כלום בטעם רע: תופעה ושמה ליהיא גרינר

בשבוע שעבר, ימים אחדים לאחר חזרתו של גלעד שליט לארץ, חגגה פליטת "האח הגדול" ליהיא גרינר את יום הולדתה. בראיון עמה, שנערך בבר התל-אביבי שאירח את המסיבה, הכריזה גרינר: "אני הולכת לפגוש את גלעד שליט. That's My Goal". עוד לפני כן, כשהיתה בדרכה לארץ מביקור במולדתה לוס אנג'לס, צייצה בטוויטר: "מה, גלעד שליט חוזר? אני בהלם! יו! אני בהלם". זו, אם תרצו, תמצית מהות התופעה המתכנה ליהיא גרינר, הסמל של תרבות הסלבס, נכון לסוף 2011.

צפו בדיווח של TMZ על ליהיא והאזינו לכתב מספר: "היא לא מוכשרת"

גרינר, עם זאת, לא תגיד בראיונות שהיא "עובדת על משהו חדש שהיא מנועה מלדבר עליו" או תמרח אותנו עם איזה חירטוט אחר. גרינר מביאה לנו את האמת לפרצוף. זה קרה כשהיא דיברה על "חתיכי" (עתי שולברג) בצורה הכי בוטה שיכולה להיות, זה קרה לאחרונה פעם נוספת כשחזרה מאל-איי וסיפרה בלי בושה, בלי סאבטקסט: "Ready to go to I'm השקות השקות השקות".

ליהיא גרינר. "השקות, השקות, השקות". ולא יותר מזה(צילום: אסף לב)

"סנוקי הישראלית", כינו אותה באתר הרכילות TMZ בחודש שעבר, והשוו אותה לכוכבת "חוף ג'רזי" הידועה לשמצה. למרות שגרינר הכחישה היכרות עם אותה כוכבת, אין ספק שמדובר בקורלציה לא פחות מגאונית.

הכל בחוץ 

גרינר (27), עבור מי שפחות בקי בחומר, פרצה לחיינו בסערה בתחילת 2011, כבחורה מאורסת שנכנסה לבית "האח הגדול", חוללה דרמה כאשר נפרדה מהארוס ותפסה את אחד הגברברים באותו בית, עתי שולברג.

ליהיא גרינר ועתי שולברג בבית "האח הגדול". יצאה מהבית והתחילה לעבוד

כן ביחד, לא ביחד, כן עשו את זה במקלחת, לא עשו את זה במקלחת - זה באמת לא משנה. מה שמשנה היה שהכל, תרתי משמע, הכל בחוץ. מוחצנת ככל שתהא, מבחנה האמיתי של גרינר בסצינת הסלבריטאות הישראלי, החל עם צאתה מאותה מעבדת עכברים נוצצת.

עם סיום דרכה בתוכנית הריאליטי, היה ברור שלא מדובר כאן בעוד "פליטת" שתיכנס לחיינו ותצא מהם כלעומת שבאה. הסיבה לכך פשוטה. בניגוד לחברותיה לז'אנר, גרינר מעולם לא הכחישה את אהבתה לתחום, את חיבתה לתרבות הכלום, את החיבוק החם לכל מצלמה ולכל צלם פפראצי שיצוץ סביבה, עד כדי היכרות אישית (שטחית כמובן) עם הצלמים עצמם.

בניגוד לסלבס אחרים, גרינר לא מכחישה שהיא אוהבת להגיע לאירועים כדי לקבל מתנות חינם, לפקוד קוקטיילים "חגיגיים" בשקל ועשרים בכל ערב כדי לצאת בסוף עם שקית הפתעות קטנה או עם כמה אגורות נוספות בארנק או למדוד בגדים בחנות כלשהי, אליה מוזמנים גם כמה צלמים, כדי שהיא תקבל אותם ב-50% הנחה.

האשמה עלינו

הפער בין גרינר לאחיותיה לז'אנר גדול עוד יותר. בנוסף לזו כותבת התסריט הצבועה מלמעלה, ההבדל בינה לבין האחרות הוא בחדירתה לתרבות המיינסטרים שלנו. לא מדובר כאן ב"יום בחיי אורית פוקס", משבצת שידור שכל כולה דאחקה. היא גם לא במקום של "מעושרות" ידידותינו. זה לא ראיון פרודי או תוכנית המוגדרת כל כולה ככזו שלא יכולה לפרוץ את חומות האשפה המשודרת. מיקומה של ליהיא גרינר בחיינו דומיננטי הרבה יותר. וכאן נמצאת גם הבעיה - והיא לא בה.

הבעיה היא בנו. אנחנו, צרכני תרבות הסלבס, הריאליטי ושאר אשפתות, מקדשים את גרינר ואת מה שהיא מייצגת, יום ולילה. התיעוד הקבוע שלה במדורי הרכילות ובפינסים למיניהם ב"השקות השקות השקות", כך גם על פני עמודים שלמים בעיתונים, מרדדת את השיח הציבורי בכלל ואת עולם הסלבס בפרט, ומביאה אותו - ואותנו הצרכנים, לתהומות חדשים בהם עוד לא ביקרנו, פחי אשפה שאנו לא מקטלגים באיזושהי קוביה מרצדת, אלא מחבקים אל חיקנו.

היא מבססת ומקבעת את תרבות הכלום כלגיטימית - ואנחנו אוכלים את זה, בלי לשאול שאלות. העניין בעייתי בעיקר כשמדובר בקהל הצעיר יותר, שרואה בה ככל הנראה מודל כלשהו לחיקוי.