באטלפילד 3: שירות חובה

המוות במצב העלילתי של באטלפילד 3 עקב אחרי לכל מקום ותחושת הסכנה וההשרדות כנגד כל הסיכויים הפכו לידידי הקרובים. נאלצתי לזחול, להתכופף ולרוץ כמו משוגע כדי להימלט מהמוות הצמוד לעקבי. מראה המוות הזה אמנם התבסס על מלוא החופן קלישאות הוליוודיות, אבל קלישאות במיטבן.

לראות את שדה הקרב ולמות

מנוע ה-Frostbite 2 בו התחדשה הסדרה הוא, במילה, מדהים, וגורם לשדות הקרב להתעורר לחיים סביבכם. אתם תרגישו את ההדף של הפיצוצים עובר דרך הגוף, את הקליעים שורקים לידכם. אנימציות החיילים והבעות הפנים המשכנעות שלהם שוות אלף מילות תסריט; הבעת הפנים המבועתת של חייל אחד היא כל מה שנדרש על מנת לגרום לשיער שלכם לסמור.

אני אלך לגיהינום על הטלת הפגם הזו בדבר מרשים כל-כך, אבל כן, המנוע לא מושלם. ידרשו עוד כמה טלאים על מנת לתקן את כל הגליצ'ים המוזרים, כמו גופות שנופלות דרך משטחים או קרטועים בקצב הפריימים, ואולי גם עידכון או שניים לדרייברים של כרטיס המסך, אבל נכון לעכשיו – זה כבר מנוע המשחק הכי מרשים בסביבה.

האיכות הזו תגבה מחיר כבד ממערכת המשחקים שלכם. על מנת לצפות במשחק במלוא הדרו תצטרכו להצטייד, מלבד במעבד ארבע-ליבתי לפחות, גם בכרטיס גרפי יוקרתי, אבל ברגע שהמשחק יעלה - וזה יכול לקחת לא מעט זמן, מסכי הטעינה הארורים - לא תתחרטו על אף שקל שהשקעתם.

בלי ויטמין B

המשחקיות כאן הרבה יותר מתוסרטת וקבועה מראש. אתם תקבלו הוראות לגבי משימות נקודתיות ותתרכזו רק ביעד - המשחק לא יאפשר לכם אחרת. מבנים מתפוצצים בהילוך איטי יש כאן בשפע והרגשת סרט האקשן ההוליוודי - תודה, קול אוף דיוטי - לא תעזוב אתכם לרגע. כצפוי, לא היה לי אכפת לא מהלוחמים הערבים, לא מהפרסים, לא מהרוסים ולא מהאמריקאים שמתו סביבי. הם לא הציפו אותי בהערות ציניות לגבי כישורי הירי שלי או דיברו על אמא שלהם כמו חיילי פלוגה B; הם היו שם סתם בשביל התפאורה. אל תטעו, בתור תפאורה הם עשו עבודתם נאמנה וגרמו לשדה הקרב להיראות מסוכן ובוגדני, אבל לא מדובר בדמויות אלא בניצבים בלבד.

מעבר למחסור האנושי הזה, התלונה היחידה שלי על הקמפיין היא ההריגות הזולות שהוא שולף עליך. פעם זה רימון שנזרק למסדרון בו התחבאתי ולא היה לי לאן לברוח, פעם צלף שהגיע משום מקום ופעם לא הספקתי ללחוץ על כפתור בזמן שהמשחק הקציב לי לעשות את זה. זה אחד הדברים המעצבנים יותר שמשחק יכול לעשות: לפסול אתכם שלא באשמתכם.

תסריט פיצוץ

עד כמה שידעתי בכניסתי למשחק, מנוע Frostbite 2 אמור לספק סביבה ניתנת להשמדה. חיפשתי, אבל במהלך הקמפיין לשחקן יחיד ראיתי רק הרס מהסוג המינורי - אלא אם הגיע זמנו של בניין להתפוצץ על פי התסריט. ניסיון לשגר את כל חומר הנפץ שהיה לי אל מקומות אסטרטגיים במפה לא עזר; המבנים נותרו עקשנים על תילם.

רק כאשר נכנסתי למולטיפלייר הבנתי איפה הוא התחבא, מנוע ההרס. הסביבה הניתנת להשמדה לא נמצאת שם רק בשביל הכיף אלא משמשת כהיבט אסטרטגי נוסף אותו תאלצו לקחת בחשבון. אם תהרסו את כל המבנים ליד נקודה אותה צריך לכבוש – לא יהיה לכם איפה להסתתר.

עם כל ההתלהבות מדברים שאפשר להרוס, לא הרגשתי בנוח כשהגעתי למצבי האונליין. הקמפיין לשחקן יחיד לא עושה שום דבר על מנת להכין אתכם למולטיפלייר התחרותי, כאילו מדובר במשחקים שונים לגמרי. בעוד הקמפיין מתרכז במשימות רגליות בעיקר וליניאריות לגמרי, מפות המולטיפלייר פתוחות וגם מלאות - ברוב מצבי המשחק - כלי רכב וטיס. אלה דברים טובים, כמובן, כך שלא סבלתי בזמן המעבר - הוא רק היה מוזר בחדותו.

במולטי תוכלו לבחור בין חייל סער בעל יכולת ריפוי, מהנדס שיכול לתקן רכבים שניזוקו, סייר שיכול לסמן אוייבים במפה ותומך לחימה שאחראי למילוי התחמושת. כל אחד מהם מצויין בפני עצמו, אך עבודת צוות תהפוך אתכם להרבה יותר יעילים. המשחק גם יתגמל אתכם על שיתוף פעולה, ואתם תקבלו נקודות נסיון גם אם לא תירו את הכדור האחרון שמוריד את המטרה.

מסדר כנפיים

שאר כלי הרכב הממונעים, מסוקים, נגמ"שים והאמרים תראו מתרוצצים גם הם בשדה הקרב, והם אלה שהופכים את החוויה של באטלפילד לכל-כך מיוחדת ואת המפות הגדולות לאפקטיביות.

כמובן שזה לא יהיה משחק באטלפילד ללא מערכת עלייה ברמות והמון, המון תוכן נוסף שתוכלו לפתוח. בין אם אלה רובים חדשים, שכפ"צ עמיד יותר או סתם כובע. כמות התוכן מאסיבית ויקח לכם לא מעט זמן על מנת לפתוח את כולה – או לפחות את זו שרלונטית למקצוע המועדף עליכם.

תוסיפו לכל זה קרבות של 64 שחקנים (בגרסת המחשב; הקונסולות מסתפקות ב-24) ויש לכם כאן חוויית מולטיפלייר בלי הרבה מתחרים, כזו שיוצרת מגוון מאוד גדול של סיפורי מלחמה וירטואליים שתוכלו לספר לנכדים. הטענה היחידה שלי כנגד מצבי האונליין היא העדר האפשרות לאכלס את המפה בבוטים. יכול להיות מאוד שימושי אם השרת שלכם לא פופולרי במיוחד.