להעניש או לתת חופש: מה יוביל לילדים מאושרים?

בני זוג רבים לא מסכימים באשר לדרכי חינוך הילדים. זה לא מפתיע: התקופה שלנו היא תקופת מעבר בין סוגי הורות שונים, מה שמוביל לבלבול רב ומקשה על הורים רבים להחליט כיצד הם רוצים שתיראה ההורות שלהם ומהי הדרך החינוכית הנכונה לגביהם.  

כתבה זו היא הראשונה בסדרת כתבות בה נציג דרכי חינוך שונות ונבחן את ההשלכות שלהן על עיצוב האישיות של ילדינו. המטרה ההורית, על פי תפישת העולם האדלריאנית, היא לגדל ילד עצמאי, אחראי ובעל תחושת ערך טובה. ילד כזה יוכל לממש את עצמו תוך כדי שהוא משתלב בצורה הטובה ביותר בחברה ולכן, כך אנו מאמינים, יש לו סיכוי גדול להיות מאושר.

עוד כתבות בנושא חינוך בערוץ הורים:

חינוך ילדים: האם הדרך הקלה היא גם הנכונה?

קשה לכם? 7 צעדים בדרך להיות הורים מאושרים

להעצים את הביטחון העצמי של הילד ב-10 צעדים  

קיים קשר ישיר בין המטרה שלנו, כהורים, לבין סוג המשפחה שאנחנו מקימים. השלב הראשון הוא להכיר את סוגי המשפחות השונים: כל סוג של משפחה מתאפיין במטרות אחרות ועל כן - בדרכי חינוך שונות. השלב השני הוא לזהות את המשפחה שלנו: אילו מאפיינים אימצנו? האם הם מקדמים אותנו להשגת המטרה ההורית שלנו? השלב השלישי הוא לערוך בחירה מודעת לגבי סוג המשפחה בה אנו מעניינים, תוך שיקול דעת ומחשבה על המחירים ועל הרווחים, בטווח הקצר ובטווח הארוך, של כל משפחה.

בכתבה זו נציג שלושה סוגים של משפחות: הראשונה, משפחה המושתתת על יחסים אוטוקרטיים, כלומר יחסים בהם ההורים "שולטים", הם קובעים את החוקים ועל הילדים מצופה לעמוד בהם. השנייה, משפחה "אנרכית", בה אין חוקים וגבולות. והשלישית, משפחה המתנהלת על פי ערכים הומניסטיים, כאשר היחסים בה הם דמוקרטיים.

במציאות חיינו המורכבת אין משפחה המתנהלת בדיוק על פי אחד הדגמים הללו, אולם כל אחד מאיתנו יוכל לזהות ולמקם את המשפחה שלו: לאיזה סוג משפחה אנחנו קרובים? כיצד ייסדנו אותה? איזה סוג משפחה אנחנו שואפים להיות? מהי המטרה החינוכית בכל אחד מסוגי המשפחות? מהי המטרה החינוכית שלי, ההורה?

המשפחה האוטוקרטית: חינוך ע"י עונשים ופרסים

חלקנו, ההורים, גדל במשפחות שהתאפיינו במערכת יחסים אוטוקרטית, כלומר ההורים ציוו - והילדים צייתו. הגבולות והחוקים היו ברורים ונוקשים. המטרה ההורית הייתה לגדל ילד ממושמ. והילדים נדרשו להסתגל לדרישות החברה, תוך כדי ויתור על הבעת רצון, יצירתיות וביטוי עצמי. במשפחות הללו אושר כלל לא היווה מטרה - מדובר היה בהישרדות, לא בהגשמה עצמית, צמיחה ושמחה.

איזה מין משפחה אתם?(צילום: shutterstock)

משפחות כאלו קיימות גם כיום. התקשורת הרווחת במשפחות אלו היא תקשורת היררכית: ההורה מדבר קצרות בטון מצווה "שב!‬ צא!‬ בוא!"‬, והילד אמור לציית. ההורים עושים שימוש במשאבים המרוכזים בידם, באמצעות עונשים ופרסים: "היום היית ילד רע – תקבל עונש. אם מחר תהיה ילד טוב – תקבל פרס".‬‬

רבים מן ההורים גדלו על ברכי העונשים והפרסים. חלקם יאמצו דרכי חינוך מוכרות אלו עם הפיכתם להורים, כי הם סבורים ש"לא ניתן לגדל ילדים ללא עונשים". הורים אלו ממשיכים את דרך החינוך המסורתית עליה גדלו.

המשפחה האנרכית: אין חוקים ואין גבולות

חלק אחר מציבור ההורים סבור שעונשים ופרסים הינם דרך שגויה להתנהלות עם ילדים. הורים אלו זוכרים היטב את החוויות השליליות שלהם כילדים ואת הנדר שנדרו: להיות הורים טובים יותר לילדיהם.

אך הורים אלו אינם מסתפקים בשלילת עונשים, אלא מכריזים כי אין כל צורך בחוקים. עמדתם כלפי חוקים וגבולות היא שלילית, משום שהם יוצאים באופן גורף כנגד כל מה שמזוהה בעינם עם המשפחה "של פעם", האוטוקרטית. הם רוצים לגדל ילדים מאושרים.

לכן הם מקימים משפחה שבה שולטת האנרכיה. זוהי משפחה בה אין מנהיגות הורית, אין חוקים ואין גבולות. כאשר המטרה ההורית המוצהרת היא לגדל ילד מאושר, חיי הבית מתנהלים על פי רצונותיו של הילד - הוא הופך לציר סביבו סובבת המשפחה.

למרות השוני בין שני סוגי המשפחות בשתיהן מתקיימת תקשורת חד כיוונית שאינה מכבדת: במשפחה האוטוקרטית ההורה מצווה ("לך לחדר שלך ואל תצא משם עד שתירגע") ובמשפחה האנרכית הילד מודיע מה רצונו ("‬מים!‬ עכשיו!"). בנוסף, בשני סוגי המשפחות מקדשים מטרה אחת ומזניחים מטרה אחרת: במשפחה האוטוקרטית הסתגלות לחוקי החברה היא ערך עליון ואין מקום לייחודיות, בעוד שבמשפחה האנרכית יש מקום רב לייחודיות של הילד, מתוך רצון שיהיה מאושר.

אלא שעל מזבח טיפוח הייחודיות, מקריבים במשפחות אלה את ההסתגלות לנורמות החברתיות: הילד אינו נדרש להבין קודים חברתיים ולהתנהג לפיהם. הוא אמור ליהנות ולהיות מאושר ולבלות חופשי מעולם של עונשים ופטור מחוקים.‬‬‬ כלומר, ההורים שפכו את התינוק עם המים: בהשליכם את העונשים והפרסים, התנערו גם מן החוקים ומן הגבולות.

ילדים שגדלים במשפחות אנרכיות הם ילדים שרגילים "לקבל הכול", בבית ובמפגש עם החיים האמיתיים. הם יחוו פער בין העולם המתקיים בבית - עולם שבו תפקידם לקבל ולהיות מאושרים, לבין העולם האמיתי - שבו אנשים נותנים ומקבלים, מתחשבים בזולת ומבטאים את עצמם בתוך מסגרת מקובלת של חוקים וגבולות.

מבחן המציאות מלמד כי הילדים הללו הם ילדים מאוד לא מאושרים. הם נתקלים בדרישותיה של הגננת או המורה, ילדים אחרים מצפים מהם להתחשבות – והם בכלל לא אומנו לשתף פעולה ולהתחשב. הם חיים על פי הדרך בה הורגלו: "אני במרכז, אני נתון! הסביבה צריכה להשתנות ולהתאים את עצמה אלי!".

בשלב מסויים יגלו ההורים במשפחות אלו כי לא ניתן לנהל לאורך זמן משפחה ללא חוקים וללא גבולות. הם יתחננו בפני הילד, יפצירו בו ויסבירו שוב ושוב. אך לבסוף, בהיעדר כלים מתאימים, רבים מהם ימצאו את עצמם נוקטים בדרכי החינוך המוכרות והידועות, מהן שאפו להימנע.

הסיבוך הולך וגובר כאשר הורה אחד נוטה לחינוך באמצעות עונשים ופרסים, כי "ככה אי אפשר להמשיך", ואילו ההורה השני נוטה להמשיך באותה הדרך ומאמין ש"אם ניתן לו עוד קצת (צעצועים, דמי כיס, חדר פרטי, טלפון חכם) - הכול יסתדר". הורה אחד מעניש, וההורה השני מבטל את העונש. שני ההורים מאשימים זה את זה בהורות קלוקלת ומטיחים זה בזה "את/ה הורס/ת את הילד!!!". הם מדווחים על משפחה בה הורה אחד הוא "השוטר הטוב" והורה אחר הוא "השוטר הרע". מי בכלל רצה להקים משפחת משטרה?

המשפחה הדמוקרטית: שיוויון ערך וכבוד הדדי

אך קיימת גם אפשרות שלישית - להקים משפחה אשר היחסים בה הם דמוקרטיים. לא לגדל את ילדינו "בדיוק כמו" או "להיפך" מהדרך בה גידלו אותנו, תוך צמצום משמעותי של יכולתנו לבחור בדרך המתאימה לנו ביותר. הבחירה שלנו בדרכי חינוך צריכה ויכולה להיות אחרת: בחירה מודעת ומושכלת, במשפחה מותאמת לחברה דמוקרטית.

אם בחרנו להיות משפחה שהיחסים בה הם דמוקרטיים מדובר בבחירה אמיתית, בחירה אותנטית עם עצמנו, בחירה המכוונת

להגשמת המטרה ההורית שלנו, שהיא, כאמור, גידול ילד עצמאי, אחראי ובעל תחושת ערך טובה. ילד כזה יוכל לממש עצמו תוך השתלבות מיטבית בחברה. ילד שרבים סיכוייו להיות מאושר.

המשפחה החדשה, המתאפיינת ביחסים דמוקרטיים, מושתתת על שיוויון ערך ועל כבוד הדדי. היא משלבת בין ביטוי עצמי, הכרה בייחודיות של כל חבר במשפחה והתייחסות אישית לצרכים ולהעדפות, לצד הכרתם של קודים חברתיים והסתגלות לנורמות חברתיות תוך שיתוף פעולה.

לעומת המשפחה בה רצונו של ההורה קבע, והמשפחה בה הילד כפה על ההורה את רצונו, במשפחה בה היחסים הם דמוקרטיים אין מאבק בו צד אחד מכניע והצד השני מוכנע. ולכן אם אנחנו רוצים לקיים משפחה כזו עלינו ללמוד דרכי חינוך אשר פותחו לשם כך.

השלב הראשון שלנו בדרך ליצירת יחסים דמוקרטיים במשפחה, הוא גיבוש החזון ההורי, עליו נדון בכתבה הבאה. גיבוש החזון ההורי יאפשר להורים לשאול את עצמם איזה ילד אנחנו רוצים לגדל, מהי המטרה ההורית שלנו והאם היא תאפשר לילד שלנו להיות מאושר?

הכותבת היא M.S‬ בפסיכולוגיה חינוכית יישומית, מורה במדרשה להנחיית קבוצות - מכון אדלר. לשאלות, תגובות והתייחסויות ‬‬‬ניתן לפנות לאורית