים-שלוש מטהרן, ולגלוש קצת".

גלש בכל מקום. שאול נצר עם אשתו והנכדים (צילום: באדיבות שאול נצר)

מבחינתו, הגדולה של חופשת הסקי טמונה במשפחתיות. "היום אנחנו יוצאים לחופשות (לא באיראן, כמובן) שלושה דורות ביחד: אשתי ואני, הילדים והנכדים. כולם מוצאים את מקומם בקבוצה וברמה וזה בילוי משותף יוצא מהכלל".

• הכותב מנהל תוכן בחברת תיירות הסקי SkiDeal