הר הבית נסגר? כואב יותר מהכותל

הר הבית נסגר לעליית יהודים ותיירים. מהנדס עיריית ירושלים הוציא צו סגירה לגשר המוגרבים בשל ליקויי בטיחות - וכרגע מי שאינו מוסלמי אינו יכול לעלות להר המוריה. אני בעד ביטחות, בוודאי, אבל גם בעד צדק - שאותו אני דורש הן מהמדינה, הן מהרבנים והן מהחברה הדתית.

מהמדינה אני דורש צדק, והוא שימצאו דרכים חלופיות לעליית יהודים, בדיוק כשם שֶבעת בניית גשר המוגרבים ידעו לאפשר עלייה ליהודים ולתיירים שאינם מוסלמים דרך שער השלשלת. גשר המוגרבים אינו קדוש בשום קדושה, ואם הוא נסגר – אפשר וצריך למצוא כניסה אחרת. הרי המוסלמים נכנסים להר הבית מתשעה(!) שערים שונים.

גם מהרבנים אני דורש צדק, והוא שגם אם מי מהם סבור שאין לעלות להר הבית בשל סיבות הלכתיות, הרי שהוא עדיין צריך להילחם ולדרוש שלפחות מבחינה תיאורטית תהיה ליהודים אפשרות לעלות להר. הרי לא ייתכן שאפילו זה יילקח מאיתנו.

ומהחברה הדתית אני דורש צדק, והוא שלא ייתכן שכשאני מספר לחבר שאני עולה להר ושואל אם הוא רוצה להצטרף, תשובתו היא "לָמה מה איבדתי שם?!" לא ייתכן שכשאני אומר לחבר אחר שההר נסגר לעליית יהודים, הוא עונה לי באדישות "נו, ומה זה קשור אליי?"

עד כמה אטומים הפכנו? עד כמה התרחקנו מבית תפארתנו וזבול היכלנו שאנו שואלים מה איבדנו שם? באמת אתם לא יודעים מה איבדנו שם? הרי "מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים" (ברכות לב ע"ב).

התשובה היחידה שאולי מתקבלת על הדעת, שמישהו יסביר מדוע אין הוא עולה להר, היא לא שיאמר "אי-אפשר" לעלות להר הבית, אלא שיאמר "אפשר ואפשר" אלא שרבנים מסוימים אסרו. וכעת, משסגרו כליל את הר הבית – גם תשובה זו אינה קבילה.

הכותל זה לא זה

אני מנסה להפוך בזכותם של האנשים שאינם מבינים את גודל האסון ואת גודל ההחמצה בהפקרת ההר, והדבר היחיד שאני מוצא הוא הנחמה פורתא בדמות הכותל המערבי. אנשים רגועים כי הכותל בידינו.

אלא שאני רואה בבתים של אנשים יראי שמים תמונה של הכותל המערבי המעטרת את סלונם, ואיני יכול שלא

להיות מתוסכל מזה שהם אינם מבינים שהכותל, במחילה, הוא סתם אוסף של אבנים. אין בהם קדושה יתרה מקדושת האבנים המרצפות את רחוב הפלמ"ח בירושלים. ושם, לא ראיתי אנשים שמנשקים את האבנים וטומנים פתקים בחרכּים ומצטופפים כדי לשטוח תחינתם בפני בורא עולם.

בל נשכח שבשלהי הבית השני בנה הורדוס את הכותל המערבי, והכותל הזה אינו בשטח הר המוריה כלל. ובל נטעה – דברי חז"ל כי גם לאחר החורבן "מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי של בית המקדש" - אינם מכוונים לכותל המערבי שאנו מכירים היום, הכותל של הורדוס, אלא על הכותל של בית המקדש. זה שהחל מיום ראשון אנו מנועים מלעלות אליו, וזה שאין אנו כוספים מספיק כדי להגיע אליו.