מתוך "Brief Interviews With Hideous Men"
"מה ששותל אותך בפינה ספרותית קטלנית של ניסיון לנבא מה מתחולל בראשה ובלבה של הקוראת – פינה שבה נדמה לך שאותה צורת חקירה אוונגרדית, שיש לה פוטנציאל הרה אסון, היא היא עשויה להיות המוצא מהתסבוכת החנוקה"
אבל אחרי המידה ההכרחית של דאגה צורכת-זמן ושל פחד ושל דחיינות ומעיכת ממחטות קלינקס ונשיכת מפרקים, משום מקום מכה בך התובנה שיש אפשרות שהמבנה הצורני החקרני/"דיאלוגי" של החצי-אוקטט שלך – אותו מבנה שבהתחלה נראה לך הכרחי ונוקב כי זאת היתה דרך לפלרטט עם כל הקטע המטא-טקסטואלי מסיבות ש(קיווית ש)ייראו עמוקות והרבה יותר הכרחיות ונוקבות מסתם "היי-תראו-אותי-רואה-אתכם-רואים-אותי" שחוּק, כחלק מסד"פ קבוע ושחוק של אג'נדה מטא-טקסטואלית, אבל זה הביא אותך לידי תסבוכת ודרש להיפטר מבְּחני הפתע שלא עבדו או שבסופו של דבר באמת היו מבוישים ועל פי הסד"פ, -
במקום להיות כנים באופן הכרחי ונוקב, ולשכתב את בוחן פתע 6# באופן שנראה "מֶטָא"י במידה מסוכנת, והשאיר אותך עם חצי אוקטט כרות ומקושקש, שכבר בכלל לא ברור לך שהדחף ההכרחי והנוקב הראשוני שלו, הכללי ויחד עם זאת החד משמעי, יצליח לעבור למישהו אחר אחרי כל הקיצוצים והשכתובים וההתמזמזות הכללית, מה ששותל אותך בפינה ספרותית קטלנית של ניסיון לנבא מה מתחולל בראשה ובלבה של הקוראת – פינה שבה נדמה לך שאותה צורת חקירה אוונגרדית, שיש לה פוטנציאל הרה אסון, היא היא עשויה להיות המוצא מהתסבוכת החנוקה.
מתוך "Brief Interviews With Hideous Men" מאת דיוויד פוסטר וואלאס.
לפנייה לכתב/ת 
עטיפת ספרו של דיוויד פוסטר וואלאס
עטיפת הספר
מומלצים
