Rage: זעם נגד הסמכות

 

אתם תצאו מאחת הכספות שנקברו מתחת לאדמה לאחר מאה שנות שינה מרעננות, ולפני שתבינו מה קורה ומי נגד מי, איזה בחור מציל אתכם מכמה שודדים ומייד אחרי זה שולח אתכם לעשות לו כמה טובות. Rage נותן לסיפור, עד כמה שיש לו כזה, להתבהר עם הזמן. בדרך אתם בעיקר תקבלו משימות מכל מיני אנשים שמי יודע איך הם הסתדרו בחיים לפני שהתעוררתם.

 

עד כמה שיש עלילת מסגרת במהלך השלמת המשימות הללו בעבור כל שורד ואחותו, זו תמצית הפחדות מגוף מרושע שרוצה להשליט את מרותו ברחבי השממה ונקרא "הסמכות". מאחר שאת רוב הזמן המשחק ביליתי בלחימה מול מוטציות ושודדים, ואת נציגי הגוף הזה פגשתי רק לקראת סוף המשחק. לא בדיוק הצלחתי לפתח יחס רגשי כלפי אותו גוף אנונימי. איך אני אשנא מישהו שמעולם לא דרך לי על הרגל? אולי אני בכלל רוצה להצטרף לאותו גוף ולהתחיל לגבות מיסים מכל אותם נודניקים שפגשתי בדרך? אז אי אפשר. Rage לא טורח לספק לשחקניו ארגז משחקים פתוח, אבל מנגד גם לא משקיע בעלילה סולידית.

 

הדמויות שתכירו ב-Rage מגלמות כולן סטריאוטיפ חד-מימדי מוכר. מצד אחד זה מאפשר לכם לזהות מייד מי הוא מי ומהו הסדר המוסרי פה בעולם; מצד שני זה גורם לכם להרגיש שראיתם כבר את הסרט הזה, ושגם בפעם הראשונה לא התחברתם לדמויות שלו יותר מדי. מצד שלישי הדמויות מונפשות ומעוצבות להפליא ויזואלית, ואישיותן ממש מתעוררת לחיים בכל פעם שאתם מנהלים איתן שיחה. הן לא יעמדו ויבהו בכם, כמו הדמויות של פולאאוט אם כבר הזכרנו אותו, אלא ינופפו בידיים כמו ישראלי טוב, יכעסו, יצחקו ויפגינו שפת גוף מדוייקת ומשכנעת הרבה יותר מעבודת הדיבוב.

 

מסדרון בין-עירוני

id רגילה כבר שני עשורים לקבוע סטנדרטים ויזואליים וטכניים חדשים לגיימינג, וגם על Rage ניכר מיד כי זהו פרי עבודתה. המשחק נראה מדהים. תשומת לב מירבית ניתנה לפרטים הקטנים ביותר והעיצוב האמנותי של המשחק הוא בין הטובים שראיתי. קחו את העולם הפוסט-אפוקליפטי של Borderlands, מלאו אותו בתוכן – והרי לכם נופי המשחק של Rage. הקאץ' הוא בכך שהעולם של Rage רק נראה מעניין ומזמין, אך מהר מאוד תגלו שאין לכם באמת בשביל מה להסתובב בו. אין בונוסים חבויים, אין משימות שמפוזרות במפה ואם תסטו מהשביל הראשי המסע שלכם יהיה מאוד קצר לפני שתיתקלו בקירותיו של העולם.

 

למרות איכות הגרפיקה הגבוהה, כשתתקרבו לאובייקטים וקירות תשימו לב שחדות הטקסטורות קצת פחות מושלמת ממה שהייתם מצפים. למשחק כמעט ואין אפשרויות משחק עם הגדרות הגרפיקה (למרות שעניין זה שופר קצת בטלאי ש-id הוציאה), זאת משום שהמנוע אמור לחשב את העומס על המחשב בכל זמן נתון ולהציג את הטקסטורות שלדעתו המחשב יוכל להתמודד איתן הכי טוב באותו הרגע. מה שקרה בפועל הוא שהמשחק רץ תמיד בקצב רענון של 60 פריימים לשנייה (וזה דבר טוב), אבל הוא אף פעם לא בחר להציג לי טקסטורות חדות. אם אתם רוצים (וחושבים שהמחשב שלכם יוכל לעמוד בזה), תוכלו להשתמש במדריך הזה שפרסמה nVidia על מנת להכריח את המשחק לטעון כל הזמן את הטקסטורות החדות ביותר.

 

המנוע יודע להציג אפקטים מגניבים למדי של פיצוצים, אבל תחום ההצטיינות הבולט ביותר שלו הוא האנימציות. ציינתי כבר כי אנימציות הדמויות אותן תפגשו במהלך המשחק מרשימות, אך אלה אנימציות מתוסרטות. למרבה ההפתעה, האנימציות הדינאמיות של האוייבים טובות לא פחות, ומגיבות באופן משכנע לחוקי הפיזיקה. לדוגמא, אם תהרגו מוטציה במהלך ההסתערות שלה עליכם, היא אולי תעשה עוד צעד אחד, אולי תתרסק ותתגלגל – אבל היא תמשיך לנוע עם אותו המומנטום ולא תצנח כמו לבנה במקום שבו נהרגה, מצד אחד, או תאבד פתאום את כל העצמות בגופה ותהפוך לבובת קש שמעופפת בפיזור איברים.

 

ברוכים הבאים לעיר התחתית

בעיצוב הערים דרכן תעברו במהלך העלילה הושקעה מחשבה רבה והן לא ערימה של מבנים שקובצו יחדיו. לכל ישוב אישיות משלו: התיישבות אחת היא חלוצית אידיאליסטית, וכאן תמצאו את כולם עסוקים בעבודתם היומית, ואחרת היא עיר גדולה ומנוכרת בה כל אדם הוא לעצמו והשחיתות פושה מתחת לכל אבן. הערים ישמשו אתכם כמעין עצירות מנוחה בין משימות, למלא מאגרי תחמושת ולתקן את הרכב. שם תקבלו את המשימות הראשיות מדמויות מפתח, ואם תתעמקו קצת בסיפורים האישיים של שאר הדמויות – גם כמה משימות משניות משתלמות מאוד - או שפשוט תוכלו לקחת משימות ישירות מלוח המודעות השכונתי.

הדבר היחיד שהפריע לי בערים היה המחסור בתחושה של גודל. עיר אחת אליה תגיעו במשחק, למשל, נקראת Subway Town. היא נראית עצומה מבחוץ, ממש כמו הר של מבנים שגדלו אלו מתוך אלו, אבל בפנים היא לא גדולה יותר מרציף של רכבת. בערים גם תוכלו לשחק במספר מיני-משחקים על מנת להפיג את המתח. הם לא מאתגרים במיוחד, אבל id אוהבת להטמיע מיני-משחקים בתוך הכותרים שלה, אז פשוט תשלימו עם זה. חוץ מזה, איך תהיה לנו תחושה של מערב פרוע בלי משחקי קלפים בבר?

id לא מחליפים

כשמגיעים למשחקיות, לא נדרשות הרבה מילים כדי לתאר אותה לשחקן המנוסה. למרות שמשחקיות היריות מגוף ראשון של Rage מהנה ללא צל של ספק, היא לא מחדשת שום דבר. המשחק עושה את הדברים שאנחנו מכירים בלי אמביציות - אבל עושה אותם היטב. העולם שמחוץ לשערי הערים עויין וכל דבר בו רוצה להרוג אתכם, לכן ב-Rage עליכם תמיד להיות דרוכים. לא פעם הפתיעו אותי קבוצות של מוטציות קופצניות כשהתעמקתי לרגע דווקא בנוף. אין רגע דל במשחקיות – וזה מעולה. האויבים לא רק נפוצים ואגרסיביים אלא גם מצויידים בבינה מלאכותית יעילה. הם תוקפים תוך התחשבות בסוג כלי הנשק אותו הם מחזיקים: אוייבים עם נבוטים יסתערו חזיתית, כאלה עם רובי סער יתפסו מחסה בקרבת מקום ואלה שיחזיקו נשקים לטווח ארוך ישמרו על מרחק ועמדה במקומות קשי גישה. הבינה המלאכותית גם יודעת להתמודד באופן טוב מן הממוצע עם הסביבה שלה, כך שאל תתפלאו כשמוטציות יתחילו לקפץ מעל גדרות כדי "לחתוך" אליכם ולא יסתפקו במדרגות. Rage יכול להיות משחק מאתגר גם לשחקנים מנוסים ברמות הקושי הגבוהות.

 

 

עם ההתקדמות תקבלו לידיכם נשקים חזקים יותר, אך לא תוכלו לשדרג אותם. ה"שידרוג" היחיד שתוכלו לבצע בהם הוא החלפת סוג התחמושת. בחלק מהרובים היא משנה כליל את יעוד כלי הנשק, כמו לדוגמא קליעי הרימונים בשאט-גאן, אבל בנשקים אחרים היא פשוט מעלה את הנזק שהם מסבים - לא אפקט מעניין.

מה שבטוח הוא שכל יריה במשחק תגרום לכם להרגיש שאתם באמת מסבים נזק. הרתע של הרובים מצויין והאוייבים יגיבו לכל קליע שיפגע בהם. חבל רק שמשחקיות היריות לא נקטעת לפעמים בפעילות אחרת. גיוון לא היה מזיק ל-Rage. אפילו המשימות הראשיות לא טורחות להציע לכם אלטרנטיבות לירי ולמרות שהן ישנו בכל פעם את הסיפור שיתרץ מדוע אתם נוסעים למקום שכוח אל כלשהו והורגים כל מה שזז שם, בסופו של יום – זה הדבר היחיד שתעשו. הגיוון היחיד יגיע בין משימות בצורת מרכיב הנהיגה של הכותר - שהיה מוסיף למשחק הרבה יותר אם היה משולב במשימות במקום להוות אתנחתא ביניהן.

 

פולאאוט קארט

הרכבים, בהם תבלו את זמנכם בדרך מהערים אל המשימות השונות, היו מה שיצר את הרושם ש-Rage יהיה הפעם יותר מ-Shooter סטנדרטי של id. מעבר למיני-משחקים שמזכירים בצורה חשודה את Carmaggedon, ואשר יווצרו מפעם לפעם בצורה אקראית כשתותקפו על-ידי רכבים של פושעים, תוכלו להשתתף גם במרוצים "רשמיים" יותר באמצעות פנייה לדמות שמארגנת את המרוצים בכל עיר. כאן תוכלו להתחרות עם נהגים אחרים ולהשתמש בפרסי זכיות כדי לשדרג את הרכב - דבר שלא יועיל לכם בשום צורה במצב המשחק העיקרי. התקשיתי ליהנות מהמירוצים הללו, למרות הפנטזיה עם פולאאוט עם רכבים, בגלל שהם יצרו אצלי יותר תחושה של מאריו קארט מאשר של מירוצים רציניים למוות בעולם פוסט אפוקליפטי.