הזז את הסטיגמה. לא את החרדי
המציאות בשטח היא, שכיום ניתן למצוא אותנו כמעט בכל מקום - גם במקומות העבודה. אבל יש כאלה שיעדיפו שלא להכניס את עצמם לדילמה מוסרית. השתלבותנו בשוק העבודה מול השתמטותנו מהצבא, ראוי שתתקבל בתשואות ובברכה
משום מה, בכל זמן שמשהו בסדר גודל של מחאה חברתית, מתרחש במגרש החילוני. מיד מתעוררת לה אסכולת הפרופסורה על מדעיה השונים, ומחפשת את השעיר לעזאזל במגרש החרדי. בקיאותם בנבכי דוקטירנת הרפואה, ברזי המדע והאקדמיה שבתחום שיפוטם, אכן מעידה על כך שהם מכירים 'כמעט הכל', מלבד דבר אחד - את המגזר החרדי.
בשבוע שעבר, היה זה ד"ר צבי טריגר, שעורר כאן את הטריגר בטורו - "הזז את האשה". לטענתו, השתלבותם של החרדים בשוק העבודה, עלולה להשתקף כסכנה למעמדן של הנשים. שכן, לדבריו, כניסת חרדים לשוק העבודה תביא ללא ספק לדרישות להתאמת מקומות העבודה לחרדים: בין אם דרישת לבוש צנוע, הפרדה בין גברים ונשים או דרישות אחרות.
עוד בערוץ הדעות :
נתניהו וברק - צמד חסר אחריות / אורי בר-יוסף
היזהרו משיכורי הניצחון בכיכר רבין / שלמה אנגל
האזרח הגדול / דפני ליף
אני עיתונאי במגזר החרדי, שהשתלבותו החרדית בשוק העבודה אינה אלא אורח חיים קיומי. לא זו בלבד שעצם השתלבות חבריי בשוק העבודה ראויה שתצטייר כסימן מבורך וראוי לשבח, אלא שמחובתי לשפוך אור על נושא כה מעורפל ולהציג את העובדות כפי שהן נשקפות מהצד שלי.
לצערי, יש אמנם בינינו קבוצה מצומצמת של הלומי-מוח, שכאשר אשה חולפת לצדם על שפת המדרכה או במורד המדרגות. חלקם נדבק באופן אוטומטי לקיר הסמוך, כשהם אחוזים סרעפות כאילו תקף אותם שד. אלה, במקום שמחשבותיהם יהיו אלו שיאוצו ויידבקו אל הקיר והם עצמם יצעדו ישר כמו בני אדם כאילו לא קרה דבר. נותנים לגופם להיצמד אל הקיר אבל הראש שלהם אפוף כולו בתוככי האשה שחלפה.
במובן מסוים, בייחוד כאשר עידנים של ימי התנ"ך והמאה ה-21 נצלבים זה מול זה בחברה החרדית, הריחוק או הניתוק מכל מה שמזכיר את צילה של האשה, כאשר זה נעשה מתוך ציות עיוור וללא הבנה, מזמן חדל להיות עניין של דת או הלכה.
מסר יהודי טהור ונצחי
נתאר לעצמינו מה היה קורה אילו אי מי בחברה שלנו היום, היה מעמיד במבחן, לדוגמה, את קיומו של היום אותו הכתירו חכמינו - כהיום שלא היו ימים טובים יותר ממנו לישראל. הכוונה לט"ו באב, בו "היו בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה. אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל".
הן, אמנם העבירו את המסר היהודי הטהור והנצחי, שלא היופי החיצוני הוא העיקר, אלא האישיות והפנימיות, המשפחה ויראת שמים. אך בימינו אנו, אכן מחזה שכזה הוא מוקצה מחמת מיאוס במגזר שלנו, גם אילו היה נושא מסרים טהורים או את חותמו של הכהן הגדול בכבודו ובעצמו.
ואולם, שלא תתבלבלו. בצמד המילים "המגזר החרדי'" שהפך אצל חילונים רבים מבורות לסטיגמה, יש אמנם כיפה אחת שחורה שמעטפת את הראש של כולנו. אך בדמיון רב לחיית התמנון, לכיפה שעל הראש ישנה הרבה זרועות: יש בינינו אשכנזים, ספרדים, ליטאים, חסידים, חרדים-לייט, חרדים מודרניים וכמובן שמרני יתר ואף קיצונים בדמות החבר'ה משכונת מאה שערים. ולעולם אינך יכול להצביע על כולנו כחטיבה אחת, שבה כולם משרתים תחת אופי או פיקוד אחיד שיש בו כדי להכליל ולהוות אינדיקציה גורפת כזו או אחרת כלפינו.
השתלבותנו בשוק העבודה אמורה להתקבל דווקא בתשואות ובברכה מול השתמטותנו מהצבא. שכן, הנה הפסקנו להיות פרזיטים כלשונכם ואנו עמלים למחיתנו. לשם הדיוק: כמוני, ישנם חרדים רבים נוספים שעובדים במסגרת שבה ישנן גם נשים, ומעולם לא דרשנו התאמות אי אלה ואחרות.
נמצאים בכל מקום
החרדי הממוצע יעדיף אמנם שלא להיתקל בנשים במקום העבודה, ולו בשל מה שמספרים לנו חכמים במסכת סוכה, אודות עזרת הנשים שנחנכה כבר במקדש, הרבה בטרם התחככו ביניהם המעסיק והפקידה. הסיבה להפרדה בין נשים וגברים כבר אז, נבעה מחשש שיבואו לידי "קלות ראש".
אינני חושב שראוי שאנמק את מהותן של המילים "קלות ראש" בהקשר הזה, כאשר ידועות היטב העובדות בשטחם של המשרדים ומקומות התעסוקה השונים, בהם לא אחת המעסיק והמזכירה או העובד והפקידה מצאו את עצמם בסוף הדרך בין כותלי בית המשפט, עקב אי ציות לכללים שהצניעות יפה להן.
מנגד, המציאות בשטח היא, שכיום ניתן למצוא אותנו כמעט בכל מקום: בהום סנטר ובסופר-פארם. בדואר ובבנק. בחברות התקשורת הסלולריות ובתחבורה הציבורית. כלומר: מרביתנו מצליחים לשלב יגיע כפיים עם התורה שמנחה אותנו להתפרנס (גם מול האשה) ולכבד את מהותנו. לעומת זאת, זה שהקווים החינוכיים שלו מתנגשים בעבודה מול האשה, יעדיף שלא להכניס את עצמו לדילמה מוסרית ומראש לא ישתלב בשוק העבודה. אך גם לא יבוא עם דרישות.
כבודה של האשה, הוא ערך ראשון במעלה של כל איש חרדי שמונחה על פי ספר היסוד של היהדות - התורה. לפיכך, אנחנו אמונים על הוראת חז"ל כפי שנכתב בתלמוד: "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו", שפירושו, שעל האדם לאהוב את אשתו כפי שאוהב את עצמו, ועליו להתנהג כלפיה בכבוד יותר ממה שהוא מתנהג כלפי עצמו.
מתווה זה, הוא ציון דרך ואורח חיים עבורנו, שהאשה תמיד מגיעה
קודם לגבר. יחד עם זאת, אנחנו גם אמונים על מאמר חכמינו "שיצרו הרע של האדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו". ובהתאם לכך, יצרנו כללים וסייגים בכדי שחיצוניותה של האשה לא תעביר אותנו על דעתנו, וטוב שכך.
אולם, באותה שעה, לצערי, לא נוכל לבטל במחי יד את הקיצונים שבינינו, שהתמודדתם מול העידן המודרני כבר הספיקה להעביר אותם על דעתם ובין כה וכה אינם מתכוונים להשתלב בשוק העבודה.
שלום פרוינד, עיתונאי חרדי, כתב בעיתון "יום ליום"
לפנייה לכתב/ת 
