כתב לרוצחי אשתו: "חשבתם לפני שחנקתם?"

"אנחנו יושבים שלושתנו ואוכלים ארוחת צהריים. הרבה חום יש בארוחה הזאת. חיוכים. אהבה. בכל חיי לא תיארתי לעצמי חיי משפחה יפים ואוהבים כל כך... בחיים לא חשבתי שרִיק, חלל שאין בו כלום, יכול להכאיב כל כך". במילים אלה תיאר אמוץ שורק, בעלה של נטע שורק שנרצחה בשנה שעברה בידי חוליית פלסטינים, את החיים בלי רעייתו ואם בתו. לידי ynet הגיע המכתב שביקש להעביר לשופטים בשלב הדיונים לעונש של שניים מחברי החוליה, שנערך השבוע בבית המשפט המחוזי בירושלים.

הרציחות בהרי ירושלים:

ניצלו מחבורת הרוצחים: "אפשר להפסיק לפחד"

"אני נותן לעצמי להמחיש לכם בפרטים כיצד השפיע מותה של נטע שלי על חיי כולנו. תמונה ראשונה: שעת צהריים בבית שלנו בזיכרון יעקב. אני יושב בחדר עבודתי וכותב ועורך, נטע שבה מעבודתה בבית הספר. אני מביט בפנים האהובים, אומר שלום, נשיקה, שומע רשמים מבית הספר, ביחד מכינים את ארוחת הצהריים. זו אחת השעות האהובות עליי במהלך היום. אנחנו יושבים שלושתנו ואוכלים. הרבה חום יש בארוחה הזאת. חיוכים. אהבה. בכל חיי לא תיארתי לעצמי חיי משפחה יפים ואוהבים כל כך.

"תמונה שנייה: יום שישי בערב, חודשיים אחרי מותה של נטע. בפרץ של העזה אני מנסה לשחזר את ארוחת יום השישי המשפחתית, רק נגה ואני. בלי כל אלו הסובבים אותנו. הנרות דולקים, על השולחן האוכל שנקנה, אני מקדש. לכאורה אותה תפאורה אבל אני שומע את חריקות השיניים של שנינו. מחזיקים חזק רק שלא ניפול ונפרוץ עכשיו בבכי. הכול כל כך קר, כל כך יבש, עצוב בצורה שלא תיאמן. הכיסא השלישי עומד ריק, בחיים לא חשבתי שרִיק, חלל שאין בו כלום, יכול להכאיב כל כך.

גופתה של כריסטין לוגן נמצאה בהרי ירושלים(צילום: אוהד צויגנברג)

"אני מתאר בפניכם ערב אחד בחיינו ועדיין לא דיברתי על ערבי שישי כולם, על החגים, על קנייה ראשונה של נעליים לנגה בלי נטע, על עלייה לכתה ו' בלעדיה ועל עלייה לכיתה ז' בלעדיה, על בת המצווה בלעדיה ועל דף קשר של ההורים. בסוף הדף, בשם האחרון, שורק, אין מספר טלפון בטור הימני כי אין אימא".

"מוות עבורם הוא הקלה"

"נטע הייתה אהבת חיי, פגשתי אותה כשהייתי בן 40 וידעתי שאהיה איתה תמיד. היא הייתה פרטנרית נהדרת, חברה מצוינת, מוכשרת כמו שד, חכמה ונבונה בצורה יוצאת דופן, אישה מרתקת וברוכת כישרונות שבכל חייה נתנה וריפאה".

שורק חותם את מכתבו בהתייחסות לרוצחים: "אם לבטא את כל זה בשתי מילים אומר: חורבן הבית. אנחנו מקימים מגדלים, בונים בעמל במשך שנים באהבה גדולה, ואז באה חבורה של מרצחים מעוותי נפש, דוקרים, חונקים והורגים. לא פעם אני רוצה לשאול אותם, 'האם חשבתם על כל זה לפני שרצחתם אותה ונטלתם את חייה? האם חשבתם רגע לפני שנטלתם חיים של אישה טובת לב, מקסימה ואהובה שמקדישה חייה גם לרעיון של דו קיום בין יהודים וערבים? האם זו בעיניכם פטריוטיות?'

"אני חייב להודות שבעבר קיוויתי שלכידת אותם עלובים תסתיים בהיתקלות, בכמה רימונים וצרור ארוך שיעשו משפט צדק. היום אני מבין כי מוות עבורם הוא סוג של הקלה. לבלות את שאר החיים בתוך תא קטן בכלא סגור נראה לי עונש הולם יותר עבורם".

"באותו יום נרצח גם התום שלי"

בדיונים לעונש דיברה גם קיי וילסון, שחברי החוליה רצחו את חברתה כריסטין לוגן ופצעו אותה, ושעדותה ומעשיה סייעו ללכידתם. היא סיפרה לשופטים על חייה מאז המקרה. "כל רגע הוא בבחינת נס ובו בזמן סבל מייסר. באותו יום נרצחה לא רק החברה שלי אלא גם התום שלי".

גם הוריה של לוגן הגיעו לדיון ובדומה לשורק, ציינו אף הם את הכיסא הריק של בתם: "אין לנו כבר התכנסות משפחתית. יש לנו כיסא ריק ולא ממוות של סבא או סבתא מבוגרים. זה מוות כתוצאה מאלימות טרגית".

נציג הפרקליטות, עו"ד ארז פדן, דרש לגזור על ראש החוליה, כיפאח גנימאת, שני מאסרי עולם ועוד שנות מאסר רבות. "מדובר באדם שהוא התגלמות הרוע והאכזריות חסר כל מידה אנושית.

אפילו השקפת עולם ואידיאולוגיה קיצונית יתקשו להסביר את המכלול המפלצתי של מעשיו של נאשם זה".

גנימאת הורשע בספטמבר ברצח לוגן ושורק. הוא עמד בראש חוליה של שלושה פלסטינים שביצעה פשעים נוספים במשך שנים. הוא הורשע גם בארבעה ניסיונות רצח, שוד, פגיעה חמורה בגופו של אדם, גניבה, סחר בכלי נשק וכניסה והתפרצות למקום מגורים.

גזר הדין של כיפאח גנימאת ושל חברו איברהים גנימאת, שהודה והורשע ברצח שורק, יינתן ביום חמישי הקרוב.