עבודה בעיניים

שבת אחר הצהריים. צעיר מחוף השנהב עומד במטבח המסעדה. על מכנסי הספורט שלו סמל הפועל חיפה, החולצה היא של הפועל רעננה, זכר לקבוצות שבהן התאמן לא מזמן. רוב שחקני ליגת העל נוסעים בשעה זו למגרשים ברחבי הארץ, אבל לאלביס - כך הוא מכונה על ידי חבריו - אין קבוצה כרגע. לפני שנה הוא הגיע לכאן כדי להגשים חלום ולשחק כדורגל בחו"ל, בישראל. היום, קצת לפני יום הולדתו ה-20, הוא שוטף כלים במסעדה במרכז ת"א.

אלביס הוא אחד השחקנים הבולטים בקהילה הולכת וגדלה של כדורגלנים אפריקאים חסרי עבודה בישראל. קהילה המתרחבת בכל חלון העברות בכדורגל העולמי.

מגיעים ככדורגלנים, רובם מסיימים חסרי עבודה(צילום: מור שאולי)

הם מגיעים לכאן ממדינות רבות ביבשת השחורה. ניגריה, גאנה, חוף השנהב, גינאה, קונגו, והרשימה עוד ארוכה. לא שחקנים בולטים בליגות המקומיות שלהם, לא כאלה שיכבשו את העולם, רובם צעירים מאוד, יש להם קצת כישרון ברגליים, והם הגיעו לכאן בעקבות הבטחה שהנה, הם מגשימים את החלום והולכים לשחק בישראל. מבחינתם, גם נצרת-עילית היא הגשמת חלום.

עוד ב-ynet ספורט:

• אריה מליניאק על ההבדל בין פרגוסון לקשטן
• "קיבלנו בעיטה חזקה לשיניים", מי הדובר?
• הקבוצה הטובה בספרד? לא מי שחשבתם
  

בישראל חיים היום קרוב למאה שחקני כדורגל אפריקאים כאלה, שהגיעו לכאן במטרה למצוא קבוצה, להתפרנס מכדורגל ולהתקדם מקצועית, אבל אינם משחקים כרגע. חלקם נמצאים פה כבר כמה שנים. במקרה הטוב, הם התחתנו וויתרו על המשחק לטובת חיים נינוחים יחסית בארץ הקודש.

אחרים עדיין מאמינים שבקרוב יצליחו להרשים את אחד המאמנים וימצאו קבוצה, אבל בינתיים הם תקועים בישראל, נאלצים לעבוד במסעדות ובניקוי בתים או מסתובבים חסרי מעש בתחנה המרכזית בת"א.

אובודו אוקוצ'ה. אחד שהגיע כהבטחה גדולה וגם הצליח(צילום: אלי אלגרט)

איך זה קורה? למה כל כך הרבה צעירים אפריקאים תמימים, שלרובם אין באמת עתיד אמיתי בכדורגל המקצועני, עולים על מטוס דווקא לישראל? ומי מוכר לשחקנים הללו חלומות שאין סיכוי שיתגשמו? התהליך בדרך כלל חוזר על עצמו: סוכן שחקנים מקומי, ולפעמים ישראלי שחי באפריקה, מתרשם מהכישרון של שחקן צעיר ומחליט להביא אותו לישראל.

למעט יוצאים מהכלל, בדרך כלל מדובר בשחקנים לא מספיק טובים לליגת העל הישראלית, ואפילו לליגה הלאומית, אבל זה לא מונע מהסוכן להבטיח חוזה או לפחות "מבחנים שתעבור בלי בעיה". באופן טבעי, הצעיר שבמקרים רבים מעולם לא יצא את תחומי העיר או הכפר שבו הוא מתגורר, מתלהב מההצעה האטרקטיבית ועולה על מטוס לישראל.

במקביל, הסוכן "מוכר" את השחקן לאחת הקבוצות בארץ. קחו אותו למבחנים ותראו שהוא כישרון אדיר, הוא מבטיח. אם יש לו קשרים טובים עם המאמן או בעל הקבוצה, הוא יצליח לשכנע אותם להביא את השחקן לארץ, לממן כרטיס טיסה ולהנפיק לו ויזה לחודש.

אבל כאן הסיפור מסתבך. בחלק מהמקרים השחקן פשוט לא מספיק טוב. הוא מגיע למבחנים בקבוצה ישראלית, לא מותיר רושם ונזרק במהירות האימונים. במקרים אחרים מובטח לו חוזה מראש אבל הוא נאלץ לעבור מבחנים, או שהסכום שהציעו לו נמוך משמעותית מזה שעליו התחייב הסוכן. לפעמים, עד שהשחקן מגיע לישראל הקבוצה כבר מצאה מישהו אחר בעמדה שלו, והוא לא מקבל הזדמנות להוכיח את עצמו.

כך או כך, התוצאה זהה: השחקן נשאר בלי קבוצה, אבל הוא לא רוצה לחזור הביתה. תוקף הוויזה פג, כרטיס הטיסה חזרה כבר לא בתוקף, אבל הצעיר האפריקאי לא מוותר וממשיך לחפש קבוצה שתקלוט אותו. וכשכבר אין לו ברירה, מידרדר לעבודות מזדמנות. היום אפשר למצוא בדרום ת"א כדורגלנים שהם גם שוטפי כלים, עובדי מטבח, מנקים, מובילים או גננים. וכמעט תמיד באופן לא חוקי.

עווד, קשר בן 19 מגאנה, עבר את הטראומה הזאת בשנה שעברה. "סוכן שלא הכרתי התקשר אליי ואמר שארגן לי מבחנים בקבוצה מהליגה השנייה", הוא סיפר בשבוע שעבר, "לא שמעתי על הקבוצה הזאת קודם. אני אפילו לא יודע אם הסוכן הוא ישראלי, אלא רק שמדובר בבחור לבן. סידרו לי כרטיס טיסה, הייתי ביום אימונים אחד בקבוצה, וזהו. אמרו שיתקשרו אליי. מאז אני מחפש קבוצה ואין מי שיעזור".

עשית טעות שהגעת לכאן?

"מקצועית היה עדיף לי להישאר בגאנה. שם הייתי שחקן מוכר ואפילו שיחקתי בנבחרת הצעירה כמה פעמים. עכשיו אני לא יכול להתאמן כמו שצריך, כי בינתיים אני עובד בפיצריה".