כמו בדיקטטורה
"חוק ההשתקה" לא מגן על האנשים הקטנים, אלא רק על אנשי השררה. הוא נועד להלך אימים ומוציא שם רע לאיסור לשון הרע
הטלת קנסות של מאות אלפי שקלים בשל לשון הרע, גם במקרים שבהם לא נגרם נזק, היא הצעה מגונה. היא מניפה שוט מאיים מעל כלי התקשורת והעיתונאים, אבל גם מעל הבלוגרים, הנואמים, ובעצם כל אחד שמתבטא במרחב הציבורי. אני וגם אתם, כל אחד מכם.
חוק ההשתקה - הכתבות האחרונות:
- מצעד תירוצים: הח"כים שלא הצביעו ברק נקם בתקשורת: הצביע בעד חוק ההשתקה
- יו"ר הכנסת ריבלין: חוק ההשתקה - אסון לעיתונות
כתבת סטטוס מעליב בפייסבוק? שלם 300 אלף ש'
למקרא ההצעה הזו, וההסברים המפותלים שעליהם היא נשענת, עולה מאליה השאלה מה גדול יותר: זעמם של הפוליטיקאים על הביקורת או הפחד שלהם ממנה. ההצעה מסתתרת מאחורי אינטרס ראוי להגנה. אנשים נפגעים עד עמקי נשמתם משמועות, רמזים ושקרים. משום כך אין מחלוקת על חשיבותו החוקתית של חוק איסור לשון הרע. "כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לעיתים לאדם כחיים עצמם. הם יקרים לו לרוב מכל נכס אחר," קבע השופט ברק בפסק דין אבנרי נגד שפירא. אבל ההגנה על השם הטוב צריכה להיות מידתית, ואילו ההסדר שההצעה הזו מקדמת הוא סוג של טרור: מהיר, חמוש ובלתי גמיש.
החוק בניסוחו הנוכחי מאפשר למי שניזוק מלשון הרע לזכות בפיצויים בסכומים לא מוגבלים, אפילו של 10 מיליון שקל, אם יוכיח שנגרם לו נזק בשיעור כזה. הוא יכול לזכות במאות אלפי שקלים רק בגלל עוגמת נפש. השינוי שההצעה מבקשת להכניס בחוק מתייחס לאפשרות לפסוק סכומי עתק אף ללא הוכחת נזק. זוהי פגיעתה הרעה של ההצעה. היא מלמדת שההצעה לא נועדה להגן על הניזוקים, אלא חותרת להלך אימים.
הטלת קנסות בסכומי עתק, בלי קשר לנזק, היא סוג של עונש. היא אינה מקובלת בשיטה הישראלית שלא פוסקים בה פיצויים עונשיים אפילו במקרים של נזקי גוף. ההצעה הזו מיתממת. בחסות ההגנה על האנשים הקטנים נגד אמצעי התקשורת הגדולים היא מלבה את היצרים, ושואפת לקלוע אל המכנה המשותף הנמוך ביותר של רגשות הנקם מצד מי שנפגע אי פעם מהשמצה ודיבה. בפועל ההצעה אינה מגנה על האנשים הקטנים. היא חושפת גם אותם לתביעות דיבה. היא מגנה על אנשי השררה שהרבה פעמים יכולים להיתפס לשטויות ולאי דיוקים קטנים כדי לסתום את הפיות. כל כלי תקשורת יצטרך להפעיל מעכשיו מסננות דקות ולקחת מרווחי ביטחון שיהפכו את הדיווח לקלוש, אנמי ומהוסס.
היחלשות הדיווח החופשי מובילה תמיד לשגשוג הדיבור מטעם השלטון. מתברר שאפילו בקרבם של חברי כנסת יכולים להסתתר דיקטטורים קטנים, והם ינסו לצאת החוצה אם הסביבה תתפתה להאמין בשיטה שלפיה ניתן לדכא את חופש הדעה, באצטלה של חיפוש אחר דיוק מתמטי, ולהנחית מכה קשה על מי שיפספס.
מותר למציעים לחשוב שראוי לשנות את האיזון בין חופש הביטוי להגנה מפני לשון הרע. אילו חפצו בכך הם היו מאמצים אבחנות הנוגעות להבדל שבין פרסום המתייחס לאנשי ציבור או לתאגידים לבין פרסום על אנשים פרטיים. הם היו מציעים צעדים מידתיים כמו קביעת זכאותו של מי שנפגע מלשון הרע לקבל את מלוא ההוצאות המשפטיות שנגרמו לו אגב הגנה על שמו. אבל ההצעה כמות שהיא מבקשת להעניש ולהפחיד. אם היא תעבור היא תוציא שם רע לחוק איסור לשון הרע.
לפנייה לכתב/ת 
