רווק ישראלי: האביר המנחוס על הסוס

"היי", הוא צווח מעל כל הרעש ומחייך חיוך רחב, "מה קורה?"

"בסדר", אני צועקת בגרון ניחר ומחייכת חזרה. "מה איתך?"

"הכל טוב! דרך אגב, אני אלון", הוא מושיט לי יד ללחיצה, "ואיך קוראים לך?"

• עוד כתבות יחסים באתר לאשה
  

הייתי ממשיכה לגולל בפניכם את הדיאלוג המרתק שהתנהל בינינו מבעד לענני העשן והמוזיקה במסיבה ("מאיפה את במקור?", "עמק יזרעאל, ואתה?". אכן, תוכן מקורי ומרתק מאין כמותו), אבל האמת היא שזה פשוט לא משנה; עשר דקות לתוך השיחה הוא חייך, רכן לעברי ובמקום לבקש את המספר שלי – הצעד המתבקש, לפחות בעולם שלי - הוא צעק לי היישר לתוך האוזן: "טוב, היה נעים להכיר. אני הולך לחפש את חבר שלי". מילא היה סתם נוטש את השיחה בפתאומיות, משל היינו בעיצומו של צ'אט בפייסבוק, אבל מי ישלם לי עכשיו פיצויים על החירשות?!

צרח והלך. הרווק הישראלי חושב שהוא בצבא גם מול בחורה(צילום: Shutterstock)

לא רק שהאבירות מתה, חברים, מסתבר שגופתה מתגלגלת באבק ואלכוהול זול בין רגלי הבליינים בתל אביב. סיום זוהר וראוי, ללא ספק.

ותודה למגיב 24

זה השלב שבו אתם קופצים עם איזה טוקבק מתלהם, בניסיון לתרץ לעצמכם למה, בעצם, נשארתם לקרוא את הטקסט שלי עד הסוף (תשובה: כי כבר התחלתם והיי, אולי – רק אולי – "יש משהו במה שהיא אומרת". זה בסדר, אתם יכולים להודות, אני לא אגלה לאף אחד): "נמאס כבר לשמוע את הפרינססות האלו מקטרות על הגברים הישראליים", יכתוב מגיב 24. "תגידי, לא אמרת שיש לך חבר רק לפני חודשיים-שלושה?", תכתוב שרון מרמת גן ו"נו, עוד ממורמרת אחת שמרוכזת רק בעצמה" יבהיר לי מוטי מחולון.

כן. זה בגלל הגברים הישראלים(צילום: Shutterstock)

אז היי מוטי, מה נשמע? האמת? אצלי לא משהו. כמו ששמת לב, למרות שאני מנסה להימנע מזה - אני בהחלט טיפה ממורמרת (ובינינו, יש לי הרגשה שגם אתה), וכן, מגיב 24 זה בגלל הגברים הישראליים. היי גם לך, שרון מרמת גן, אכן כן, עד לא מזמן נהניתי מזוגיות יציבה – יפה שאת עוקבת - אבל כמו שקורה לפעמים, החיים התערבו בתכניות ועכשיו אני פה, בלב הדבר הזה שנקרא "הרווקות התל אביבית".

לא אשקר, זה לא שהכל גרוע כאן, אבל אם אתם שואלים אותי, אני מעדיפה ללא ספק את היציבות "המשעממת" על פני כל שקרן יפה שמנסה להכניס אותי למיטה באמצעות דיבורים על הבית במושב שעוד נבנה יחד יום אחד. אח, אין כמו האוויר במושב לה-לה-לנד. אתם חייבים לבקר בו מתישהו, מקום מקסים.

ישר ולעניין

אז מה אני בעצם רוצה לומר? ובכן, נכון שמשחקים הם חלק אינטגרלי מתהליך ההיכרות והחיזור (נניח), אבל בחייאת ראבק; אם אתה לא רוצה להמשיך לצאת איתי, למה שלא תצא גב-גבר ופשוט תאמר לי את זה? אני מבינה שעבור חלקכם האפשרות של מוות בייסורים קשים עדיפה על להגיד לבחורה: "היה לי כיף, אבל לא נראה לי שזה ילך בינינו" - ובכל זאת, הנטייה הזאת לשחק אותה כאילו זה עתה הכרת את אהבת חייך הפוטנציאלית ואז להיעלם אל תהום הנשייה (מרוב התרגשות, ברור) – פשוט לא מובנת לי ולעוד רבות אחרות שלא יכולות שלא לשאול את עצמן למה בכלל טרחת לסמס אחרי הדייט ולומר שהיה לך "מדהים", בזמן שהמנוע של רכב המילוט שלך כבר השתעל ברקע.

"זה מאוד מחמיא לי אבל..."

כולנו יודעים שאהבה זה כואב ויחסים הם עניין מסובך, אבל בניגוד לאימרה המפורסמת לפיה "הכל הוגן באהבה ומלחמה", חשוב תמיד לזכור שמעברו השני של המתרס ניצבים אנשים שהיו מוכנים להתגבר על כמה מכשולים כדי לנסות ולספק לכם הצצה אל מי ומה שהם. למרות שכולנו משחקים אותה גיבורים גדולים, עמוק בפנים כולנו ילדים בני ארבע שרוצים חיזוקים ואהבה ומפחדים להיפגע.

נכון, אין שום סיבה לעשות עניין מעוד חתיך על סנדלי שורש שמבטיח הבטחות ונעלם אל האופק (או מעוד בחורה שנפנפה אתכם בבר בחוסר עניין מופגן). אנחנו ילדים גדולים כביכול, אבל למען השם, נסו לגלות קצת נימוס אלמנטרי! אם מישהו מתחיל איתי ואני לא מעוניינת, אני תמיד דואגת לומר לו "תודה, זה מאוד מחמיא לי אבל..." ואתם יודעים מה? אני לא מחרטטת; זה באמת מחמיא לי ואני באמת מעריכה את האומץ, אפילו אם הבחור בכלל לא קרוב למה שאני מחפשת.

קצת ג'נטלמניות עוד לא הרגה אף אחד(צילום: Shutterstock)

אז גברים יקרים, למרות שאתם יודעים לשגע פילים (ופילות) – אתם דווקא די חמודים רוב הזמן ובגלל זה אני אוהבת ומעריכה אתכם. למה שלא תגלו קצת הערכה בחזרה ואל תמרחו אותי (ואחרות) בהבטחות שווא ובמילים ריקות מתוכן? הג'נטלמניות אולי מתבוססת בדמה, אבל אתם עדיין יכולים להציל אותה באקט הירואי של רצון טוב; אחרי הכל, איך אומרת האימרה הידועה? "מי שמשחק משחקים של גן חובה, שלא יתפלא כשיזרקו עליו כדורי בוץ".