תערוכת ציורים לציון שנה לשריפה בכרמל

תערוכת הציורים "תקווה" נולדה בעקבות אסון הכרמל ובדיוק בזמן בו עבדתי במרץ על תערוכת ציורי שמן שלי המהווה אנטיתזה לאסון עצמו. תערוכת ציורים של אנשים צוחקים ולא סתם צוחקים, נקרעים מצחוק. אני בנאדם אופטימי ושמח מטבעי כמו כולנו, רק שחרדת הקיום בדור הזה מאפילה על כל פיסת שמחה שטבועה בנו. 

אנחנו עסוקי בענייני קיום חיינו הקשים בכלל, במדינה שלנו בפרט וברדיפה וניסיון להשיג את הזולת והכל אחיזות, הלבשות, פרשנויות ומסיכות ומרוב אסונות דואגים רק לא להידפק, רק להמשיך לצוף, כשלמי יש זמן לצחוק ולשמוח באמת? שתי השאלות המרכזיות שגרמו לי ליצור את תערוכת הציורים בעקבות האסון הטרגי הזה הם: האם יש חיים לפני המוות? והאם הפכנו רובוטים שצוחקים ושמחים רק כשטוב לנו על פי השכל? שתי השאלות הללו לא הרפו ממחשבותיי.

בזמן האסון מצאתי את עצמי יושב בסטודיו ומצייר במרץ אנשים צוחקים, בעוד שעשרות קילומטרים ספורים ממני הקטסטרופה מכה בכולם ללא סלקציה של מין צבע, דת, גזע או מעמד, כולל הטבע עצמו. עצים וצמחים נדירים ככל שיהיו, נעלמו כלא היו וכל חלקה טובה בכרמל נשמטה מעל פני הקרקע. כמו קסם. הופ. אין.

וככל שעבר הזמן מצאתי את עצמי פחות מצייר ויותר מול מסך הטלוויזיה, תופס את הראש ולא מאמין למה שאני רואה. חוסר אונים מוחלט. השכל לא מצליח לתפוס את מה שהוא רואה. ואז דיברו על כפר הנוער ימין אורד שפונה כי התחיל לעלות בלהבות.

השם הזה ימין אורד הקפיץ לי מקום בלב יותר משמות של מקומות אחרים בכרמל לא יודע למה, כל פעם שאמרו את שמות המקומות שפונו או שכבר נפגעו מהאש ימין אורד צלצל לי מוכר. כאילו היינו פעם בדייט והיה בינינו קליק אבל מפאת המרחק זה לא הסתדר. כמובן שישר גיגלתי ימין אורד והתחלתי לקרוא על כפר הנוער המיוחד הזה ועל פועלו ויחודו וזה ישר תפס אותי בלב.

איזה יופי אמרתי לעצמי, איזו עבודת קודש לחנך נוער בסיכון מכל העולם על אהבת ארץ ישראל איזו אופטימיות ומצד שני איזה מסכנים הילדים, איזה חוסר אונים לראות את הכפר שלהם נשרף ואין מה לעשות ותוך כדי שעוברת המחשבה בראשי מתפרץ בדלת רעיון מטורף שהגיע בלי הודעה מוקדמת ומודיע לי שנוסעים לכרמל לאחר שתכבה האש. בלי לחשוב יותר מדי עניתי ברור שנוסעים ואז שמחה אדירה הציפה אצלי את המערכת שוב למרות התמונות הקשות בטלוויזיה.

כל הדרך לכרמל לאחר שכבתה האש כבר התגבש הרעיון במוחי מה לעשות כדי לגרום לילדים מכפר הנוער ימין אורד לצחוק ולשמוח שוב. ידעתי שאת הפח הריק שהבאתי איתי אני ממלא באפר שנותר על הארץ ומצייר ממנו שוב את הטבע שנשרף על 44 בדים לבנים שמסמלים התחלה חדשה ולזכר 44 הקרבנות שקיפחו את חייהם באחת עם הטבע. אעשה תערוכה, אמכור את הציורים ואתרום בחזרה את הכסף לכפר הנוער ימין אורד.

תהליך העבודה היה קשה נפשית ופיזית, אבל יותר מכל היה לא פשוט לפתוח כל פעם מחדש את הפח כדי ליצור יש מאין. את האפר שמרתי בתוך פח אטום ככה שהוא שמר על ריחו וצבעו ולמרות שעבדתי עם מסיכה כדי לא לנשום את הרעלים שיש בו זה לא הכי עזר, הריח היה חריף עד דמעות והאפר היה מלא במראות וקולות קשים,

ממש ככה. לקח כמה שבועות למצוא דבק או משהו דומה שיתערבב טוב עם האפר שלא יצהיב בגלל הרעלים ושיצליח לחבר את האפר לבד הלבן ללא תופעות לוואי.

לאחר מאמצים מצאתי חומר שכזה ואז הכל התחיל לזרום עבודה סיזיפית שנמשכה על פני שישה חודשים בחרתי באקראי 44 שמות של צמחים ועצים שנשרפו באסון מתוך אלפים. שוטטתי ברחבי האינטרנט כדי למצוא תמונה לכל צמח לאחר שמצאתי, ערכתי והפכתי לשחור לבן הדפסתי והתחלתי להעתיק צמח צמח בציור בעיפרון על כל הבדים ולאחר מכן המשכתי בעבודה עם האפר המעורבב עם הדבק כדי להחיות את הטבע מחדש.

כשתמו והושלמו 44 הדימויים עברתי לפינישים של אחידות בצבע ובגוון ואז לחיפוש אחר מסגרת שתתחום את הטבע ותסמל את היקום ואת האוצרות הטבע שהוא נותן לנו כדי לקיים כאן חיים.

• התערוכה "תקווה" תוצג בוילה D - רחוב כל ישראל חברים 5, נווה צדק, תל-אביב (צמוד למסעדת דלאל). התערוכה תהיה פתוחה לקהל הרחב בימים ה' - ו', 3-4.11. בין השעות: 19:00-23:00 וביום שבת, 5.11.11 בין השעות: 10:00-22:00. טלפון לפרטים: 03-5109292. 
• הכניסה לתערוכה חופשית, הציבור מוזמן. כל הרווחים ממכירת הציורים בתערוכה, יתרמו לכפר הנוער ימין אורד שנפגע באסון הכרמל. התערוכה מוקדשת לזכרם של 44 הנספים באסון הכרמל.