"המירוץ למיליון": אלוהים הוא כוכב ריאליטי
ליהוקים אטרקטיביים במיוחד, בימוי מעולה ועריכה דינמית גורמים לתחושה שהעונה החדשה של "המירוץ למיליון" לא תיסחב כמו מסטיק ותהיה אטרקטיבית עוד יותר מקודמתה
את היתרונות של "המירוץ למיליון" קל למצוא דווקא במה שאין בה. בניגוד לאחיותיה החורגות למשפחת הריאליטי המסתעפת והולכת, אין בה אסמסים. כלומר, אתם לא נדרשים לממן עלויות הפקה במסווה של הכרעה דמוקרטית.
אין בה הבטחות נבובות - כי אם יש מישהו שיודע מה פירוש התואר "המאסטר שף של ישראל" שיקום ויסביר לי. לא תראו בה אנשים נעולים בתפאורה של בורדל מלכלכים זה על זה בפינת עישון ומשתגלים מול מצלמות, ואף אחד לא נאלץ לזייף בה נשיקות פרה-אורגזמיות מלאות תשוקה מדומה.
- צפו בפרק הבכורה של "המירוץ למיליון"
- את הפרומו שהתחזה ללוח השידורים כבר היכרתם?
- עדכונים נוספים גם בפייסבוק של ynet תרבות ובידור
היא לא מעלה על נס את ערכי התחמנות והתככנות החביבים במקומות אחרים, לא מרעיבה את משתתפיה דרך קבע ומאפשרת לחלק מן הנשים המופיעות בה ללבוש חולצה של ממש ולא רק חזיונת-קטנטונת. למעט כמה הערות שובינסיטיות בפרק הראשון, ותקריבי-תחת מיותרים, גם אם העכוזים נאים למראה - זהו, לטעמי, מוצר הריאליטי הישראלי היחיד שמתאים פחות או יותר לכל המשפחה.
מה שהתחדד בעונה השנייה אינו רק האפקטים וזוויות הצילום, מורכבות המשימה הראשונה וחיוכו של רון שחר. העונה הזאת תהיה מוצלחת יותר מקודמתה בגלל מינון נכון של ליהוקים אטרקטיביים, שנעים בין הבת של השכנים (פיפי) לאמא השתלטנית טלי, גורואית של כושר ש"מנצחת את האבולוציה" ומתנסחת במשפטי קאלט חסרי מודעות;
לא נעדר מן התמהיל גם אסטרטג-על בעיני עצמו, שוער כדורגל וחברתו היפהפיה שמקשיבה בחמדה כשהוא קורא לה כוסית-על ומצייתת בחן כשהוא מורה לה איך לדבר אליו. כנראה אין אפשרות אמיתית להיות גם שובניסט וגם חכם, כפי שתום השוער מודה בעצמו כשהוא נבהל ממורכבות המשימה: "שלא יביאו לנו איזה משהו יותר מדי מחשבתי עכשיו, האיי קיו שלנו זה לא בשמיים". אכן. גם לא במקובץ.
בלי טביעות אצבע של ההפקה
אפילו מודחי הפרק הראשון הם מי שלא ממש סימפטנו מרגע הופעתם על המסך: גדי, בשל רפיסותו, ואלונה, בשל האגרסיביות המינית הוולגרית שהיא משדרת כלפי גבר נשוי. שוב, בניגוד לקרובות המשפחה של "המירוץ", כאן גם חדי העין מביניכם לא היו יכולים למצוא את טביעות אצבעותיה של ההפקה בהתערבות בהדחה.
גם מינון העדויות-וידויים, אותם צילומים שלאחר מעשה בהם המתמודדים מספרים מה הרגישו ברגעים קריטיים, נידמו פחות מלאכותיים ויותר קצביים מאשר אצל המתחרות. בימוי מעולה ועריכה דינמית תרמו לתחושה שהעסק לא נסחב ונמתח כמסטיק אלא דווקא זורם יפה.
בעתיד הלא רחוק, צפויה מיני-דרמה סביב זהותו של זוג אחד. פיראס הוא ערבי מוסלמי מנצרת. שירה, גם כן מנצרת, היא יהודיה. מכתבי רבנים נזעמים עוד יגיעו לרשות השנייה, אבל אולי ייענו רק בחיוך גדול, כי - תאמינו או לא - אלוהים נמצא בתוכנית. בכל רגע נתון.
בפרק הראשון, השם יתברך העניק יתרון יחסי לענהאל ועקיבא, זוג דתי שבו הגברת מגלה אהבה אינסופית כלפי השם והוא מחזיר לה במקום ראשון, והיא ממש יודעת שהוא עושה את זה בשבילה וששה לספר לנו.
אלוהים היה מי שהוביל אותה בשדות החיטה של קיבוץ רוחמה, בעודה כורעת לחפש כדורים צבעוניים שיפענחו לה את צופן כרטיס הטיסה להונגריה.
האל הטוב מעולם לא היה כל כך עסוק, ועוד במשימות חשובות שכאלה: ודאי לא נשאר לו זמן פנוי ללחוש באוזנה של ענהאל שדבקות זה לא הכל, וצריך לברר לפני שקוראים לחג השבועות "חג האסיף".
רציניים ודחקיונרים, אסטרטגים וקלולסים (הכל בלשון זכר ונקבה גם יחד), חברים בנפש ובני זוג מסוכסכים, שותפים לאפיית בורקס ולחלום על המיליון - יש בין המלוהקים בעונה משהו בשביל כל אחד מן הצופים, ויש גם אנחת רווחה גדולה - שוב, על מה שאין ב"מירוץ למיליון". נדמה לי שיותר מזה אי אפשר לבקש בטלוויזיה מסחרית: רק שאלוהים ימשיך להשתתף ולא יפרוש, חלילה, וישאיר את ענהאל ואותנו לגמרי לבד.
