"סרוגים": צרת רבים, חצי נחמה
העונה השלישית של "סרוגים" שוב מצליחה להציג את הדמויות באנושיות, חמלה וחוסר שיפוטיות נדיר, ומראה איך השאיפה לאהבה אמיתית, נוכחת גם בעולם הרווקות הדתי-לאומי
חז"ל נהגו לומר: "אין מקרה בעולם". דודו אהרון הפך אלפיים שנה לאחר מכן את האמרה "הכל זה מלמעלה" ללהיט ענק ולכן לא במקרה או בטעות, רחמנא ליצלן, שיבצה yes את פרק הבכורה של העונה השלישית של "סרוגים" דווקא ביום הראשון של סיום החגים.
אחרי חודש של שאלות מתסכלות מהדודים, הערות מצד ההורים, תחושת הלבד העוטפת את כל הרווקים באשר הם, דווקא בתקופה שהיתה אמורה להיות המשמחת בלוח השנה היהודי (ושהפכה לסיוט של כלל רווקי ישראל הזכים) באה "סרוגים" ואומרת לכולנו: "צרת רבים חצי נחמה".
עוד בערוץ התרבות של ynet
העונה הראשונה של "סרוגים" הייתה מקרה נדיר של טלוויזיה משובחת בזכות עלילה כובשת שהטיבה לתאר את בעיית הרווקות המאוחרת של המגזר הדתי-לאומי הרחב, שעד אז סבל מהתעלמות תקשורתית.
בעונה השניה, ניסו היוצרים לטפל בכל בעיות המגזר באשר הן, כמו: הומוסקסואליות, בעיות פוריות, כתם הגירושין וחזרה בשאלה - והפכו אותה למישמש חינוכי שנועד להביע נאורות, אבל בדרך הרס את התמימות שהייתה אופיינית לסדרה.
פולחן בכל המגזרים
בפרק הראשון של העונה השלישית ששודר אמש (א') ב- yes drama, נראה כי הסדרה חזרה מחוזות שהביאו לה את הפרסום הענק, אהדת המבקרים ומעל הכל - את הערצת הקהל - ושבה לעסוק ביחסים שבינו לבינה. "סרוגים" חשוב לציין, כבר מזמן היא הרבה מעבר לתופעה תרבותית, ונהנית היום ממעמד של סדרת פולחן בקרב אלפים מבני המגזר הדתי-לאומי ומחוצה לו.
העונה נפתחה עם בשורות משמחות מצד אמיר (עמוס תמם הכובש) ויפעת (יעל שרוני המצוינת כהרגלה) על ההיריון שבדרך. אחרי שבעונה השניה הם סבלו מקשיים בפוריות, הרי שהפעם, חזרה עטרה ליושנה ויפעת התברכה בפרי בטן שיגדל להיות קרוב לוודאי גדול בתורה במעשים טובים; נתי (אוהד קנולר שרזה לא מעט יש לציין לזכותו) הכניס שותף חדש לדירה, משורר שבור לב בשם עזריה (בגילומו של ישראל ברייט), כשבסוף הפרק הוא נחשף לבת זוגו הנוטשת של השותף החדש - ומיד עיניו נוצצות למה שצפוי בוודאי להיות הרומן הלוהט של העונה.
הודיה (טלי שרון) המיוסרת? מלמדת כעת באולפנה ממנה אמיר התפטר, מגלה ניצוצות מחודשים של קרבה לדת, ובעיקר מתרסקת ממפגש אקראי עם אברי (זהר שטראוס) שמבשר לה על נישואיו הקרבים.
בתור בוגר ישיבה תיכונית ויוצא תנועת "בני עקיבא" שציין לא מכבר את גיל ה- 30, אי אפשר לקמט ולבטל את התופעה ששמה "סרוגים". מהיכרות אישית אני מעיד כי גם בעונה זו, היא חזרה להיות האירוע החברתי של הביצה הדתית לאומית. "סרוגים" מטיבה להציג תמונה מדויקת של בעיית הרווקות המאוחרת, והרצון העז של כל סינגל להקים משפחה ולא להצטרך להתפשר בדרך לשם.
היא מצליחה לעשות את זה באנושיות, חמלה ובעיקר חוסר שיפוטיות כלפי אורח חייהן של הדמויות.
סצנה אחת בפרק הראשון ממחישה זאת יותר מכל, והיא כשאמיר מחליט לפתוח בדבר תורה בשולחן השבת. סדרה בנלית שלא מכירה באמת את הלך הרוח במגזר, תצייר תמונה של קשב רב מצד הסועדים. "סרוגים" לעומת זאת, יודעת היטב כי הלקח מפרשת "בוא" הוא הדבר האחרון שמעניין אותם, והיא לא מתביישת או מפחדת בעיקר להראות את זה גם במחיר של לחץ מרבנים וחוגים דתיים שמרניים.
אז אולי יש עוד רבנים מפוחדים ומנותקים מהמציאות שמכריזים כי יש לאסור את הצפייה בסדרה, אבל למי שרוצה לדעת מקרוב מה מרגיש מגזר ענק במדינה, כדאי לו להתבונן בה ולהבין שעבור הציבור הזה, שנע סביב מעגל ה-30, שמירת נגיעה היא בדיחה עצובה, זמירות בשולחן שבת זה נחמד בבית של הדודה והדוד והלחץ להתחתן ולהקים משפחה משל עצמך, תוך וויתור על כבוד עצמי וגם התפשרות כואבת, חזק יותר מכל שאיפה לאהבה גדולה - ממש כמו מה שמראים לנו בסרטי האהבה הגדולים בקולנוע. כי הפנטזיה היא דבר אחד, אבל המציאות העצובה של הלבד דווקא כאן ורלוונטית יותר מתמיד, ואותה "סרוגים" מציגה באופן מצוין.
