חברי ועדת טרכטנברג: בעלי עניין פוגעים בדו"ח

חברי ועדת טרכטנברג מביטים בעיניים כלות על האופן שבו בעלי אינטרסים פוליטיים ועסקיים מחבלים במאמציהם ופועלים להוצאת סעיפים מהדו"ח. "התופעה של הוצאת סעיפים הפכה למגמה", אמר ל-ynet רפי מלניק, חבר בכיר בוועדה.

• לא מיישמים המלצות בחינוך: "מפקירים הילדים"
• קרע בקואליציה: מי יזכה לדיור בר השגה?
• שני: "המיסוי על פי טרכטנברג לא יצמצם העוני"
  

לדברי מלניק, מחבר "מדד מלניק" למצב המשק וחבר בוועדה המוניטרית לקביעת ריבית בנק ישראל, מהתבוננות בסעיפים שמנסים להוציא מהדו"ח "ניתן להבין מי מפעיל לחץ". בדבריו מתייחס מלניק לביטול המס של 2% על הכנסות גבוהות, שהוצא מהחוק רגע לפני שהובא לאישור המליאה, בעיכוב ההחלטה על ביטול מכסים לייבוא, שהתקבלה בלחץ התעשיינים, ובביטול העלאת התקרה להפרשה לביטוח לאומי, שהיתה צפויה להכניס 2.5 מיליארד שקל למימון המלצות הדו"ח.

"כל יישום של המלצה, דורש ויתור תקציבי או כלכלי מקבוצות אינטרסים ספציפיות: חקלאים, איגודים מקצועיים, חרדים, תעשיינים, לוביסטים, תומכי איכות הסביבה ומערכת הביטחון", אומר חבר הוועדה יורם גבאי, "קבוצות האינטרסים המתנגדות לרפורמות השונות, מבטאות היטב את כוחן הפוליטי". 

גבאי - המכהן כיו"ר בית ההשקעות פעילים וכיהן בעבר כראש מינהל הכנסות המדינה, אינו אופטימי בנוגע לעתיד הרפורמה החברתית-כלכלית שהוא וחבריו לוועדה ניסחו. "סיכויי המימוש המלא של ההמלצות היום נראים נמוכים יחסית, משום שהלחץ הציבורי על הממשלה לבצע שינויים חברתיים, פחת משמעותית עם שחרור שליט ששיפר את יוקרת הממשלה כולה ועקב עליית הנושא האיראני לכותרות".

לדבריו, הרפורמות שמציעה הוועדה, דורשות תוספת תקציבית של 30 מיליארד שקל, כששני מקורות המימון העיקריים הם הביטחון (בהתאם למתווה ברודט) וההוצאה האזרחית. הסיכויים למימוש מלא של ההמלצות נמוכים מ-3 סיבות: ההכנות להתדרדרות צבאית מול איראן, סוריה ומצרים, מעמידות בספק את יכולתה של הממשלה לקצץ בביטחון; בנוסף, קיים ספק האם מרכיבי הקואליציה יסכימו לוותר על דרישות תקציביות, בדגש על התנחלויות וחרדים; ולבסוף, ההאטה בצמיחה, בשל המשבר באירופה, גורמת לגירעון של כאחוז בהכנסות ממסים שבגינו תידרש כבר השנה תוספת תקציבית של כ-4.6 מיליארד שקל ליישום ההמלצות.

אטיאס פועל לטרפוד פרק הדיור

מאחורי העימות הגלוי עומדת התנגדותו הנחרצת של שר השיכון להכללת קריטריון מיצוי כושר ההשתכרות במכרזים לדיור בר השגה, לפיו רק זוג שמועסק בלפחות 125% יוכל לזכות בדיור במוזל במחיר למשתכן ובשכירות מפוקחת לטווח ארוך.

מדובר בנושא השנוי ביותר במחלוקת בדיוני הוועדה ולא לחינם מדובר בסוגייה היחידה שבה לא דיברה הוועדה בקול אחד נחרץ אלא העמידה 2 חלופות: הראשונה - לקבוע מיצוי כושר השתכרות כתנאי סף לקבלת דיור בר השגה. שנייה - למיצוי כושר השתכרות יינתן משקל של 30% בקביעת הזכאות, כאשר יתר המשקל יינתן לשנות נישואין ולמספר הנפשות במשפחה. 

לאחרונה יזם סטס מיסז'ניקוב פשרה, לפיה 80% מהמכרזים יכללו את הקריטריון, שנועד לוודא שההקלות יסייעו למעמד הבינוני ולזוגות הצעירים, כתנאי סף ו-20% לא יכללו אותו בכלל. אטיאס מתנגד גם לפשרה זו, והביע נכונות להסכים לכך שלא יינתנו נקודות זכות מעבר לילד השלישי במשפחה, כדי להוכיח שהוא לא פועל למען המגזר החרדי אלא למען אלה שאינם מסוגלים לעבוד במשרה מלאה בשל מצוקה גופנית, נפשית או חברתית.

מלניק סבור כי מדובר בפגיעה חמורה מאוד ברוח הדו"ח שעליו הוא חתום. "כשחיברנו את ההמלצות עמד לנגד עינינו האינטרס של החברה הישראלית והרצון לעשות צדק חברתי. אחת הבעיות הגדולות של החברה היא שיעור ההשתתפות בכוח העבודה. לכן שמנו קריטריון לזכאות שיוצר תמריץ לעבוד, לא הייתה כוונה להפלות. כמובן שישנם אלה שלא יכולים לעבוד מסיבות פיזיות או אחרות, אבל זה לא הנושא שבו מטפלת הוועדה. הוועדה נועדה לעשות צדק חברתי וצדק זה שמי שעוזר לעצמו - המדינה תעזור לו".

לטענת גבאי, משרד השיכון והיועצים המשפטיים של הממשלה יבטלו כנראה לחלוטין את קריטריון ההשתכרות בקבלת דיור בר השגה ויפחיתו את משקל השירות הצבאי. במקביל יגדל קריטריון גודל המשפחה ומשך הנישואים. משמעות הדבר, היא שהתכניות לדיור בר השגה ימשיכו להעדיף משפחות חרדיות על פני זוגות צעירים מהמעמד הבינוני.

הדיון במסקנות הדו"ח, שיו"ר הוועדה מנואל טרכטנברג כינה אותו "בשורה לזעקת המחאה הלגיטימית", עדיין נמשך בממשלה ובוועדות הכנסת. הדיונים בסעיפיו הרבים הם זירת מאבק בין אלה המנסים לקדם שינוי בסדר העדיפויות בישראל, לבין מקדשיו של הסדר הישן, שבו הכוח הפוליטי גובר על האינטרס הציבורי. בשלב זה נראה כי אירועי השעה והזמן שעובר, משחקים לטובתם של אלה המעוניינים כי בסופו של התהליך, תותיר אותנו המחאה החברתית עם מסים גבוהים יותר, אך ללא חלוקה צודקת יותר של הכנסות המדינה.