קלאסיקה בפסטיבל העוּד: מוזיקה ללא גבולות

בילדותי גרתי בשכונה שרוב תושביה היו עולים חדשים, ערב עדות רב, מן המזרח והמערב – יוצאי שואה מפולין ומהונגריה ויֵקים "ותיקים" יחסית מגרמניה, בצד עולים חדשים מעיראק וממצרים ומתוניס. הבתים היו קטנים וחמים, מזגנים לא היו והחלונות היו קרועים לרווחה. ולעת ערב בקע מכל החלונות אשד צלילים הטרוגני להפליא. וכך למדו אוזני לשמוע ולאהוב - בצד בטהובן ובאך; את אום כולתום ואת פריד אל אטרש ואת מוחמד עבד אל ואהב ואת עבד אל חאלים.

ביקורות נוספות מפסטיבל העוד:

• אמל מורקוס: מוזיקה ערבית מזהירה
• פסטיבל העוד: עונג מוזיקלי מיוחד במינו
  

ואז הגיעה הטלוויזיה לשכונה. הראשונים לקנות אותה היו העיראקים והמצרים. ערוצים בעברית עוד לא היו, אבל היה קולנוע מצרי, בשפע. ואנחנו, ילדי השכונה, התקבצנו משתאים מול מסכי השחור-לבן, מביטים בשקיקה בכוכבי הקולנוע הזוהרים הללו, מוקפדי הלבוש ובוהקי השיער: עבד אל-חלים חאפז - הזמר היפיפה והנערץ; השחקנית לילה מוראד בעלת קול הפנינים; ועאדל עמאם המצחיק כל-כך.

לכאורה לא הבנו אף מילה, אבל הבנו הכל, מתמוגגים מהעלילות הנפתלות, המוגזמות ובעיקר מהצלילים. כמו זה למשל:

לילה מוראד שרה מאליש אמל מתוך הסרט "ע'אזל אל בנאת" (1949)

ולכן כשפסטיבל העוּד הירושלמי מביא ערב מחווה כמו זה שהיה אמש בתיאטרון ירושלים – למוזיקה ערבית קלאסית, רובה ככולה מצרית – ברור שאהיה שם, ואתמוגג. 

יציאת מצרים

בקונצרט אמש (יום ג') שמענו מבחר של דואטים ושירי סולו משל הבכירים והמובהקים בזמריה הקלאסיים של מצריים: עבד אל והאב מגדולי הזמרים והמלחינים הערבים במאה ה-20; בכירת השירה הערבית לדורותיה - אום כולתום (שאגב, רבים משיריה הולחנו בידי אל ואהב כולל "אינתה עומרי", אתה חיי, הנצחי).

וכמובן לא נפקד אמש גם פריד אל אטרש – נגן עוּד גאוני, זמר פעיל במשך 40 שנים ומלחינם של מאות שירים שהיו לקלאסיקה ערבית. אך לא רק מצריים שמענו אמש, אלא גם לבנון, בדמות שירים ממחזות זמר בכיכובה של הדיווה הלבנונית פיירוז, שכתבו והלחינו האחים רֵחבַּאנֵי (פיירוז הייתה נשואה לעאסי רחבאני, מלחינם של רב שיריה בתחילת-אמצע הקריירה שלה).

תזמורת תרשיחא. חוזרים למקורות(צילום: עמרי בראל)

על הערב אמש ניצח נָסִים דָכּוָואר, שגם אחראי לעיבודים המוסיקליים. את דכּוואר שמענו בתחילת השבוע בקונצרט אחר בפסטיבל העוד, עושה נפלאות על כינור ועל עוּד במסגרת אנסמבל שליווה את אמל מורקוס.

השירים בערב ההוא ייצגו מוזיקה ערבית עכשווית לגמרי (מקצתם פרי עטו), אלא שאמש הוא שב למקורות - קלאסיקה ערבית במיטבה. שירה מבוססת מָקַאמִים מוכרים – סולמות מוסיקליים הבנויים מסדרות של צלילים קבועים ותבניות מלודיות מוכתבות – בתצורתם הקלאסית, נקיים מאלמנטים מערביים.

אנסמבל מזרח ומזרח

את הערב כולו נשאה על גבה תזמורת תרשיחא למוזיקה ערבית, שדכּוואר משמש מנהלה. היא כוללת קבוצת כינורות, קאנון, עוּד, חליל מוסיקנאי, אקורדיון, קונטרבס וכמובן קבוצת המתופפים – דרבוקה, באנדור ותוף מרים. התזמורת הזאת הוקמה ב-1988 ומתמחה במוזיקה ערבית קלאסית, מסוג זה ששמענו אמש. הם מופיעים בקונצרטים בארץ ובחו"ל, גם בבית האופרה הגדול בקהיר.

הקהל התמוגג עם המוזיקה הערבית הקלאסית(צילום: עמרי בראל)

זהו אנסמבל מיומן מאוד, רציני ואיכותי, שאינו מתפתה לפופולריזציה של חומריו, גם לא על כלי הנגינה שלו (כלים מוגברי מערכת חשמלית לא תשמעו שם). המוזיקה שלהם נעה בבסיסה בתלם המסורתי, בלא סטיות, אך פה ושם נשזרים בעיבודים שלהם טוויסטים "מערביים" משהו, בעיקר בתוספות של קבוצת הכינורות.

בהרכב יש כמובן גם קולות – וורד ג'ובראן הצעירה והמבטיחה, עדינת קול ומראה; אליאס מאיקי, הפרטנר שלה לדואטים הקלאסיים; ומג'ד עזאם המנוסה שזכה לתשואות הקהל (הוא אחיו של הזמר הנודע אברהים עזאם, אף הוא יליד תרשיחא וכיום מתגורר ופועל בלונדון).

וורד ג'ובראן. צעירה ומבטיחה(צילום: עמרי בראל)

אבל כוכבת הערב הייתה ללא ספק הזמרת הותיקה ויולט סלאמה - אום כולתום הישראלית. סלאמה היא מן הבולטות שבזמרות הערביות בישראל. היא נוצרייה ילידת חיפה, מרבה להופיע בארץ ובחו"ל, ויש לה התמחות ברורה וחד משמעית: אום כולתום. ההזדהות שלה עם המוזיקה של "כוכב המזרח" המצרית היא מוחלטת, עד שגם במצרים עצמה ויולט סלאמה פופולארית דייה כדי למלא את הדהאר אל אופרה הגדול בקהיר.

יש לה קול מלא, עשיר, עתיר ניואנסים וגדוש בפאתוס. כמו שצריך. סלאמה היא מהזמרות הנדירות הללו שיכולות לעמוד ערב שלם, משך שלוש וארבע ואף חמש שעות, ולשיר ברצף. וככל שהערב ילך ויעמיק קולה ישתבח. היא שרה לקהל ערבי בחיפה ובנצרת ובמצרים ובתוניס, בקונצרטים ובחאפלות איכותיות; ולמרבה השמחה היא פופולארית מאוד גם במגזר היהודי.

מדי חודש, חודש וחצי, היא מופיעה בפני קהל יהודי ברמת גן או בתל אביב או ברמת השרון. יש לה מפיק קבוע - רני כהן, בפני עצמו זמר המתמחה במוזיקה עיראקית – והחפלות האלה שלה מבוקשות ביותר ומלאות עד אפס מקום. בצד אום כולתום היא שרה גם עבד אל וואהב, ולילה מוראד ואסמהאן ואחרים.

סלאמה עליכום

אמש שמענו את ויולט שרה שני אום כולתומים מצוינים (ועוד הדרן לסיום, כדי שנלך מרוממי הרגשה הביתה). ולא נפקד מקומם של עבדל וואהב, בדואט מפורסם שלו עם לילה מוראד מתוך הסרט "יחיה אל חב" ("תחי האהבה"), שאותו שרה ויולט אמש עם מג'ד עזאם. והיא גם הפליאה לעשות בשירו של עבד אל חאלים חאפז – "ספני מרה" (".. פעם תכעסי עלי, פעם תבקשיני, אבל לעולם אל תשכחיני..").

ויולט סלאמה. סוחפת יהודים וערבים כאחד(צילום: עמרי בראל)

לוויולט יש את הכישרון הזה – שעושה זמרים טובים לכוכבים גדולים - לחולל בקהל התרגשות. המבחן לקונצרט ערבי מוצלח הוא אם מתרחש בו ה'טרב' – אותה תחושה של התעלות בקרב הקהל והאמנים על הבמה גם יחד. הקהל אינו אמור לשבת קשוב דומם, כמו בקונצרט של מוזיקה קלאסית מערבית. להפך, אם הקהל חרישי הערב כשל.

בערב מוזיקה ערבית מוצלח, בוודאי זו הקלאסית, הקהל שר עם הזמר, פורץ לסירוגין במחיאות כפיים במהלך השיר עצמו

, מניף ידיים אל-על או פושטם בהתלהבות כשכפותיו פרוסות לפנים. כללי המשחק ברורים לכל, וכשה'טרב' בשיאו מטשטשים הגבולות שבין הבמה לאולם.

הקהל אמש – מקצתו ערבים אך ברובו קהל יהודי מזרחי, יותר מבוגרים מצעירים, נשים וגברים, חובשי כיפות וחילונים – הכיר את רב השירים בעל-פה. ברור היה שבאי הקונצרט אמש חגגו נוסטלגיה אך גם אהבה עכשווית, צרופה ונקייה, למוזיקה הטובה הזאת.

עוד מופע משובח ומדליק, בפסטיבל העוּד המעולה בירושלים.