לכבוד החנוכה: חני נחמיאס מייעצת כלכלית
האם ילדים צרכנים הם ילדים שאיבדו את התמימות? מאז מחאת הקיץ כנראה שכסף הוא כבר לא מילה גסה. ספרן של חני נחמיאס וטלי תאני-הררי עוסק בעצות כלכליות חיוביות לילדים, דרך סיפור חביב על שני אחים. כלכלה נכונה היא כלכלה לחיים
הנטייה הראשונה של הורים מסוימים מול "הקופה שמאחורי מגירת הגרביים", שכתבו חני נחמיאס וד"ר טלי תאני-הררי, תהיה אולי לצקצק בלשון מול ספר שנועד, כך על פי ההקדמה, להכיר לילדים "מושגים מופשטים כמו כסף וחיסכון" ולהפוך את ההתנסויות הראשונות שלהם בתחום "למשמעותיות יותר בתהליך התפתחותם כצרכנים".
אפשר לדבר על אובדן התמימות, על ילדים כצרכנים, על העושר כערך שמוחדר בנו מגיל אפס ועל עיסוק קפיטליסטי שרומס את שדות הילדות, אבל לפחות מאז קיץ 2011 אפשר לומר שכסף הוא כבר לא מילה גסה. ואולי אם יותר הורים יעשו את הדבר הנכון בזמן הנכון, צעד רדיקלי כמו - אתם מוכנים לזה? - ממש לדבר עם הילדים שלהם על כסף, אלה ימצאו את עצמם בעוד עשרים שנה ישנים טוב יותר בלילה, בעמדה פחות מעורערת ומערערת משל הוריהם היום.
"הקופה שמאחורי מגירת הגרביים" הוא הספר הראשון במה שנועד להיות סדרה בשם "כלכלה מהתחלה", שיצרו השתיים "סביב הנושאים שמעסיקים את כולנו בעולם המודרני". תאני-הררי היא, כהגדרת הספר, מומחית בנושא תקשורת, צרכנות וצעירים באוניברסיטת בר אילן. את הצד הקליל יותר של המשוואה, את הפנים המוכרות שימכרו גם את הספר, משלימה נחמיאס. היא אמורה להיות חותמת האיכות הרשמית עבור ההורים שזוכרים שלימדה אותם הברות וצלילים.
אבל רגע אחרי שקראתי ראיון עם נחמיאס בסוף השבוע האחרון, הבנתי ששמה אינו רק קישוט על העטיפה. בשנים האחרונות היא הפכה, לצד בנה הבכור טום, לפעילת נדל"ן לא קטנה בישראל ובקמבודיה. היא קונה דירות, משפצת ומוכרת ברווח נאה, והשכילה להשתמש בכסף שהרוויחה לאורך הקריירה שלה כדי להתמקם בנקודה יציבה קצת יותר יחסית לעמיתיה בשואו ביזנס. בשורה התחתונה, לא מדובר במישהי שהייתי מסרבת לקבל ממנה עצה כלכלית, או הלוואה קטנה.
פזרנות או חסכנות?
"הקופה שמאחורי" מסופרת משתי נקודות מבט שונות: איתי בן השמונה ושיר בת השש, שני אחים המבקשים לקנות לאחיהם הפעוט מתנה ליום ההולדת, כל אחד בסכום שנותר לו מדמי הכיס שקיבל מההורים באותו שבוע. אמנם מעט מבלבל שהמְסַפֵּר מתחלף מדי עמוד ואיתו נקודת המבט, אך מתגברים על המשוכה ויוצאים לדרך.
אף על פי שאיתי הוא הבכור, שיר חשה עצמה גדולה ואחראית אפילו יותר ממנו, והיא אפילו לא זקוקה ל"מורה מסייעת בחשבון" ו"יכולה לעשות שיעורים לבד-לבד" (עקיצה מעט לא נעימה עבור הילדים שאכן זקוקים לסיוע, וחבל). שיר מגלה גם אחריות כלכלית ויכולת להתאפק, והיא חוסכת בקופה את כל המטבעות שהיא מקבלת כדי לקנות לדניאל הקטן מחשב מיוחד לפעוטות. רק פעם אחת קנתה לעצמה גלידה בכסף, ואת השאר היא שומרת לטובת אדם אחר, אחיה.
גם איתי מחביא את המטבעות שלו בקופה קטנה, אבל בניגוד לשיר הוא דוגל בהנאה מיידית: "אני אוהב לבזבז. לקנות זה כיף, ולפעמים אני קונה גם דברים שאני לא כל כך צריך (...) אף פעם אין לי מספיק כסף כדי לקנות משהו גדול. המטבעות נגמרים לי מהר על ממתקים בקיוסק שליד בית הספר".
למי מהשניים יהיה סכום מספק לקניית מתנה לדניאל? האם המאמץ של שיר השתלם בכלל? שיר ואיתי מגיעים עם אמם לחנות הצעצועים, ולומדים שם שיעור בחיסכון ובקנייה על פי תקציב. מחשב מיוחד לפעוטות, אם מותר לקלקל לכם קצת, לא נקנה בסופו של דבר, אבל דניאל בן השלוש לא נותר נטול מתנות משמחות.
עמדת הספר, חשוב לציין, אינה שיפוטית או מנסה להצביע על ההתנהלות הכלכלית ה"נכונה" של מי מהאחים, אלא מציגה את האפשרויות הקיימות ומאפשרת לילדים הקוראים לבחור עם מי להזדהות. בסוף הסיפור ישנן הצעות לפעילויות משותפות בנושא, כדי לעבד את המושגים החדשים שנלמדו זה עתה. נחמיאס ותאני-הררי מציעות, למשל, לשחק בחנות מכולת, להכין קופת חיסכון יצירתית ואפילו ללכת לביקור משותף בבנק. מעניין מתי אמא ואבא היו שם בפעם האחרונה בעצמם, בעידן השירותים הדיגיטליים של היום.
בצד הוויזואלי, משלימים את הסיפור האיורים המקסימים של שירה קורח, שתופסים בדיוק רב את התנועות הילדותיות, את השיער הפרוע-תמידית בשובבות ואת הבלגן שחוגג בחדרי הילדים (ובבית כולו, על מי אנחנו עובדים). איורי הפָּנים המופיעים בראש כל עמוד מסייעים לילד לזהות מי הדובר הנוכחי - איתי או שיר - אך הם בכל זאת
מאופיינים דומה מדי, בשל היותם אחים.
על מדף ספרי הילדים, "הקופה שמאחורי" משתייך לסוג הספרים הדידקטיים שבאים לעסוק במוצהר בנושא מסוים כדי להשכיל את הילד וליצור דיון משותף עם ההורה. יש מי שנרתע מלכתחילה מהז'אנר ומעדיף להביא לילדים פשוט סיפורים טובים ומרחיבי דמיון, ויש מי שרואה בו חלון מוצלח לפיתוח שיחה על נושא בעייתי.
לטעמי, הספר של נחמיאס ותאני-הררי מעניין, נעים לקריאה ומשרת נאמנה את מטרת השיח, אך לטוב ולרע לא יוכל להיות מהספרים האהובים שהילד ישלוף שוב ושוב מהמדף ויבקש שיקראו יחד איתו, בפעם המיליון ואחת. האם לא זו צריכה להיות השאיפה של כל מחבר ספר ילדים חדש? אני מניחה שכאן ישמחו אם הספר ימכור די עותקים גם מבלי להתמכר אליו - וזה השיעור הכלכלי האמיתי שנצא איתו מכאן.
"הקופה שמאחורי מגירת הגרביים", מאת חני נחמיאס וד"ר טלי תאני-הררי, איורים: שירה קורח, הוצאת כנרת זמורה-ביתן.
