רנו קליאו 1.2: ניצחון מרשים לכוחות השוק החופשי

גם אלו שלא אוהבים את עקרון השוק החופשי, חייבים להודות כי לעתים הוא פשוט עובד. קחו לדוגמה את שוק המיני בישראל, שעד לפני מספר שנים היה זניח לחלוטין. סוזוקי אלטו הבסיסית שנמכרה לפתע ב-60 אלף שקל, הפכה אותו על פניו, וגררה עמה רשימה ארוכה ומכובדת של מתחרות שצצו לפתע. השפעה מבורכת נוספת - הקטגוריה מעל, בה ממוקמות מכוניות סופר-מיני גדולות יותר, החלה להרגיש את הלחץ.

הציבור יכול היה לפתע לבחור במידות מצומצמות במעט, אבזור צנוע יותר וביצועים פושרים, בתמורה לכ-50% מהמחיר. והציבור בחר, תוך שהוא פוגע קשות במכוניות הסופר-מיני המודרניות, עליהן העיקה גם הקטגוריה המשפחתית-קומפקטית. זו שבתמורה לכמה אלפי שקלים נוספים, העניקה הרבה יותר מרחב, נוחות, אבזור, ביצועים ואף בטיחות.

אחת שמנסה להשתחרר מאחיזת המלחציים הזו, היא רנו קליאו, המשווקת זה מכבר בגרסת 1.2 ליטר עם תיבה ידנית ורמת אבזור בסיסית יחסית, תמורת 70 אלף שקל.

זולה מבחוץ?

אחד היתרונות הגדולים של גרסאות זולות לדגמים מוכרים, מתבטא במראה חיצוני שכמעט ואינו מעיד על המחיר המופחת. ואכן, גרסת ה-70 אלף של הקליאו, אינה שונה. למרות גילה המתקדם, היא נראית טוב מאד. גם סביבת הנהג והנוסעים עושה רושם טוב, עם איכות חומרים והרכבה בהחלט סבירה.

אלא שבדומה למכוניות מוזלות אחרות אותן יכולה יבואנית מקומית לפתע לשווק, רמת האבזור נתפרה כנראה בהתאם למשא ומתן על תג-מחיר נמוך במיוחד, ולא לפי צורך אמיתי. כך למשל, לצד שליטה די מיותרת על בקרת שיוט ההגה, השליטה על מערכת השמע אינה משם. לצד מערכת שמע מקורית יש ארבעה רמקולים שכולם ממוקמים לפנים. לצד שש כריות אוויר מרשימות, תפעול חלונות מאחור הוא ידני, וההגה אינו ניתן לכיוון למרחק.

ועוד נקודת ביקורת ייחודית. המושב הנוח למדי של הקליאו הזולה, ממוקם בזווית לא ממש נעימה ונוחה ומקשה על בחירה בתנוחה נכונה. אגב, באופן מוזר, המסגרת המתכתית של פתחי האוורור משתקפת במראות הצד.

מאידך, הממדים בפנים בהחלט מרשימים. לא רק ששורת המושבים מאחור מציעה מקום לשניים ואף שלושה (לא גדולים מדי) מבוגרים, יחד עם תא מטען סביר בנפח 288 ליטרים, עם צמיג חלופי בגודל מלא.

יש תג למחיר?

אחד השינויים היותר-גדולים בשוק הרכב הישראלי, זה שהתגלה לפתע בעקבות הצלחת סוזוקי אלטו וחברותיה הקטנות, הוא הנכונות של הנהג הישראלי להעביר הילוכים באופן ידני ובעזרת מצמד. נכונות מוכחת באלפי מכוניות, שמעניקה סטירה מצלצלת ליבואני הרכב שטענו בעוז במשך שנים ארוכות, כי רוכש הרכב המקומי אינו מוכן להסתפק בפחות מאוטומט, ולא משנה באיזו קטגוריית מחיר או גודל.

בקליאו זה עובד טוב מאד, וראוי שיהיה כך. שכן מנוע ה-1.2 ליטר מציע 75 כ"ס בלבד, נתון צנוע מאד בעידן הנוכחי, וכזה המבהיר בין היתר כיצד היא זולה כל-כך. עם הספק כה צנוע, טוב שיש תיבה יעילה ונוחה לתפעול. כזו שמסוגלת גם בעת הצורך לשיוט בהילוך גבוה יחסית, המנטרל את המנוע הרועש בסל"ד גבוה. מה כן מעניק המנוע הזה? צריכת דלק טובה בתנאי מבחן תובעניים - 16.9 ק"מ לליטר על-פי נתון רשמי, כ-11 ק"מ בפועל.

מה עוד יש לספר? נוחות הנסיעה הקליאו בינונית בתנאים עירוניים קופצניים, אך הופכת טובה מאד בכביש המהיר. הבסיס הדינמי שלה, ואלה חדשות טובות, לא נפגע למרות הצורך בהוזלת מרכיבים. היא מתנהגת היטב, מגיבה טוב מאד, ומבהירה שהיא מתוכננת להתמודד עם הרבה יותר כוח מלפנים. אז ההגה קל מדי, ובקרת היציבות היסטרית מדי מצד שני, בהתחשב בשימוש הצפוי בה ובקהל היעד - טוב שמערכת הבטיחות החשובה הזו, אינה ליברלית מדי.

שוק (רכב) חופשי

תתפלאו. רנו קליאו 1.2 ידנית עולה במרבית מדינות אירופה כמעט כמו בארץ, וזו כבר חדשה מעניינת. חדשה נוספת מעניינת היא היכולת והתכונות שמביאה עמה מכונית ה-70 אלף הזו - תג-מחיר שנראה רק לפני שנתיים דמיוני גם עבור מכוניות קטנות, פשוטות ונחותות ממנה משמעותית. הזכרנו כבר שהקליאו זכתה בחמישה כוכבי בטיחות במבחן הריסוק של היורו-נ-קאפ?

אז כן. אם אתם מחפשים מכונית בגודל כזה (או אף קטן יותר), קחו נסיעת מבחן בקליאו. יש סיכוי לא רע שתסיימו את הסיבוב עם פנקס צ'קים ביד.