שתף קטע נבחר

הגימנסיה: בית ספר בינוני שעשה היסטוריה גדולה

ב-1905 מורה אלמוני בשם יהודה לייב מטמון-כהן פתח בי"ס בינוני, כלומר "אמצעי" (תיכון) ביפו. למחרת החלו ללמוד בו 17 תלמידים, שלימים הפך לגימנסיה העברית ה-1 בעולם

"פינה חמה" זה נחמד, אבל פינה עלומה מרתקת יותר. שוטטתי סביב כיכר השעון ביפו, והנה נחה העין על שלט ממורט: סמטת הגימנסיה העברית. פה? מה פתאום? והסקרנות, הוי הסקרנות, כמו יתוש שמזמזם באוזן עד שאפשר להשתגע, הכניסה אותי לסיפור מרתק.

 

עוד "פינות חמות" שכדאי לבקר בהן:

מולדת צמחה מהחולות: מגדל המים שבקצה חולון

מוציא מוצא: כך הפך סיבוב בכביש לאתר תיירות

האררט נמצא כאן: תיבת נוח מדברית בדרך לאילת

 

בחג הסוכות תרס"ו, 1905, כאן ביפו, מורה אלמוני, יהודה-לייב מטמון-כהן, תלה בבתי הכנסת מודעה הכתובה בכתב ידו העגלגל, שכותרתה: בית ספר בינוני ביפו. וכך נאמר בה:

 

"אתכבד להודיע לקהל הנכבד שביפו, כי פתחתי פה בית ספר גימנזילי לילדים ולילדות. כל הרוצה לתת לילדיו חינוך הגון, כללי ועברי, באופן היותר רצוי ישלחם לבית ספר כזה, בו ילמדו מפי מורים מומחים, כל אחד למקצוע שלו, מלבד הלימודים היקרים ללב כל איש עברי גם את הידיעות והשפות הנלמדות בכל גימנזיה באירופא ובאמריקה..."

 

מה זה בית ספר בינוני? כלומר לא קטן ולא גדול, כלומר אמצעי, בלשוננו היום: בית ספר תיכון. למחרת החג נרשמו 17 התלמידים הראשונים, בנים ובנות בני גילים שונים. הם נדחסו לקומה השנייה של בית ליד הסראיה של יפו, לדירה הפרטית של פניה ויהודה-לייב מטמון-כהן, ולא העלו בדעתם שהם שותפים לאחד המפעלים הציוניים היפים ביותר (הציונות, לידיעתכם, הייתה מילה מכובדת) – הקמת הגימנסיה העברית הראשונה בעולם.

 

מטמון-כהן, שהוזמן לנהל בית ספר בראשון לציון, הציע להקים בה בית ספר "בינוני". שם לא התלהבו, הקימו ועדה שתבדוק ותשקול. זה לא התאים להכרתו הנחושה, שאם פנינו להקים אוניברסיטה עברית (וזה היה 13 שנה לפני שתונח אבן פינה לאוניברסיטה בירושלים) עלינו להכשיר את הדור הבא. הוא ויתר על משרה בטוחה שדירה בצדה, עבר ליפו ונכנס להיסטוריה. רק אחר כך יתעורר משה מוזיר, ציוני נדבן מבריטניה, ויבטיח לממן בניין לגימנסיה בתנאי שהיא תיקרא על שמו של הרצל, והנה לנו הגימנסיה הרצליה, שעליה גאוותנו.


מצבתם ה'מטמונים' כ"גימנסיה" בבית הקברות טרומפלדור (צילום: דודו דיין)

 

משכונה לעיר העברית הראשונה בעולם

הבניין החדש נבנה בראש רחוב הרצל, שכאשר תעבור הרכבת במסילה מיפו לירושלים, יראו נוסעיה את הבניין היפה, שהוא לתל אביב כמו הביג-בן ללונדון ומגדל אייפל לפריז. השכונה היפואית הפכה לעיר העברית הראשונה בעולם, שהתפתחה והתפתחה עד שהוחלטה ההחלטה הבלתי הפיכה: להרוס את הבניין ההיסטורי ולהקים על מקומו את מגדל שלום, רב הקומות הראשון בארץ.

 

בחזית הבניין הנוכחי של הגימנסיה, ברחוב ז'בוטינסקי, הוקם קיר תפאורה בקווי המִתאר של הבניין שאיננו. בבית הקברות ברחוב טרומפלדור נחים מנוחת עולמים פניה ויהודה-לייב, ועל מצבתם המשותפת דגם של הגימנסיה שישנה וגם איננה. תראו מה זה: אנשים עושים מעשים נכונים לזמנם, ולא מעלים על הדעת שהם משנים מציאות. עובדה.

 

הכתבה פורסמה בגיליון נובמבר 2011 של הירחון "טבע הדברים "

 

מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
יהודה לייב
צילום: דודו דיין
פניה לייב
צילום: דודו דיין
מומלצים