מתוך "Ganesha goes to Lunch"

מתוך "אינדרה נופל בשבי"

"קראת לי?" שאל ברהמה והתגלה בפני אינדרה, האזוק בידיו וברגליו בצינוק של מלך השדים, רוואנה.

"כמובן שקראתי לך, טיפש מטופש וזקן שכמותך," זעם אינדרה. "אין לך עיניים לראות מה רוואנה עשה לי?"

"אני רואה," ברהמה חייך ברוגע, רגליו נתונות בישיבה מזרחית על אלף גבעולי הלוטוס שלו, שריחף מעט מעל רצפת תא הכלא המלוכלכת.

"אז מה, זה הפרס שאני מקבל על ההשתתפות בקרב גן העדן, על כך שהתייצבתי נגד רוואנה, מלך השדים?" אינדרה רתח, וטלטל את השלשלאות הכבדות שנכרכו סביב ידיו ורגליו.

"אל הגשם, הרפה מן הכעס," ענה ברהמה.

"להרפות מהכעס? אין לי סיבה טובה לכעוס? כשרוואנה הגיע ותבע שאכנע לו, האם לא שלפתי את חרבי הכסופה והארתי את האפלה? כלום לא לגמתי מהסוֹמַה, אמברוזיית האלים, ונשבעתי לא לקבל את פקודות רוואנה הרשע והאפל? הייתי האל היחיד שעמד נגדו. האם כך אתה מתייחס למגיניך? מה הטעם בהיותי אל? אין לי שום סעד ממך, או מאף אל אחר."

"אל הפוריות, הרפה מן המרירות," חייך ברהמה.

"האם אין לי סיבה להיות מריר? איזה מין אל אתה בכלל? האם אין שום צדק בעולמך? כל יתר האלים אפשרו לעצמם להיות עבדיו של ראוונה, הם ויתרו מראש ונכנעו לשד, לבנה החורג של המַיה, האמן המטעה מכל ואדריכל כדור הארץ שטווה אשליות גדוּלה וכוח כדי להפיל ברשתו גם אם הדגולים שבנו. אגני, אל האש, דאג לתנור במטבח של ראוונה וחימם אותו; וַאיוּ, הרוח, מנקה את חצרות ארמונותיו שבלאנקה. וַארוּנה, אל המים, מעלה יין על שולחנו של ראוונה; השמש מאירה את היכליו, והירח את גניו. אך ורק אני עמדתי איתן והתנגדתי לפיתויים שהציב, ומה שכרי? האזיקים האלה!"

"מגן האלים ובני האדם, הרפה מן הגאווה."

"הרפה מהגאווה! איזו גאווה נותרה לי כאן, שפוף בצינוק של ראוונה? ברהמה,

למה אפשרת לבנו של ראוונה, מגאננדה, ללכוד אותי בשבי? האם אין לך שליטה על הבריאה? כל היום אתה יושב על הלוטוס שלך, שלושה צעדים מקצה היקום, ועושה מדיטציה. בך האשם, אתה שומע אותי? הסיבה היחידה שראוונה כל כך חזק היא כי הענקת לשד את מתת חיי הנצח. איך נעתרת כשהוא ביקש ממך: 'ברהמה, תן לי להיות בן אלמוות ומחוסן מפגיעת יושבי גן עדן והעולמות הארציים?' השתגעת? האם באמת ייתכן שאתה הוא אדון הבריאה?"

"זה היה למען טובת הכלל. אם לא הייתי נותן לראוונה את מבוקשו, הוא היה מעלה את העולמות באש נחישותו האיומה."

"אבל למה אני צריך לסבול עכשיו? כאב השלשלאות האלה ופצעי הקרב מייסרים אותי."

"אל הברק, הרפה מן הכאב."

Ganesha goes to Lunch - Classic from Mystic india. Om books international, 2009, 160 p