הדימיון המפחיד בין מגדל בבל לנאציזם

"הרגשתי עצמי כאדריכלו של היטלר, ותו לא. מאורעות פוליטיים לא היו מענייני. אני רק סיפקתי להם תפאורות מרשימות ככל האפשר.... בשנים אחר שחרורי הייתי נשאל שוב ושוב מה היה ידוע לי על רדיפת היהודים, הגלייתם למחנות המוות והשמדתם?... ככל שגוברת הטכניזציה של תהליך הרצח כן פוחת מספר הרוצחים" - כך כתב אלברט שפאר, מי שהיה הארכיטקט של היטלר ימ"ש, שנידון רק ל-20 שנה במשפטי נירנברג (מתוך "בתוככי הרייך השלישי, זיכרונות", 122-123 תרגמה עדנה קורנפלור).

פרשת השבוע בערוץ יהדות - קראו:

• פרשה ברגע - "נח"
• להחזיק ידיים, שלא נטבע/ ח"כ חיים אמסלם
  

שפאר לא זוכר את נאומי השיטנה של היטלר, הוא היה כה עסוק (עמ' 67), אבל את האפקט הפאשיסטי שלהם הוא עיצב במו ידיו: "אלפי נושאי דגלים של סניפי המפלגה מכל קצוות גרמניה... סילוני אור מעשרה זרקורים רבי עוצמה יאירו את הדגלים ואת נשרי המתכת הנוצצים המתנוססים בראשם.... אפקט כביר ששיווה לכל החיזיון אופי... עוצר נשימה". לא, הוא לא ידע מהו התוכן הרצחני של הנאומים, הוא רק בנה את התפאורה, המאיימת, המפחידה, שסחפה אחריה עם שלם למסע של הרג ורצח שלא נודעו כמותם.

החברה הפאשיסטית של מגדל בבל

שפאר הוא בן דמותו המודרני של הארכיטקט האנונימי של מגדל בבל, שתחילתו וסופו מתוארים בפרשת השבוע שלנו "נח". שימו לב לדמיון המצמרר בין המודל התנ"כי של משטר פאשיסטי למשטר הנאצי והפאשיסטי בני ימינו:

" וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" - אסור לדבר בכמה שפות, ואסור להביע רעיונות אישיים. אחידות טוטליטארית, אין חופש מחשבה ודיבור, אין מלחמת דעות שמאזנת את הקצוות הסותרים שבחברה, אחידות מרהיבה הדומה "לקתדרלה העשויה כולה קרח" (שם, 67).

"וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" - החברה הפאשיסטית הקדומה הזו חייבת הייתה, כמו זו בת ימינו, בתפאורה מגבשת, מאחדת.

אך שימו לב לאפקט ה"הכביר המשווה אופי עוצר נשימה": מגדל ענק, שראשו חוצה את קו העננים. ראשו "בשמים" בגובה שהעין האנושית איננה יכולה לעקוב אחריו. המגדל הזה גם נושא אופי מאיים, מעין עין גדולה הבולשת אחרי היחיד מעשיו ומחשבותיו. ארכיטקטורה שמאפסת את האדם, מקטינה את מימדיו, ושמה אותו כבורג במכונה טכנולוגית אדירה הדורסת את הפרט. ואכן, החברה הפאשיסטית הקדומה גם היא בעלת כושר טכנולוגי ותעשייתי מפותחים: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר".

אלוקים יודע היטב לאן חברה נטולת ביקורת עצמית וחופש, עם יכולת טכנולוגית מפותחת עלולה להגיע: "וַיֹּאמֶר ה', הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה הַחִילָּם לַעֲשׂוֹת" - זאת רק ההתחלה, אך ההמשך יהיה מסוכן ומאיים. "וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת" – הם יוכלו לעשות הכול, ללא מצפון, ללא ביקורת, בלי מודעות עצמית. הם עשויים ליצור מכונת רצח והרג אדירה, הם מסוכנים ביותר.

חברה צריכה ריבוי דעות

התוצאה היא פיזור ופירוק של החברה הזו, והלקח הוא – החיוניות שבריבוי הדעות, בהטרוגניות. רבות מהתנועות האידיאולוגיות הגדולות מעוניינות בהומוגניות, הן היו רוצות לשכפל אותנו, הן סובלות מהשונות הרבה שבנינו. הן היו רוצות לראות את כולנו באותו ביגוד, באותה צורת התנהגות והתנהלות יום-יומית. הן יכולות להיות תנועות פוליטיות, דתיות, או חברתיות או פוליטיות. המכנה המשותף הוא היעדר מודעות לצורך במלחמת דעות בתוך החברה.

איני מדבר על גישה פלורליסטית, שביסודה היא אדישה לזרמים האחרים שבתוכה, אלא שהיא רוצה לאפשר להם לחיות זה בצד זה מתוך כבוד הדדי. אני מדבר על חברה שמאפשרת ויכוחים עמוקים ואפילו מלחמת דעות ואמונות שגורמת לאיזון וניקוי העמדות הקיצוניות מהאלמנטים הזרים והמוטעים שבתוכם.

"יסודו של הפירוד (בין הדעות השונות) הוא בצדדים השליליים שכל כוח רואה בחברו...", כותב הרב קוק (אורות, אורות התחייה י"ח). זוהי אמירה הרואה

בשונות ערך, והיא מנוגדת לאינטואיציה הבסיסית של כל תנועה דתית ואידיאולוגית. אבל מתברר שהיא הכרחית כדי לאזן את הנכונה והטהורה שבדעות - "הכל נכנס תחת קו המידה, והכל צריך משקל" (שם).

הפרשה הסתומה של "מגדל בבל' אינה מגלה לנו דבר וחצי דבר על טיב אמונתם ותפיסת עולמם של בוני המגדל. היא אינה עוסקת בתוכן אמונתם, אלא בתהליך שעיצב את חייהם. חטאם איננו ב"מה" אלא ב"איך". ללמדנו שהתוכן הערכי, תפיסת העולם שלנו, אורח חיינו אינם חזות הכל. יש משקל גדול מאוד לאופן שבו הם "ארוזים", כי לפעמים "המדיום היא המסר".