לא יבש במדבר: על פתיחת פסטיבל אינדינגב
פסטיבל אינדינגב החמישי נפתח במצפה גבולות, עם ליין-אפ משודרג שכולל להקות בתחילת דרכן לצד שמות גדולים כמו נקמת הטרקטור. והאווירה? עדיין קצבית ואנגרטית
זוהי שנתו החמישית של "אינדינגב", פסטיבל להקות שוליים (חלקן באמת עונה להגדרה זו) שנפתח אמש (ה') במצפה גבולות בנגב. זוהי גם השנה השלישית שבה אני נוסעת בעצמי לפסטיבל זה. כבכל שנה, המעבר מהריצה היומיומית אל אווירת הפסטיבל אינה פשוטה: המסע מהעיר, הפקקים, התורים, החיפוש אחר נקודה טובה לאוהל - כל אלה מביאים אותי לתחילתו של הפסטיבל קצת חסרת נשימה. אבל אז מציפות אותי תחושות הפסטיבל, אשר נעות בין זולה רגועה באוהלים למוזיקה קצבית ואנרגטית ליד הבמה, כשרק פיסת ברזנט מפרידה בין השתיים.
לאחר שלוש שנים, מתחם הפסטיבל כבר הפך מוכר. אזור האוהלים העצום שרק הולך ותופח משנה לשנה, מתחם הבמות - מהבמה המרכזית ועד הבמה הקטנה, דוכני האוכל, פינות הישיבה על המחצלות והתורים בשירותים. הפסטיבל מושך אליו בעיקר חבר'ה צעירים - בקרבת הבמה, התחושה היתה דומה למסיבה לפני תחילת שנת הלימודים באוניברסיטה (ומועד הפסטיבל, רגע לפני תחילת השנה האקדמית, חיזק תחושה זו). אך ניתן להבחין שכאשר מתרחקים מהבמה ההקהל מגוון יותר - הורים עם ילדים, זוגות בגילאים שונים ושאר מאמינים ומעריצים.
השינוי המשמעותי ביותר שחל השנה בפסטיבל הוא בליין-אפ. אם בשנים קודמות נתקלנו במובילי הז'אנר - גבע אלון, אלקטרה, קוואמי, דפנה והעוגיות ודומיהם - השנה כל האמנים הנ"ל נעדרים. אפשר לומר שאלו פרצו מעבר לגבולות הז'אנר (אלקטרה בעיצומו של סיבוב הופעות בארצות הברית, גבע אלון כבר ביסס קהל מעריצים גדול בארץ וחברי דפנה והעוגיות התפזרו ברחבי תבל).
אבל ישנה תחושתה כי יוזמי האירוע עצרו לרגע לחשוב על מהותו של הפסטיבל, והרכב האמנים השנה כולל את הלהקות הצעירות שבתחילת דרכן - לא אלה שממלאות בקלות מועדונים, אלא דווקא הבלתי מוכרות. המשיכה ההדדית היא הקסם פה - הקהל שרוצה לחוות ולהכיר מגוון של הרכבים ממנעד מוזיקלי רחב (רוק, פאנק, אלקטרוני ועוד) והלהקות שזוהי הזדמנות חריגה עבורן לעמוד אל מול קהל עצום, דבר שיתקשו לחזור עליו מחוץ לגבולות הפסטיבל . לטעמי היה זה מהלך ראוי ונחוץ לפסטיבל, תחושת הביכורים הזו על הבמה.
עם זאת, הליין-אפ אינו נטול שמות מוכרים בכלל. השם הגדול והמוכר ביותר מקרב הלהקות בפסטיבל הוא "נקמת הטרקטור". הם בנו את המתח בקהל כמו בסרט פעולה טוב, ועם כל שיר הם העלו לאט לאט את האנרגיות, נעו בין ז'אנרים שונים (רוק, נעימות אקוסטיות שכל כך מזוהות איתם, שירים שנוגעים במוזיקה יוונית או מזרחית, שירים מהסיבוב הקודם שלהם וחומרים חדשים), ואף רגל בקהל לא נשארה ללא תזוזה.
למעט הליין-אפ המשופר, ישנה תחושה שמארגני הפסטיבל לקחו הרכב מנצח והעתיקו משנה לשנה. זה בא לידי ביטוי בדברים הקטנים - הבמות מוקמו באותו המקום, השלטים עם הלוגו על הבמה נראים כאילו שונתה בהם רק
השנה, החשמל בקופת הכרטיסים נופל כל הזמן ואפילו הסרטים הצבעוניים שתלויים בכל מקום נראים זהים. אפשר היה לצפות שבשנה החמישית, מארגני הפסטיבל יהיו למודי ניסיון וישפרו, וגם ייצרו עניין חזותי עבור הקהל החוזר.
עוד צפויים לעלות בימים הקרובים: רות דלורס וייס, בני בשן, עוזי רמירז, ישראל ברייט, איזבו ושמות נוספים, חלקם חדשים וחלקם מוכרים.
לפנייה לכתב/ת 
