פרצופה של הכפייה

יש לי יחס מורכב לאלוהים ולדת. מצד אחד, אני בת למשפחה חילונית. ולא סתם חילונית, אלא חילונית בסגנון עדות "השומר הצעיר", שזה אומר חילונית גמורה.

מצד שני, באופן אישי, יש לי הרגשה פנימית שיש אלוהים והוא מצוי לו אי שם ביקום, למטה או למעלה, במצב צבירה כזה או אחר. אין לי תמונה ברורה בראש, אבל בכל מקרה, הוא לא לובש איזו גלבייה לבנה וגם אין לו זקן לבן ארוך.

עוד כתבות באתר לאשה:

  ביטוח רכב. לנשים זה יכול לעלות פחות. מדריך

הכותבות שלנו חלוקות בעניין "מעושרות". מה אתם חושבים?

צעיף זה בדיוק מה שהולך עכשיו. ויש לנו הוראות בווידאו

מצאו את ההבדלים. מי חסרות במודעה המצונזרת מימין? (צילום: דפנה טל)

בגיל הנעורים, תקופה שהתאפיינה אצלי, כמו אצל רבים אחרים, בכאבי לב ובמצוקות רבות, נהגתי לשאת אליו תפילה חרישית בלילות. במשך שנים הייתי מתפללת ומדברת איתו. היה לי נוסח תפילה משלי, שלא היה קשור לשום נוסח קיים. מין שיח עדין מאוד ביני לבינו. וכיוון שאני מאמינה שהוא הקשיב (רוב בקשותיי נענו), משהו בי לוקח בחשבון שהוא עדיין קיים.

אשר לדת, זה כבר סיפור אחר. אני לא דתייה, אבל אני מכבדת כל אדם באשר הוא על אמונותיו ודרך חייו. אם אחד מילדיי היה אומר לי שהוא בוחר להיות דתי, הייתי מברכת אותו על בחירתו. באמת ובתמים אני מאמינה שכל אחד יכול ורשאי לחיות את חייו על פי דרכו והשקפת עולמו.

נדרכת, מותקפת, מאוימת

מתי אני נדרכת? מתי אני מרגישה מותקפת ומבינה שמאיימים עליי? כשהדת כופה עליי להתנהג אחרת מהדרך בה אני מאמינה.

כן, כפייה דתית מבהילה אותי ומעוררת בתוכי את הרצון להתגונן מפניה. עד כאן, אני אומרת.

השנה רבו מקרי הכפייה הדתית. פתאום הוסרו פניהן של נשים משלטים בירושלים. בצה"ל אסרו על נשים לשיר (תודה לאל, העניין הזה סודר). בקווים מסוימים של האוטובוס נשים מתבקשות לעבור לעזרת נשים, כלומר לחלק האחורי של הרכב. ומה שממש הרתיח אותי זה המקרה שקרה למשפחת דוידיאן ממושב מבועים.

אבי המשפחה היקר והאהוב נפטר. בטקס ההלוויה, לפני קברו הפתוח, ביקשה בתו רוזי לקרוא הספד שכתבה על אביה. אבל הרב שהנחה את ההלוויה אסר עליה לקרוא בפני ציבור האבלים משום שהיא אישה. תני לי את הדף ואני אקריא את דברייך, אמר לה. "מה תקריא?" פנתה אליו רוזי בלב שבור, " מה תגיד: 'אבא יקר'?"

בשום פנים ואופן לא אפשרו לרוזי דוידיאן להספיד את אביה. כאב בלתי נסבל ובלתי נסלח. מעשה שאין לו כפרה, שהרי אין דרך לתקן את שאירע. לא תהיה עוד הזדמנות. רגע הפרידה החד פעמי והמשמעותי כל כך לא יחזור שנית.

הבת לא יכולה להספיד את אביה

בדבר אחד אני בטוחה: אם יש אלוהים, הוא לא היה מסכים שבת לא תוכל להספיד את אביה משום שהיא אישה ואינה גבר. כל האפליות האכזריות והמטופשות הללו של נשים אינן אלא החלטות שגויות של עסקנים דתיים, שהתבלבלו וחושבים שהם מייצגים את האל עלי אדמות.

כעורכת "לאשה", שבועון שיש לו כ־600 אלף קוראים מדי שבוע, אני יודעת שחלק לא מבוטל מהקוראות שלנו הן נשים מסורתיות. הפנייה שלי היא בעיקר אליכן, נשים דתיות באשר אתן.

אל תתנו לדברים כאלו לקרות. אתן צריכות להשמיע את קולכן. תתנגדו לכפייה שמגמדת אותנו, הנשים!