אוגוסטוס חזה את משבר אירופה לפני 2,000 שנה
איטליה בצרות. הצעירים לא ממהרים להביא ילדים לעולם והאוכלוסייה מזדקנת. רומא לא לבד: עד שנת 2060 יעלה שיעור האזרחים באירופה מעל גיל 65 ל-60% מכלל התושבים. לא מדובר בבעיה חדשה, אוגוסטוס, הקיסר הרומאי הראשון, זיהה איום זהה כבר לפני אלפי שנים. מה הוא עשה ומה עושים כיום?
באחד מהרגעים המפורסמים בקריירה הפוליטית שלו, כינס הקיסר הרומאי הראשון, אוגוסטוס, את פרשי רומא שחזרו משדה קרב לאחר עוד מסע כיבושים מוצלח ברחבת הפורום רחבת הידיים. הפרשים, שהיו שייכים לאחד ממעמדות האצולה של רומא, סבלו מזה זמן מה מחוקיו החדשים והנוקשים של הרודן אוגוסטוס בנושא חיי המשפחה.
יבשת במשבר
- האיטלקים נפרדים מברלוסקוני: "הוריד אותנו נמוך"
- יבשת במשבר: מה לדרמה באירופה ולישראל?
- משבר באירופה: יותר הומלסים מהמעמד הבינוני
רק שנה לפני כן, חוקק אוגוסטוס שורה של חוקים חדשים שמטרתן היתה הגנה על מוסד הנישואים והמשפחה, שהפך לרעוע בד בבד עם הפיכתה של רומא לאימפריה. בראש החוקים עמדה הקביעה, כי הניאוף, שהיה בגדר נורמה בחברה הגבוהה ברומא, יהפוך לעבירה פלילית שעונשה הגליה לאי והחרמת רכוש.
בנוסף, הטיל שליטה של רומא מסים כבדים על בני האצולה שלא התחתנו או לא הביאו ילדים לעולם והעניק הטבות מס לאלה שכן עשו זאת. לבסוף, כדי לשמור על מבחר נאות של כלות, קבע גם אוגוסטוס כי פשוטות העם יוכלו להינשא לבני האצולה הרומאים וילדיהם יחשבו ליורשים לגיטימיים לשמו ורכושו של האב.
החלטה לא פופולרית
באותו יום בשנת 18 לפני הספירה, היו הפרשים מכונסים ברחבת הפורום ובלבו של כל אחד מהם הייתה התקווה כי אוגוסטוס, כאות הוקרה לניצחונו המפואר של הצבא, יודיע על ביטול חוקי המשפחה והצניעות שלו. זו הייתה, ללא ספק, אחת היוזמות הפחות פופולריות של השליט הכל-יכול. חוקי הנישואין והנאמנות שלו התקבלו בהפרה שקטה, במקרה הטוב, ובלעג גלוי במקרה הרע.הלעג התרכז בעיקר סביב העובדה שהמנהגים נגדם יצא אוגוסטוס - הנטייה להתחתן בגיל מאוחר, לקיים יחסי מין מחוץ לנישואין ולהימנע מלהביא ילדים לעולם – לא פסחו גם על ביתו של אוגוסטוס עצמו. בתו, יוליה, היתה ידועה בניאופיה הרבים ואביה אף הגלה אותה בסופו של דבר בשל כך, ואף אותה יוליה הייתה בסך הכל בתו היחידה של הקיסר, מנישואיו ל-4 נשים שונות.
לא לקח הרבה זמן עד שכל המכונסים ברחבת הפורום הבינו כי הקלה בחוקי הנישואים לא תגיע באותו היום. אוגוסטוס ביקש מהנוכחים להתחלק לשתי קבוצות. הנשואים, עם ילדים וללא ילדים, התבקשו לעמוד בצד אחד של הפורום, ואילו הרווקים בצד השני. לאחר שכל הנוכחים הבחינו במספרם של הרווקים, שעלה לאין שיעור על מספר הנשואים, התפנה הקיסר לשבח את הנשואים ולגדף את הרומאים שבחרו שלא להקים משפחה.
בכתביו של ההיסטוריון קסיוס דיו, נותרה עדות לאותו נאום: "עיניכם רואות שמספרכם רב יותר מזה של הגברים הנשואים, בשעה שבה כבר הייתם אמורים להעמיד לנו כמות ילדים שעולה על מספרכם ואפילו פי כמה", אמר אוגוסטוס לרווקים. "איך ימשיכו משפחות להתקיים ואיך תשרוד המדינה, אם לא נתחתן ולא נוליד ילדים?! הרי אינכם מצפים שגברים פשוט יצוצו מהאדמה כמו באגדות...איזה מן מנהיג הייתי לכם, אם הייתי מאפשר לכם להמשיך ולקטון במספר?!" שאל את עצמו אוגוסטוס, והעלה את גובה המיסוי שהוטל על רווקים בני מעמד האצולה.
ההיסטוריה חוזרת
על סגנונו השלטוני של אוגוסטוס ניתן לחלוק, אך הפרשיה ההיסטורית המגוללת את ניסיונו להיאבק בהצטמצמות האוכלוסייה הרומאית, חושפת מקרה ראשון של מנהיג שהיה מודע לצורך של מדינה בילודה, ובשמירה על אחוז נאות של אזרחים בגיל העשייה והעבודה. הרווחה הכלכלית שבה התברכה רומא בעקבות כיבושיה הצבאיים, שיקעה אותה בניוון פריוני - גברים בחרו להישאר רווקים עד גיל 30 ויותר, כדי ליהנות ממנעמי החיים בבירת האימפריה ללא הטרדות של גידול ילדים וחיי זוגיות. אוגוסטוס הביט בתופעה בעיניים חרדות והבין, כי אם לא יעשה דבר מה מהר, תהפוך רומא תוך כמה דורות לעיר של זקנים שאינם מסוגלים לכלכל, לנהל או להגן על עירם.יותר מאלפיים שנה אחר כך - צאצאי צאצאיו האיטלקים של אוגוסטוס עומדים בפני התגשמות חזון הבלהות של המנהיג הרומאי. איטליה קורסת תחת עול כבד מנשוא של תשלומי פנסיה וסובלת משיעור נמוך מאוד של השתתפות בעבודה. היחס בין אנשים בגיל הפנסיה לבין אנשים עובדים שאמורים לממן את הפנסיה הזאת, הולך וגדל ועימו גדל גם החוב החיצוני של ממשלת איטליה שאינה מסוגלת לייצר צמיחה ברת קיימא. הסיבות, מתברר, לא השתנו יותר מדי מאז הימים שבהם שלט אוגוסטוס בארץ המגף.
ההוצאה הציבורית על פנסיה באיטליה גדלה מ-8.2% מהתמ"ג ב-1990 ל-11.5% ב-2005 (הנתון העדכני ביותר). זאת בשעה שממוצע ה-OECD גדל באותן שנים מ-5.6% ל-6.5%. ההוצאה הפרטית על פנסיה קטנה יחסית באיטליה (כ-0.3% לשנה לעומת 2.1% בממוצע במדינות המפותחות). בנתונים אלה נמצא לפחות חלק מהותי מהטרגדיה הכלכלית שפוקדת את איטליה בימים אלה. החוב הציבורי האדיר (1.9 טריליון אירו) שמאיים להפיל את כלכלת העולם כולו למיתון נוסף, נוצר בידי חברה שבה שכבת עובדים הולכת וקטנה, מתחזקת שכבת גמלאים הולכת ומתרחבת.
אחוז האזרחים מעל גיל 65 באיטליה עולה על אחוזם בכל מדינה אחרת בגוש אירו. 20.3% מהאיטלקים עברו את גיל 65 לעומת ממוצע של 17.3% בגוש האירו, 10.1% בישראל ו-8.9% בסין הצעירה והפעלתנית. אם מחברים לכך את העובדה שבאיטליה יוצאים לפנסיה בגיל מוקדם יחסית, 59 לגברים ולנשים, ניתן להבין את העומס הגדול שמטילים תשלומי הפנסיה על הכלכלה האיטלקית.
איטליה סובלת גם מבעיות בתחום ההכנסות, לא רק בתחום ההוצאות. אבטלה של יותר מ-25% ומשק שאינו מצליח לעבור את רמת ה-1.5% צמיחה כבר יותר מעשור, לא בדיוק תורמים ליכולת של המדינה לפרוע את תשלומי הפנסיה הגבוהים. אך הצרות האמיתיות עוד נמצאות לפני האיטלקים, ולא מאחוריהם.
נכון להיום, לא ניכר עדיין הבדל מהותי בין אחוז האזרחים בגיל העבודה באיטליה, לעומת אחוזם באוכלוסיותיהן של מדינות אחרות. אך בעוד דור כל זה צפוי להשתנות. ממש כמו קודמיהם הרומאים, כורתים האיטלקים את ענף הדור הבא שעליו הם יושבים. הילדים מהווים רק 13.8% מאוכלוסיית איטליה ובעתיד כשייצאו האיטלקים בני דורנו לפנסיה, לא יהיו מספיק עובדים כדי לממן את כלכלת מדינתם, גם אם תתגבר הממשלה על נגע האבטלה שפשה במדינה.
מחקר שערכה סוכנות הסטטיסטיקה של האיחוד האירופי (אירוסטט) ב-2008 ניסה לחזות את הדמוגרפיה של מדינות היבשת בשנת 2060. באיטליה, קבעו החוקרים, יהוו האזרחים המבוגרים (מעל גיל 65) 58.5% מהאזרחים העובדים (64-15). כלומר, יהיו פחות מ-2 אזרחים עובדים, על כל אזרח בפנסיה.
הנסיבות, כאמור, אינן שונות בהרבה מאלה שראה אוגוסטוס לנגד עיניו במאה הראשונה לפני הספירה. מאז סוף מלחמת העולם הראשונה, הולך ופוחת מספר הלידות והנישואים באיטליה. בתחילת המאה היו באיטליה 23.7 לידות לכל אלף איש. ב-2011 עומד השיעור הזה על 9.18. איטליה מדורגת כמעט במקום האחרון בעולם שלידות לאלף איש, כאשר רק בשתי מדינות מגוש האירו (אוסטריה וגרמניה) נולדים פחות ילדים.
גם חתונות כבר לא רואים הרבה בארצו של האפיפיור. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של איטליה מדווחת על 4.2 חתונות לאלף איש בשנים 2005-2002. מאחורי המספרים מסתתרת מציאות שכל מי שחי או ביקר באיטליה מכיר: האיטלקים, במיוחד הגברים, אוהבים לחיות עד גיל מאוחר בבית ההורים ואינם ממהרים להביא ילדים לעולם. התוצאה: לצד הירידה בגודל האוכלוסייה חלה ירידה באחוז הידיים העובדות בחברה ועלייה באחוז האזרחים הנתמכים.
איטליה היא מקרה יוצא דופן בחריפותו, אך היא אינה המדינה האירופית היחידה שסובלת מהתופעה. לא לחינם נשא המחקר של אירוסטט מ-2008 את הכותרת "זקנה מאפיינת את הממדים הדמוגרפיים של חברות אירופה". על פי המחקר, עד שנת 2060 יעלה שיעור האזרחים מעל גיל 65 במדינות האיחוד מ-17.1% ל-60%.
| מדינה | אחוז מעל גיל 65 | אחוז בגיל העבודה | אחוז ילדים |
| איטליה | 20.3% | 65.9% | 13.8% |
| אירופה | 17.33% | 67.23% | 15.44% |
| ישראל | 10.1% | 62.2% | 27.7% |
| סין | 8.9% | 73.6% | 17.6% |
| ארה"ב | 13.1% | 66.8% | 20.1% |
היחס בין אנשים מעל גיל 65 לאנשים בגיל העבודה (64-16) צפוי לעלות מ-25.4% ל-53.5%. באיטליה, הוא כבר עתה גבוה יותר מ-30% ויעלה, כאמור, לכמעט 60% בעוד פחות מ-50 שנה אם לא יקום איזה אוגוסטוס ויכריח אנשים להביא ילדים לעולם.
בצרפת כבר התחילו להתמודד עם הבעיה, והעלו לפני שנה את גיל הפנסיה מ-60 ל-62 למרות המחאות הקשות של איגודי העובדים. אחת הדרישות המרכזיות שעומדות בפני ממשלת איטליה כעת, כתנאי להענקת סיוע בפירעון חובותיה, היא התמודדות דומה עם אתגר ההוצאות על פנסיה, בעידן שבו אנשים חיים הרבה זמן, לא עובדים עד יום מותם ולא ממהרים להביא בני אדם חדשים לעולם.
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet כלכלה וצרכנות
לפנייה לכתב/ת 
