מתוך "Best Indian Short Stories"
"האחיות שלו התגרו בו עד כדי כך שהוא נמנע מלהגיע הביתה אלא אם היה בטוח שהן כבר ישנות. כלפי אמו הוא אימץ עמדה זועפת משהו, והפגין בוז כלפי כל הנוגע אליה מלבד האוכל שהגישה לו כל ערב". קטע מתוך הסיפור "החלום ההודי"
"החלום ההודי", מאת מובאשאר ג'עוואד אכבר
את הטיפוס המוסלמי דובר האורדו קל מאוד לזהות. תוכלו למצוא אותו יושב בבית קפה זול, עם או בלי כוס התה לפניו, מול מראה שבה יוכל לגנוב מדי פעם מבט חטוף בדמותו הנאה כשהוא מדליק סיגריה. יש לו שיער גלי. לפני שיעזוב את המסעדה הוא יבדוק שהגלים נמצאים איפה שהם צריכים להיות. הוא מחזיק בכיס מסרק אדום. ביציאה הוא יחייך ברוב חסד אל נער הרחוב המנקה את השולחן (שבעצמו בקרוב יהיה אחד מאותם בחורים מוסלמים), ויסתודד עם הבעלים, ליד הקופה. לעיתים קרובות הוא יעוות תוך כדי שיחה את מבטו בהבעה מהורהרת, במיוחד אם יחשוד שמישהי מסתכלת. הטרגדיה היא שהוא כמעט ולא מוצא בחורות כאלה, שמסתכלות עליו. ההודיות לעולם לא תוקעות מבטים באף אחד, חוץ מאשר בחתונות של אחיותיהן הגדולות.
אשפאק חוסיין העביר בשנים הארונות חלק ניכר מזמנו במסעדת "היהלום". יש לו את השולחן שלו בפינה. הוא כמעט ולא ישב שם בעצמו. בדרך כלל היו איתו קאדר, סאלים ואג'וי. הם סיימו לפני שנה את הלימודים במאוּלָאנה אזָאד קולג', מרחק רבע סיגריה מ"היהלום". את שלוש השנים הדרושות לקבלת תואר הם חילקו שווה בשווה בין "היהלום" לבין הקפיטריה בקולג'.
פתאום אשפאק התחיל להקדיש הרבה יותר תשומת לב למראה שיערו הגלי. הסיבה לכך לא היתה מסתורית מדי. אחת מאותן בחורות מוסלמיות. המקום: חתונה. שם הסיפור מתחיל באמת.
החתונה ההודית שולחת את זרעותיה התמנוניות אל פינות אפלות ולא מוכרות במעגלי המשפחה, החברים והמכרים. מאמץ לא מבוטל נעשה כדי לוודא שאף אחד לא יישאר בחוץ. כך ערב הנישואים הופך לשדה קרב של
יריבי עבר מרים, כמו גם קרקע פוריה לזרוע בה את זרעיהן הראשונים של בריתות חדשות. זקני השבט עומדים על יתרונות וחסרונות של כלות פוטנציאליות, ויוצאים לסיורי שטח מודיעיניים בקרב דור ההורים. רומנטיקה של ממש ניצתת מדי פעם בהיתקלויות של גופים צעירים אלה באלה, נמהרים בדרכם להשלים סידורים כאלה ואחרים.
זו סצנה קלאסית, והופעתה הנצחית בסרטים הינדיים לא גורעת כהוא זה מהאותנטיות שלה. חלקות המשי של שמלת קאמיז נצמדת לחמוקי מותניים; דוגמות פרחוניות חובקות שדיים צעירים; הצ'וּרידר הנלווה מכתר בקפליו את האגן ומגונן על הבתולים. קאמיז מתחככת בחליפות השרבָּאני הגבריות, משי על בָּרוקד, יד וכתף, נעורים וסקס, עין ולב. ולא היה דבר שעושה את אשפאק מאושר יותר מאשר להיות זה שמתחתן. אבל עם עיישה. כשכפות הידיים נשארות אחוזות זו בזו למעלה מן ההכרח, לא קשה לברר את שמה של הגברת. עיישה. לחישה: עיישה!
"שמע, למה שלא תעשה איזה מגבית ותלך ללילי? אולי איבוד הבתולים יפתור את הבעיות שלך." לסלים כבר נמאס מהקינות. זה אומנם היה כיף – הם נהנו מאוד להמציא עוד ועוד בדיחות על מסעותיו האחרונים של מר אשפאק אל עולמן המופלא של נשים מתבגרות – אבל לכל דבר יש גבול, ושלושה ימים זה כבר הרבה מעבר לו.
"אין לי ארבעים וחמש רופי לבזבז," הגיב אשפאק בצורה די צולעת.
Best Indian Short Stories .Harper Collins Publishers India, 2003,271 p
לפנייה לכתב/ת 
