לא לילדים: דיאן קרוגר חושפת
האורחות בנשף של יוניצ"ף אולי עזרו לקושש כספים לארגון שפועל למען ילדים בעולם, אבל לא בטוח שהתלבשו בהתאם. המעצב(נ)ת ממליצה: הרחיקו את ילדיכם מדיאן קרוגר
עזרה לנזקקים, חלשים, בעלי חיים ואפילו ילדים, היא מטרה נעלה בעיני המעצב(נ)ת - בעיקר אם היא יכולה לסייע למסכנים ולהסביר להם איך מתלבשים נכון. לכן, כשהוזמנה לנשף יוניצ"ף (ואם לסבך את זה בעברית אז נשף קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים), התלבשה במיטב מחלצותיה ויצאה לבדוק אם עוד יש דבר כזה אנשים טובים, רק שבדרך היא שכחה לגמרי למה הגיעה, והשקיעה את מאמציה בהסברה מסיבית הקשורה בלבוש.
הראשונה להדהים היתה דיאן קרוגר, שהניחה שזה שמדובר בנשף למען ילדים, לא אומר שבאמת יהיו שם ילדים. אז היא הגיעה בשמלה חושפנית למדי, שכחה את החזייה בבית והפליאה לפזר חיוכים בין התורמים הנדיבים, שסביר להניח שהוסיפו עוד כמה אפסים לצ'קים בזמן ששזפו עיניהם בדמותה הגבעולית של הבלונדה.
העובדה שמדובר בתלבושת של חדרנית צרפתייה שנוספו לה פיסות בד שקופות, והמעצב(נ)ת כידוע לא סובלת שיפון בצורה הזו, ההרמה להנחתה שנוספה לה באיזור הישבן, תיק הקלאץ' המיושן והנעליים האדומות שכאילו תורמות לגיוון - כל אלה ממש לא עובדים יחד. מה שכן, יופי על העגילים.
מזכיר את שיר הילדים: מי שמביט בי מהצד, רואה דברים מעניינים מאוד.
ניקול ריצ'י, שכבר מזמן לא מעניינת אף אחד חוץ מאת הילדים החמודים שלה, החליטה לשלב מראה של לוחמת גלדיאטורית בחלק עליון מעור שנראה כמו רצועות שנשארו מאחור בתור שאריות, יחד עם עדינות רכה של חלק תחתון גולש מטה-מטה ונשרך מאחור. לחוד זה לא נשמע משהו, ביחד זה דווקא לא כל כך נורא. וכמובן שאם מדובר בדמוי-עור זה אפילו טוב יותר.
מזכיר את שיר הילדים: לאוטובוס נכנסת גברת עם שמלה, תראו איך היא גוררת אותה על הרצפה.
עוד בלונדה אחת היא הדוגמנית ברוקלין דקר, שבחרה בלבוש נינוח של שמלת תכלת תלויה קלות על הגוף עם חגורת מכווצת באזור המותניים. המעצב(נ)ת מחבבת מאוד את הגזרה הזו ואפילו את הצבע הזה על דקר. הנעליים מקסימות ואם השמלה היתה קצת יותר כהה, כמו הרקע מאחור, השילוב של הצבעים היה אפילו מושלם. לא נורא. מה שכן נורא היא הדרך בה השמלה מנקה את הרצפה ונראית כמו שאריות של שמיכת חורף שהלכה מכות עם החתול. כנ"ל לגבי ארנק הקלאץ' שצריך לעוף לפח.
מזכיר את שיר הילדים: התבלבלו-לו-לו-לו-לו התגלגלו-לו-לו-לו וכך נולד המראה המבולגן של השיער המושלם.
אימרו לי ילדים, האם את ג'נה אלפמן אתם זוכרים? מי שקרוב יותר לגיל של המעצב(נ)ת ודאי זוכר אותה בתור המגניבה הזו שעושה מדיטציה ומשגעת את בעלה העו"ד ב"דארמה וגרג". היום היא אולי מוכרת מ"ידידים פלוס" בתור האחות הגדולה של ג'סטין טימברלייק או מהפרק הראשון בעונה התשיעית של "שני גברים וחצי". בכל מקרה, עדיף לה להיות מוכרת מהרגעים הללו מאשר מנשף יוניצ"ף, שבו היתה לבושה בשמלה שמתאימה לדודה שחושבת שזה ממש פספוס שלא לקחו אותה ל"מעושרות", בשילוב גרבי רשת עם נעלי פיפטו!! שזה דבר שלא ייעשה לעולם. אגב, ותרי כבר על התסרוקת המחרידה הזו, את נראית כמו מישהי שרבה עם הפן.
מזכיר את שיר הילדים: קוקו-קוקו, אין זו היא הקוקית?
רופאת הילדים קיית וולש (שאולי אתם מכירים בתור ד"ר אדיסון מונטגומרי, האקסית של ד"ר מק'דרימי) החליטה לא לקחת סיכונים ובחרה בשמלה בצבע כחול-סגול כהה שמתאים בדיוק לעיניים התכולות ולגוון השיער. הבעיה היחידה היא שהשמלה חושפת-הכתף חושפת גם כמה היא רזה ועד כמה הראש שלה גדול בהשוואה לכתפיים הענוגות. אם השמלה היתה סימטרית, אולי זה היה מוצלח יותר.
מזכיר את שיר הילדים: אן-דן-דינו סופלה קטינו סופלה קטי קטו אליק בליק בום, בום-בום-בום פתח את הארון, שם תמצאי שמלה שאין בה שום דבר נפלא.
כמו בכל האגדות, גם כאן צריך סוף טוב - וזה מגיע יחד עם קריסטן בל בתור הנסיכה היפהפיה שלובשת לבן ונראית מושלמת: החל מהקלאץ' הכסוף ועד לשרוול נוסח הטוגה שנזרק בנונשלנט מדויק מעל לכתף. זה לא קל, אבל מישהי צריכה לזכות בכתר.
מזכיר את שיר הילדים: אמת או חובה, אמת או חובה, מה יש בה מה יש בשמלה הלבנה.