"אם תרצו", אפשר לנצח את הבנק
זה התחיל במייל זועם למחלקת פניות הציבור של הבנק ולמנהלת הסניף, נמשך בדף פייסבוק ונגמר בהתקפלות. טורו של האיש שהתחיל את גל המחאה נגד בנק לאומי בפייסבוק
רביעי בבוקר היה אמור להיות המשך ישיר לימים שקדמו לו. אתר שאני עובד עליו דרש עוד עבודה לפני שיהיה מוכן לתכנות, תיקונים לאיזה פוסטר שהיה צריך לרדת לדפוס חיכו מיום האתמול. לפני שנכנסתי לסטודיו לא חלמתי שזה יהיה היום שבו אני אצא למלחמה נגד הבנק שלי. אני מוכן להילחם הרבה מלחמות, אבל עם הבנק שלי אני לא מתעסק. גם ככה החשבון שלי נראה כמו רכבת הרים. חצי חודש במינוס באופן קבוע, חציו השני איפשהו בין פלוס מינימלי לאפס.
האמת, מאז שהייתי נער, התייחסו אליי יפה בבנק. אין לי סיפור זוועות על פקיד שצעק עלי או מנהלת סניף שהשפילה אותי. הם באמת היו נחמדים אליי. הבנק גזל ממני כסף בעמלות מופקעות, אני מניח, אבל זה בנק - זאת הייתה מין הסכמה שבשתיקה.
עוד בערוץ הדעות :
מלים מתחילות מלחמות / יוסף ארגמן
בגלל ח"כים מהימין נפסיד את המלחמה הבאה / רועי פלד
באותו בוקר, אחרי בדיקת מיילים קצרה, פתחתי עיתונים להתעדכן בחדשות ואז בפייסבוק לראות אם משהו מעניין קרה. מישהו אכל פנקייק, מישהי קנתה נעליים וחתול מחפש בית - פייסבוק. הדבר האחרון שחשבתי שאני אמצא הוא הודעה שמבשרת לי שאותו בנק שכתבתי שאין לי בעיה איתו, החליט לאפשר ל"אם תרצו" להשתתף בתחרות העמותות "שני מיליון סיבות טובות". עד אותו רגע, אגב, קמפיין "ריאלטי המסכנוּת" של לאומי אפילו לא הגיע לאוזניי.
את הזעם ששטף אותי, שהאיץ מאפס למאה בשבריר שנייה, לא ראיתי מגיע. מערבולת התחושות והרגשות שנעו בין תדהמה לזעם, בין חלחלה לעלבון, הפתיעה אותי. ניסיתי להבין איך ייתכן שהבנק שלי הולך לממן בכספי העמלות שלי תנועה שחרתה על דגלה לסתום את הפה לאנשים כמוני? את מי שהחליטה לשנות את פני המושג "ציונות" בדפי ההיסטוריה? תנועה פוליטית ימנית מובהקת?
יוצאים למלחמה
תוך דקות שלחתי מכתב למחלקת פניות הציבור וגם ישירות למנהלת הסניף. נכנסתי גם לעמוד הפייסבוק של לאומי להביע מחאה ברורה. מה שדחף את כדור השלג, שהתגלגל מהנקודה הזאת, היה תגובת הבנק. הזלזול ומתק השפתיים שבהם הגיבו לטענות על השתתפות התנועה היו כל כך מבישים וחלולים שלא השאירו לי ולמאות לקוחות נוספים ברירה.
השלב הבא, שבא גם הוא בהחלטה של רגע שלא לגמרי הייתי מוכן לה, אי שם ביום רביעי בערב, היה לפתוח עמוד פייסבוק שקורא לעזוב אותם. לא חשבתי שזה יהפוך למוקד המחאה, שעשרות אנשים שאני לא מכיר יהפכו לחברים לדרך ויתנו כתף וטיפים לניהול מאבק כזה. אולי בעקבות מה שקרה בקיץ זה ברור יותר, אבל זה לא מובן מאליו מבחינתי ולכל אלו שעזרו ונרתמו לכך, מגיעה תודה מקרב לב.
אני לא יודע איך בנק לאומי היה מסוגל לעמוד מאחורי ההצהרה שלו ש"אם תרצו" אינה גוף פוליטי, רק מהטעם שאין לה שיוך מפלגתי. כאילו האמירה הזו רלוונטית. אף אדם מהשמאל וגם לא מהימין, כזה שמצביע בבחירות ומעריך את הקול הקטן והחשוב שיש לו, לא היה מוכן שכספו יממן את כל מה שאליו הוא מתנגד. אדם מצפוני היה מתנגד שכספו יממן גם תנועה שבה הוא תומך. בנק זה לא המקום לפוליטיקה.
ניצחנו
בנק שגורם ללקוחות שלו לצאת נגדו למלחמה, יאבד אותם. במלחמה יש חללים. ככה זה. מלחמה שאף אחד ממשתתפיה לא חפץ בה, אולי חוץ מהחשודים המיידיים של "אם תרצו", שגרמה לי ולרבים אחרים לצאת למסע צלב על ערכים במקום לבלות סופ"ש עם המשפחות והחברים שלנו. זה היה מאבק של המוני לקוחות בודדים. מאבק אישי שהפך לציבורי. הקול שלנו שווה הרבה יותר ממה שחשבנו, רק צריך לזכור לצעוק אותו.
בשורה התחתונה, עמלת השורה שלי כבר לא תממן את "אם תרצו". הבוקר, בעודנו מתכוננים להמשיך במאבק, מישהו בבנק לאומי הבין שהם עברו קו אדום ברור. הם התקפלו. ניצחון.
שחר כותני, מעצב גרפי מתל-אביב, לקוח לאומי בהווה, שיזם את מחאת הפייסבוק נגד הבנק.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
