שיעור בחינוך לטייקונים: אל תאיימו עלינו בפירוק
המנטרה עליה חוזרים הטייקונים ונציגיהם תחת כל עץ רענן היא, כי הסדר חוב עדיף עשרות מונים על פירוק החברה. הגיע הזמן ללמד אותם שיעור בהצבת גבולות ובכיבוד האחר, וכמו שמלמדים ילד קטן לתת להם לבחור בין 2 אופציות: החזר חוב מלא או פירוק. אין סיכוי שהם יסכימו לשלם את המחיר הכבד
מה שהחל לפני פחות משנתיים עם לב לבייב הפך לאחרונה לתופעה של ממש. כמו ילד קטן שבודק כל הזמן את הגבולות, כך נדמה שעושים גם בעלי ההון והחברות הגדולות, והפעם זו דלק נדל"ן ויצחק תשובה. עוד תספורת ועוד תספורת עד שהראש יישאר קירח לגמרי, ושוב יתפלאו בעלי ההון כיצד הפכו למושאי שנאה בקרב הציבור הרחב.
הגיע הזמן ללמד את הילד הקטן שיעור בגבולות ובכיבוד האחר. אמא ואבא (המוסדיים) צריכים ללכת עם זה עד הסוף, אחרת הילד וחבריו מהגן יהפכו לעלוקה של ממש.
אז דלק נדל"ן קורסת, ותשובה מקווה כי האיש שהוציא את לבייב מן הבוץ, יעשה גם בשבילו את העבודה השחורה. "תספורת" הם קוראים לזה, והם גם יודעים למה. זו האופנה. בעתיד אולי יקראו לזה "הוצאת שומה" או "כימותרפיה", כינויים הולמים יותר למעשים המכוערים והקשים שהם מנסים לכפות עלינו, הציבור הרחב.
בהסדר החוב שהציג אתמול (א') פרופ' אמיר ברנע, מסתתרת תקווה. התקווה כי המנטרה עליה הוא חוזר תחת כל עץ רענן תיטמע במוחנו, ובמוחם של המוסדיים. על פי המנטרה, קבלת הסדר החוב עדיפה עשרות מונים על פני פירוק החברה. הוא צודק. ההסדר אכן עדיף על פני הפירוק - עדיף לתשובה וחבריו. כי מה שהם לא מגלים לנו זה שלפירוק חברה יש משמעויות נרחבות הרבה יותר מאשר הפירוק עצמו.
הליך של פירוק מקנה למפרק כלים חקירתיים משמעותיים ביותר, שיאפשרו חקירה של נושאי המשרה בחברה בהווה ובעבר תוך בחינה אמיתית של הנסיבות שהביאו לכך שהחברה מצויה במצב שהיא מצויה בו. אין שום סיכוי שתשובה ואנשיו ייתנו לזה לקרות. חקירת החברה הכושלת, שעשויה להתפרס על פני קבוצת דלק כולה, עלולה להיות הרת גורל עבור דלק נדל"ן ועבור המוניטין יקר הערך שצבר לעצמו תשובה.
לכן, הגיע הזמן כי הגורמים המוסדיים יעמידו למבחן את "מאזן האימה" שמנסים, במקרה הזה, נציגי דלק נדל"ן, ליצור. אסור שהמילה "פירוק" תהלך על כולנו אימים. להיפך, פירוק הוא האינטרס האחרון של תשובה, וזו בדיוק הסיבה שאנשיו מנסים להפחיד אותנו מפני האופציה הזו. בחינה של החשיפה למוסדיים השונים מעלה כי גם אם לא יתקבל סכום כלשהו מהחברה, אזי חלוקת הנזק בין החוסכים השונים היא שולית לעומת המסר שמהלך כזה (איום בפירוק) של המוסדיים יעביר לשוק ולכל אותם גורמים שחושבים על התספורת הבאה.
תפקידם של המוסדיים לא יכול להסתכם בכך שהם גובים עמלות גבוהות מן החוסכים. בדיוק במקומות האלו החוסכים מצפים לקבל את הגנתם, והם ידעו להביע את הערכתם גם אם בסופו של דבר יפסידו מעט כסף. אם המוסדיים לא יעשו זאת, יהיה זה רק עניין של זמן עד שהציבור הרחב יבוא עימם חשבון, ובהמשך גם המחוקק.
זה הזמן של כולנו להפעיל לחץ גדול על המוסדיים לבל יוותרו על חסכונותינו. עליהם ללכת עד הסוף, ולדרוש החזר חובות מלא או פירוק. בדיוק כמו שמחנכים ילד קטן. שתי אופציות ולא יותר. עכשיו תבחר. תהיה זו הזדמנות, אולי חד פעמית, ללמד את בעלי ההון בישראל, שהלוואות צריך גם להחזיר.
הכותב הוא עו"ד מומחה לפשיטות רגל, פירוקים וחדלות פירעון
לפנייה לכתב/ת 
