קבע לי עם קוואלי. סיכום יומי משבוע האופנה תל אביב

יום שני, תשע בבוקר, מתחם התחנה בנווה צדק. רגע לפני ששבוע האופנה תל-אביב, או TLVFW בשמו הרשמי, נפתח באופן רשמי אני מוצא את עצמי מתרגש. האמת היא שאני לא היחיד; הקולגות מתחום האופנה, לרבות מספר לא מבוטל של עיתונאים זרים זונחים את הציניות והספקנות ומבינים שהנה זה קורה. שבוע האופנה בתל אביב, מזל טוב לכולנו!

המעצב האיטלקי רוברטו קוואלי וזוגתו אווה(צילום: אביב חופי )

18 מעצבים ישראלים מציגים בשלושה ימים את קולקציות אביב-קיץ 2012, והנה, סצינת האופנה הישראלית לגמרי על המפה. גולת הכותרת של האירוע: התצוגה של המעצב האיטלקי רוברטו קוואלי, שהבחירה בשבוע האופנה הישראלי להצגת הקולקציה נראתה לו טבעית ומתבקשת.

"אני אוהב את תל-אביב מכמה סיבות", הוא אומר במסיבת עיתונאים שהתקיימה אתמול בצהריים. "קודם כל ישראל היא חלק מהעבר שלי, כי עבדתי עם אנשים ישראלים (תמרה יובל ג'ונס-א"ב). אני מכיר את ישראל מהדרום עד הצפון וכשהזמינו אותי לבוא לפה, אמרתי למה לא?! חשוב לי לכבד את האופנה פה ובכלל, אין דבר כזה יותר אופנה אמריקאית, ישראלית או איטלקית. היום מדובר באופנה בינלאומית. יש פה קרקע פוריה להצלחתם של מעצבים צעירים, והמתכון להצלחה הוא, לעבוד במילאנו, לצלם בפריס, אבל לחזור לתל אביב ולהפוך את המקום הזה לקרש קפיצה להמשך".

ובמילים האלה, פלוס הגלאם של האישה שאיתו ומנהלת הסטודיו, אווה קוואלי ההיסטרית, יצא שבוע האופנה המקומי שלנו לדרך.

יניב פרסי

באווירה החגיגית הזו (ובלי טיפה של ציניות) האירוע נפתח בתצוגת קולקציית הביכורים של המעצב יניב פרסי, בהשראת האגדה הקלאסית "הדייג ונשמתו" מאת אוסקר ויילד. ציפיות רבות נתלו בתצוגה של פרסי, מכיוון שהיה הראשון להציג מבין כל המעצבים ובשל העובדה כי מדובר במעצב צעיר ומבטיח שעד עכשיו הכרנו בעיקר בזכות עבודתו כסטייליסט.

התצוגה הפותחת: יניב פרסי, קולקציית חורף 2013(צילום: לם-וליץ סטודיו)

בניגוד לשאר המעצבים שהציגו את קולקציות אביב-קיץ 2012, הציג פרסי את קולקצית חורף 2013. האווירה היתה אפלולית וראינו בעיקר שחור, שחור ועוד פעם שחור. אוסף הפריטים בקולקציה כלל ג'קטים, חצאיות, שמלות בשילובי חומרים, ותוך ניסיון ליצור מראה דרמטי.

"הקולקציה שלו משעממת בעיני", סיכמה קתרין רוסו, לשעבר עורכת מגזין ELLE הצרפתי שהגיעה לקחת חלק בשבוע האופנה, את תצוגת הבכורה של פרסי. "הגימורים לא טובים והוא יצר אווירה בסגנון האייטיז ולא במובן הטוב".

ולמרות זאת, אנחנו דווקא מצאנו כמה דברים חיוביים שכדאי לשים לב אליהם כמו חצאית המקסי עם השסע, והמעיל הארוך, שניהם עשויים מבד הלבד ומראים שיש עתיד לקולקציה של פרסי.

שי שלום

היום המשיך באווירה עליזה קצת יותר, עם תצוגת קולקצית אביב-קיץ 2012 של המעצב הותיק שי שלום. השמחה רבה במיוחד לאור העובדה שמדובר במעצב היחיד שמציג גם קולקציה לגברים ועם מירי מסיקה שישבה בצידו השני של המסלול יצאנו למסע צבעוני במיוחד.

שי שלום מציג קולקציית קיץ 2012 ססגונית ובועטת(צילום: אבי ולדמן)

בגזרת הנשים עשה שלום שימוש רב בעורות דקים המתאימים לעונה החמה, משי עם הדפסים פרחוניים וצבעוניים פלוס תחרות, ופריטים שהפכו לסימן היכר לאורך השנים לרבות ג'קטים מחויטים, מכנסי עיפרון, שכמיות וחצאיות א-סימטריות. הוצגו גם דגמי בגד ים, והכל בצבעוניות של כתום, חרדל ומשחק מעניין בין לבן ושמנת.

אהבתי פריטים רבים מקולקציית לגברים ובמיוחד את שלל הג'קטים המחויטים, ושילובי הצבעים בשולי ובדש הבגד. לקראת הקיץ הבא סימנתי לעצמי מכנסיים באורך ברך וגם כמה מכנסיים מחוייטים עם טוויסטים מפתיעים. בסך הכל ההרגשה הייתה שמדובר בקולקציה נכונה אך לא מפתיעה במיוחד. "לא בשר ולא חלב", סיכמה רוסו, ועל כך נאמר, כל מילה בסלע.

שוגרדדי

כנראה שאני צריך להיזהר עם מה שאני מבקש, כי כשהדוגמניות עלו למסלול עם הגרביונים הקרועים ושלל פריטי הלבוש על טהרת הגראנג' של שנות ה-90, היה די ברור שלא ניתן יהיה לעצור את חיית האופנה של המותג שוגרדדי. אז נכון שבסך הכל מדובר בפריטי קז'ואל לנשים, אבל כתב היד הייחודי והבועט של המעצבות זכה לתשואות והרעיד את תקרת האוהל בו התקיימה התצוגה.

מאיה גיגי ולי נרובאי לשוגרדדי, הרעידו את האולם(צילום: אבי ולדמן)

כשעל המסלול הידסו הדוגמניות שביט ויזל וברבורה בטי שירט קרועה או בשמלת פייטים צמודה וא-סימטרית, לא נולדה בשורה גדולה - אבל ללא ספק בנות שוגרדדי הצליחו להפגיז בשואו היסטרי שזכה לתהודה בקרב עיתונאיות רבות מצרפת ויפן. מעבר לאיפור והשיער האפלים בניצוחו של מיקי בוגנים, התחכום בפריטים השונים בא לידי ביטוי בשילוב המעניין בין פייטים, ניטים, בדים הנוצצים, רקמות החרוזים, קרעים וחיתוכים - מה שיצר אווירת גראנג'-גלאם שמאוד התחברתי אליה. לסיום אפילו העלו את הגרסה שלהם לכלה/האלמנה השחורה מה שבהחלט השאיר טעם של עוד.

ששון קדם

ואז הגיע תורו של ששון קדם. אם עד עכשיו התרגשתי, התפעלתי ומספר פעמים אפילו הופתעתי (גם לטובה) בשלב הזה הבנתי שיש לנו עסק עם אמן מן המניין. קדם לחקור את הבגד כ"מקום", דהיינו, כטריטוריה טבעית לגוף, כשהבניין הוא הבד, המרפסות ככיסים, החלונות ככפתורים וכך הלאה.

הברטלייק היומי לששון קדם על אומנות לשמה וגישה מעוררת השראה(צילום: אבי ולדמן)

מודה שלקח לי כמה דקות להתעשת ולהבין את עוצמת היצירה; על המסלול עלו דוגמניות לבושות בשמלות ופריטים מפוסלים תוך משחקים בקשירות, נפח, מרחק מהגוף ובכלל תפיסת החלל של הבגד במרחב. המבנים הגיאומטריים שכל כך מאפיינים את עבודותיו של קדם, עוטפים את הגוף הנשי ומשחקים בקווי הצללית. אם בתחילת התצוגה גיחכתי למראה של תיקי דיין שישבה בקהל ולא הפסיקה למחוא כפיים בהתלהבות, לקראת סופה מצאתי את עצמי מצטרף אליה. הקולקציה הורכבה מחמישה סיפורים שונים, ונראתה כמכלול יצירות אמנות שישמשו השראה לכל מעצב ואושיית אופנה באשר היא.

צווארוני האובר סייז נראו גדולים מהחיים, שרשרת שעשויה כולה ממנורות, ליפופי הבד והשימוש במוטיבים אתניים בעיצוב וגם בפס קול המוסיקלי שליווה את התצוגה הקסימו אותי, ממש כמו תצוגות של בכירי המעצבים מעבר לים.

את הברטלייק של היום הראשון אני מעניק לתצוגה ההיסטרית של ששון קדם, ולו רק על ההשראה וההתרגשות שמהדהדת בי גם בזמן כתיבת שורות אלה.

יוסף

כשהערב ירד על מתחם התחנה, ומאחורי הקלעים התחילו לחמם מנועים לקראת התצוגה של קוואלי, הציג יוסף את הקולקציה שלו, שנוצרה בהשראת הסרט הסוריאליסטי "כלב אנדלוסי"; מדובר ביצירה העוסקות בפחדים ובמתח שבין שיגעון וכיעור לבין אסתטיקה ותחושות רוגע. הכל באווירה שנות העשרים ופרשנות של רוק אנד רול.

40 דגמים מוקפדים בתצוגה של יוסף(צילום: אבי ולדמן)

כיאה לאווירה הרוקיסטית, את הגוון המוסיקלי העניקה ההופעה של נינט בפתיחת וסגירת התצוגה, ובסך הכל הוצגו על המסלול כ-40 דגמים שונים העשויים בעבודת יד מוקפדת. ואת זה אף אחד לא יוכל לקחת מיוסף; היכולת הטכנית המאוד גבוהה שכוללת טכניקות קליעה, תפירה, חריזה ושזירה במשי, שיפון, תחרות ופריטים מעולם ההלבשה התחתונה. הטכניקה היתה מאוד נכונה ומתוחכמת, אבל גם כאן לא הופתעתי במיוחד. מגמה חיובית הסתמנה  בכך שיוסף "יורד אל העם" ונפרד משמלות הערב הגרנדיוזיות שאפיינו את תחילת הקריירה שלו.

רוברטו קוואלי

את היום הראשון המרגש והמתיש הזה, חתמה תצוגת אביב-קיץ 2012 של המעצב האיטלקי רוברטו קוואלי שצפה בה בהתרגשות מהיציע בצוותא עם חברתו, מעצבת האופנה הותיקה תמרה יובל-ג'ונס. התצוגה כללה פריטים מקולקצית Ready To Wear שהוצגה בשבוע האופנה במילאנו, ובמחצית השניה שמלות ופריטים אייקוניים מקולקציות קודמות של קוואלי.

בחירה טבעית להציג בשבוע האופנה בישראל, רוברטו קוואלי(צילום: אבי ולדמן)

פחות התחברתי לשמלות הגרנדיוזיות עם הנוצות, ולחליפות המכנסיים בצבע לבן, אבל אם לאורך היום היה נדמה שהאופנה שלנו על המפה, בשעה 21:30 שעון ישראל לימד אותנו קוואלי שיעור באיך נותנים בראש על המסלול.

שיעור במקצוענות: רוברטו קוואלי נותן בראש על המסלול(צילום: אבי ולדמן)

נתחיל במסכי הוידאו שהקרינו (ממש כמו מעבר לים) באולם את הדוגמניות צועדות על המסלול, כך ניתן היה להתרשם ממראה הבגדים מלפנים ולא רק מהצד, ונמשיך בהדפסי החיות ובעיקר השמלות והג'קטים שהשאירו את כל יושבי השורה הראשונה פעורי פה.כיאה למסורת של קוואלי, באמצע התצוגה הוקרן סרטון בו נראה המעצב האיטקלי הותיק בחברתן של יפות כמו ויקטוריה בקהאם, נעמי קמפבל ואפילו הילארי קלינטון, מעין "חיים שכאלה", רק עם הרבה מאוד גלאם. את הדגמים הציגו דוגמניות ישראליות שעמדו במשימה בכבוד והידסו על המסלול בנעלי הפלטפורמה ההיסטריות בעלות עקבים מפוסלים ומיוחדים.

קוואלי לגמרי השאיר אותנו עם טעם של עוד, חבל שארעה תקלה במיקרופון בזמן שנשא דברים והעיבה על האווירה המוקפדת. עד הפעם הבאה נתנחם בזרועותיהם של דורית בר-אור וגדעון אוברזון. לשנה הבאה, במילאנו הבנויה!