קיה ריו - עוד הברקה עיצובית מקוריאה

במונית שאספה אותי משדה התעופה, הותקן מכשיר ניווט, ובצג הגדול שלו שודרה תכנית טלוויזיה. בקטע הראשון, המהיר יחסית, התכנית הייתה רק בחלק מהמסך. כאשר נכנסנו לסיאול ולפקק כביר, שהופך את שעות הלחץ באילון למשחק ילדים, עבר הנהג לצפייה במסך מלא.

יש כמה דברים בנהיגה בדרום קוריאה, הנעשים אחרת. החלונות - הקדמיים, אלה של הנהג והנוסע שלידו - למשל מושחרים, שכן אור רב מדי יכול להפריע לתכנית הטלוויזיה. מכשיר הניווט לעומת זאת, ברוך כישרון. הוא יודע מתי יש מהמורה, מזהיר בפני מצלמות מהירות בדיוק של מטר, ודואג באופן כללי שתנהגו בזהירות, כולל נזיפות כשצריך. למשל, אם לא התייחסת לאזהרה כי עקומה בכביש לפניכם. אז מה אם מדובר בסטיה בת חצי מעלה באוטוסטרדה רב-נתיבית, שלא תרגישו גם אם תחלפו על-פניה ב-250 קמ"ש?

זהירות היתר הזאת לא הפריעה לפרנסי קיה, שהובילו את השקת הריו החדשה בשיירה נשלטת היטב (בלי עקיפות, כן?), לשגר רכב צילום לצורך תיעוד שדרות המסע. באותם 100 קמ"ש יצאו הצלמים דרך הגג וצילמו, בזהירות כמובן. מנגד, לא משנה מה אורכו של הפקק וכמה שעות עומדים בו. צפירה לא נשמעה, אפילו אחת.

דומה אבל שונה

יש בוודאי קשר בין כל הדברים האלה, ובין עוד כמה מרכיבי יסוד של החברה הקוריאנית, שהכתיבו את אופן ההשקה של קיה ריו החדשה. עשרות עובדים נרגשים בסרבלים אדומים הראו את הדרך מהחניון החוצה, לקטע ישר לחלוטין, בכביש רב-נתיבי, מוגבל במהירות ל-100 קמ"ש. השליטה במהירות ובכלל בסדר, הושגו על-ידי רכב מוביל ורכב מאסף, צמד ששלט על חמש מכוניות, כן?

המופע של ההופעה

ואכן, העיצוב הוא עניין שלא ניתן להתעלם ממנו, גם במכונית קומפקטית שכזו. ערכת הפנסים החודרת עמוק לתוך כנף הרכב, הסבכה השחורה המודגשת וגם עניינים קטנים כמו פנסי איתות או מראות, יוצרים חזית מושכת-עין. צרפו לכך קווי מרכב מעוגלים, את המכסה הקטן של תא המטען (בסדאן), הפנסים המעוצבים מאחור - והנה לכם מכונית אמצע הדרך שנראית פשוט טוב.

בעירבון מוגבל

מבחן הדרך, הבנתם בוודאי, היה מוגבל. והתבטאתי בעדינות. 85 ק"מ בממוצע לנהג, כביש ישר, מהירות מוגבלת, שיירה. לכנות את הנהיגה הזו בשם מבחן, יהיה בבחינת הגזמת המאה. ואף על פי כן ולמרות הכל, יש לנו כמה דברים לספר לכם. למשל שגרסת ההאצ'בק צויידה בתיבת שישה הילוכים ה ידנית, שתפקדה מצוין: חלק ומדויק. נכון שביצועי המנוע מתחת ל-4,000 סל"ד אינם מסמרי שיער, ומעל סל"ד זה יש רעש מיותר פה ושם, אבל העסק נע באופן יעיל למדי.

את הדרך חזרה עשינו עם סדאן אוטומטית, ולתיבה הזאת יש ארבעה הילוכים (עם שילוב ידני). אלא שתיבה כזאת, המשודכת למנוע שיעיל רק בסל"ד גבוה, יוצרת שילוב בעייתי משהו, ההופך (שוב) רועש בכל הזדמנות בה דורשים מיחידת הכוח קצת מאמץ. למשל בעת עקיפה.

מערך המתלים לא הרשים, לפחות לא בקטע בו נהגנו. שכן נוחות הנסיעה על אספלט שאינו מושלם, לא הייתה משובחת במיוחד. הם רכים מדי, ומניעים יתר על המידה את המרכב. לא מתכון מבטיח לכבישים שאינם אוטוסטרדה. ההגה, אם חשוב לכם לדעת, קל מאוד במהירות איטית, קל מדי אחר כך, וחסר כל תחושה לאורך כל סקאלת המהירות.

כאן ועכשיו

קיה ריו תהפוך למציאות ישראלית בתחילת 2012 ובגרסאות סדאן והאצ'בק, אוטומטיות וידניות, ותציע "שילוב תחרותי של עיצוב ואבזור". כמו דגמי קיה העכשוויים והאחרים, פיקנטו וספורטג', מדובר בעיצוב משובח ובתמורה טובה של מחיר ביחס לאבזור התקני. והרשו לנו להמר - זה כנראה יספיק לה להצליח בקרב ציי רכב גדולים.

הכתב היה אורח קיה