נתפרק כידידים?

פרידה, כך כולנו יודעים, היא עסק ממש לא פשוט. הבטחון העצמי שצונח לגובה הדשא, הגעגועים העזים למי שעד לפני רגע היו כל עולמכם ועכשיו הפכו זרים וההתרגלות לשעות המתות והטלפון הדומם קשים מספיק בפני עצמם, אבל כשמדובר בפרידה מבני זוג שגם התגוררתם איתם, הקושי קשה פי שניים; מעבר להתמודדות הרגילה, עכשיו צריך לחפש דירה, לחלק ולארוז את החפצים, למצוא מובילים ובקיצור – למרות שממעטים לדבר על העניין, מדובר בסוג של גירושין, בזעיר אנפין.

גרים ביחד ופתאום זה נגמר(צילום: shutterstock)

נפרדנו כך

ומה בעצם קרה? למה החלטתם להיפרד?

"עברנו לגור יחד כי רצינו לחלוק בית משותף. בשלב מסוים הקשר נתקע ולא הלך לשום מקום. שנינו היינו בגיל שאפשר להתחיל מחדש והחלטנו לפרק את החבילה".

איך התמודדת עם הפרידה?

"הכרתי מישהו חדש, שלושה שבועות אחרי הפרידה".

כל כך מהר?

"כן. הקשר כבר מיצה את עצמו, לא שקעתי בזה וזה לא הגיע בהפתעה. הכתובת היתה על הקיר".

ומה הטיפ שלך למי שעוברת פרידה כזאת?

"כשאת מפרקת בית, הרבה יותר מודגש שאת מפרקת בעצם את עצמך. הפיזיות של החפצים, של הדירה, של המקום - את מפרקת בעצם את הבסיס הגשמי שלך ונשארת הרבה פעמים תלושה; בלי בית, זה הרבה יותר מוחשי, לצד מערכת היחסים הרגשית שהתפרקה. יחד עם זאת ולמרות הקושי, אני מציעה לא להישאר וכן לעזוב. אחרי שעזבת, תדאגי להעסיק את עצמך; תיפגשי עם חברים, תעסקי בתחביבים שלך, תהיי בעשייה כל הזמן, אבל כן תני לעצמך להיות עצובה ולהתאבל על הקשר. תאפשרי לעצמך את התהליך שהגוף והנפש דורשים ונסי לנסח לעצמך מה הפריע לך ומה את רוצה שישתנה בפעם הבאה. יש חיים גם אחרי שמפרקים בית. כל קשר יסתיים בסופו של דבר – השאלה מתי. פרידות הן חלק מהחיים ואנחנו צריכים לדעת שאנחנו גם עומדים בפני עצמנו ולא רק לערוג לזוגיות".

גלו את עצמכן מחדש 

תלות כפייתית הובילה לפרידה(צילום: shutterstock)

היה קשה להחליט לפרק את הבית?

לא, ההחלטה היתה חדה וחותכת. החלטנו שזהו. לא יכולתי לסבול אותו יותר. הפסקנו לעשות סקס, זה פגע בי מבחינה בריאותית והייתי חייבת לצאת לחיים חדשים. נחנקתי. אחרי שלקחנו את ההחלטה היה לי מאוד קשה; הנוכחות שלו חסרה לי מאוד והחופש נראה לי מוזר. היה לי קשה לראות זוגות מתנשקים ותהיתי אם אמצא עוד בן זוג".

מה לגבי חלוקת החפצים? איך זה התנהל ביניכם?

"רוב החפצים היו שלי, אבל איפשרתי לו לקחת מה שהוא רוצה. לא היה על זה וויכוח. שנינו עזבנו את הדירה. אני עברתי לגור אצל ידיד על הספה והוא טס לחו"ל לתקופה ממושכת. הקושי הכי גדול שלי היה לישון לבד ושנאתי את זה שהמשיכו לדבר אלי ברבים גם אחרי הרבה זמן שנפרדנו. שאלו אותי שאלות כמו: 'אתם באים? לאן אתם הולכים?' ואני הייתי עונה: 'מי, אני והציצים שלי?' לקח זמן עד שכולם הפנימו שאני סינגלית שוב".

מה את מציעה לבנות שעוברות את התהליך הזה עכשיו?

"תפעלו לפי הראש ולא לפי הרגש. הרבה יותר קל לראות את הדברים ככה, כי הרגש מטעה. תהיו הרבה עם חברים, תגלו את עצמכן מחדש, תעשו הרבה סקס עם אנשים לא מוכרים לפני שאתן נכנסות לעוד קשר רציני ותבינו מה עושה לכן טוב. זו הזדמנות כמעט חד פעמית להכיר את עצמכן מכל הבחינות וגם מבחינה מינית. בקשר הבא, אל תתפשרו על הדברים הקטנים שהיו לכן חשובים אבל העדפתן להעלים מהם עין, כי אם כן תוותרו – בסופו של דבר, הכל יתפוצץ לכן בפנים".

תהיי אגואיסטית

גם מיכל (28), מירושלים חוותה פירוק קשר שכלל מגורים משותפים: "היינו ארבע שנים יחד, מתוכן גרנו ועבדנו ביחד בחו"ל חצי שנה ובארץ עוד חצי שנה. לפני המעבר למגורים משותפים בארץ נפרדנו למספר חודשים, בשל חילוקי דעות על עיר המגורים שמתאימה לנו. אני בחרתי להישאר בירושלים בגלל האוניברסיטה והוא לא הסכים. אחרי כמה חודשים הוא התקפל ואמר שהוא לא רוצה שניפרד, אז הוא עבר לגור איתי שם. הייתי בתקופה של עשייה, לימודים ועבודה והוא היה בתקופה של חיפוש עצמי. עצם זה שהוא חי בעיר שהוא לא ממש רצה לגור בה - לא היטיבה את המצב ורק העמיקה את הפערים בינינו. נכנסנו לתקופה מאוד רעה ובמקביל, אחרי 4 שנים כבר התבגרנו והשכלנו להבין שאנחנו לא מתאימים".

מחלקים חפצים וכל אחד לדרכו(צילום: shutterstock)

מה קרה ברגע שהבנתם את זה?

"החלטנו שהגיע הזמן לחתוך. זה היה באוויר ואני חושבת שרק פחדנו להגיד את זה. לקח הרבה זמן עד ששנינו אזרנו אומץ להכריז על זה שאנחנו מבינים שזה לא הולך לשום מקום. לא פירקנו שום דבר, כי הבית כולו היה שלי. הוא רק בא לאסוף שקית עם בגדים ודברים אישיים, אבל כל הרהיטים נשארו באמתחתי וגם החתול המשותף שלנו".

איך יצא שהכל היה שלך?

"זה לא בית שעברנו אליו יחד, הוא נכנס לגור איתי, זו לגמרי הייתה הפינה שלי, הבית שלי ולא הרגשתי לרגע שזה הבית של שנינו אז לא היה לי קושי רגשי לחיות שם, גם אחרי הפרידה".

ומה הטיפ שלך לבנות שמפרקות בית וזוגיות ברגעים אלה ממש?

"תהיו שלמות עם עצמכן עוד לפני הפרידה. קבלו החלטה – זה השלב הכי קשה, אבל ברגע שתעברו אותו, פשוט המשיכו הלאה. תהיו אגואיסטיות לגבי דברים שממש חשובים לכן ואל תתפשרו; במקרה שלנו, היה לי ברור כשמש שהחתול נשאר אצלי ולא הייתי מוכנה להעמיד את זה לדיון בכלל. האקס שלי מאוד כיבד את זה ולא התווכח. ידעתי שהחתול יעזור לי מאוד להתמודד עם הפרידה וצדקתי; לקחת אותו מהאקס היה הדבר הכי טוב שעשיתי עבור עצמי - לא מתוך מקום של להרע לאקס, אלא רק מתוך הרצון לעשות לי טוב. עובדה; אנחנו לא ביחד כבר 4 שנים, אבל החתול שלי ואני עדיין במערכת יחסים רצינית ומחייבת. הוא קרן האור של חיי".