עם הזנב בין הרגליים. צבא ארה"ב נפרד מעיראק
ב-2003 הכריז ג'ורג' בוש בנאום ניצחון הוליוודי ש"המשימה הושלמה". אחרי כמעט 9 שנים, 4,474 חללים אמריקנים וטריליון דולר שהלכו לפח, ארה"ב מסיגה מעיראק את אחרוני לוחמיה. כעת המשימה באמת הושלמה, אך האם היא הייתה הכרחית?
מקפלים ציוד והולכים הביתה: דונלד טראמפ, איש עסקים אמריקני, מגיש תוכנית ריאליטי בטלוויזיה ומי שרואה עצמו שחקן בקביעת המועמד הרפובליקני לנשיאות ארצות הברית, סיכם בדרכו הציורית והבומבסטית את החוויה האמריקנית בעיראק כ"מלחמה מיותרת".
המלחמה בעיראק - כתבות אחרונות:
- כשאיראן מריחה ואקום. על נסיגת ארה"ב מעיראק
טראמפ טוען שארה"ב "שרפה" בעיראק טריליון וחצי דולר (התחזית הלא רשמית מדברת על קרוב יותר לטריליון). אך אם ארה"ב כבר פלשה לעיראק, אז על פי "הדונלד", כפי שהוא מכונה, אז היא הייתה צריכה להשתלט על הזהב השחור של יצרנית הנפט השנייה בתבל, וזאת כדי לפצות בחמישה מיליון דולר כל משפחת חלל אמריקני ובמיליון דולר כל חייל שנפצע בעיראק.
ספק גדול אם העיראקים, שמסלקים את האמריקנים משטחם בבושת פנים, שמחים לשמוע את דבריו של טראמפ. השלטון בגדד והאזרחים בכלל חושבים שהאמריקנים חייבים להם על כמאה אלף עיראקים שנהרגו מאז הפלישה האמריקנית ב-2003 ועל עינוי של אסירים עיראקים בכלא אבו גרייב.
יחסי ארה"ב-עיראק: דף חדש נפתח?
ראש ממשלת עיראק, נורי אל-מאליכי, בא אתמול (יום ב') לוושינגטון לפגישה עם הנשיא ברק אובמה.
השניים ניסו לשוות לאירוע מעמד של פתיחת דף חדש ביחסי שתי המדינות עם בעקבות סיומה הרשמי של המלחמה העקובה מדם.
עם זאת, ארה"ב, שרצתה להשאיר על אדמת עיראק עשרת אלפים לובשי מדים למשימות מיוחדות, לאימון החיילים העיראקים ולשמירת השפעתה באזור, נדחתה על ידי הפרלמנט העיראקי. בית הנבחרים בבגדד מסרב להצביע בעד מתן חסינות לחיילים האמריקנים שיפעלו על אדמתם לאחר הנסיגה האמריקנית.
הפקה הוליוודית על נושאת המטוסים: צפו בנאום הניצחון של בוש
כל כך הרבה זמן עבר והאמריקנים כבר שכחו מזמן על מה "שורפים" להם כסף בעיראק. בבחירות לנשיאות ב-2004 הייתה עיראק הנושא המרכזי של הקמפיין וג'ורג' בוש ניצח. אבל בבחירות 2008, עיראק עשתה חסד עם מתנגדי המלחמה, ובראשם הסנאטור הצעיר מאילינוי, ברק אובמה. בזכות תמיכתה של הילרי קלינטון ביציאה למלחמה בעיראק אל מול התנגדותו, זכה אובמה במועמדת הדמוקרטית ב-2008.
המלחמה הכריעה את בחירות 2008?
הבחירות לנשיאות מול המועמד הרפובליקני ג'ון מקיין כמעט ולא נגעו לעיראק והתמקדו בעיקר בכלכלה, שהחלה להידרדר בין היתר בגלל המלחמה בעיראק.
היום לא נותר אלא לגחך נוכח ההבטחות שפיזר לאמריקנים סגן מזכיר ההגנה דאז פול וולפוביץ ש"העם העיראקי המשוחרר מעול הדיקטטור יממן בעצמו את הוצאות המלחמה". סגן הנשיא ד'יק צ'ייני דיבר על קבלת פנים לחיילים האמריקנים בפרחים ואורז, וכל מה שנשאר לבוש לעשות, כמה ימים לאחר הפלישה לעיראק, היה ללבוש סרבל טייסים, לנחות כמנצח על סיפון נושאת מטוסים אמריקנים ולנאום נאום ניצחון על רקע כרזת ענק שכותרתה "המשימה הושלמה".
כמעט תשע שנים עברו מאז מסיבת הניצחון של בוש לאחר הפלישה מחרישת האוזניים לעיראק - בהפקה הוליוודית נוסח הפנטגון. כיום, בשלהי 2011, האמריקנים יוצאים מעיראק עם הזנב בין הרגליים, חלשים יותר ועם 4,474 חיילים הרוגים, מהם 3,518 הרוגים בפעילות מבצעית.
הבשורה של אובמה: "קיימתי את הבטחתי"
היום כבר ברור לגמרי כי המלחמה בעיראק הייתה מטופשת. הנשיא האמריקני אובמה מסרב להכריז בחגיגיות על השלמת המשימה, כפי שעשה קודמו בתפקיד. הבשורה שלו לעם האמריקני היא שהוא מקיים את הבטחת הבחירות שלו ומסיים את המעורבות האמריקנית בעיראק, ואם אפשר אז בזמן החגים.
אתמול, כאמור, אירח אובמה בבית הלבן את ראש ממשלת עיראק אל-מאליכי, והשניים יצאו להניח זר על קבר החייל האלמוני בבית העלמין הצבאי הלאומי בארלינגטון. מחרי יתייצב אובמה בבסיס פורט בראג בצפון קרוליינה כדי לומר תודה לחיילים האמריקנים.
נשיא ארה"ב הקודם בוש הורה לפלוש לעיראק ב-20 במרס 2003, בתואנה שהרודן העיראקי, סדאם חוסיין, מחזיק ברשותו נשק להשמדה המונית. שום נשק גרעיני או נשק להשמדה המונית לא נמצאו בעיראק, אבל בוש הבן זכה לחסל את סדאם המתועב, שניסה לחסל בעבר את אביו.
בוש עשה את מה שאביו לא העז
כאשר בוש האב סילק את סדאם מכוויית במלחמת המפרץ הראשונה, הוא בחר שלא לפלוש לעיראק, בין השאר כדי לשמור על מאזן האימה האזורי בין עיראק ואיראן. בנו לא נהג כמוהו.
החששות של בוש האב היו מוצדקים. עיראק של היום היא מדינה חלשה ומפולגת בין הרוב השיעי לבין המיעוט הסוני במרכז והכורדים בצפון. האמריקנים עוזבים את הדמוקרטיה החדשה והשברירית ללקק את פצעיה. לפחות 187 אזרחים נהרגו בחודש שעבר בהתקפות טרור בעיראק, אבל בארה"ב כבר לא מדווחים על זה. אחרוני הבסיסים האמריקניים מפורקים במהירות (עד היום פונו יותר משני מיליון חלקי ציוד), וכל מה שנותר מאחור הוא המדבר העיראקי, ובו משטחי בטון חשופים שהיו המסד לבסיסים האמריקניים הגדולים.
בשיאה של המלחמה שירתו בעיראק 170 אלף חיילים אמריקנים. כיום נותרו במדינה 6,000 חיילים, ועד סוף החודש יישארו בה לא יותר מ-200 חיילים שיוצמדו לשגרירות ארה"ב בבגדד.
מה צופן העתיד לעיראק? סגן מפקד הכוחות האמריקניים בעיראק, גנרל פרנק הלמיק, הודה בשבוע שעבר בשיחה עם כתבי הפנטגון ש"אנחנו באמת לא יודעים מה הולך לקרות". בעיקרון, הרבה מאוד תלוי באל-מאליכי ובפוליטיקה העיראקית הפתלתלה. על פי הדיווחים האחרונים, אל-מאליכי קיבל רגליים קרות ומבקש מהאמריקנים ושותפיהם מנאט"ו להישאר למשימות של אימון והדרכה בעיראק.
עדיין נותרו יותר משבועיים עד ל-31 בדצמבר. האמריקנים אינם רוצים לעזוב, אך בהיעדר חסינות עיראקית חוקית לפעילותם הצבאית על אדמתה - שתחשוף אותם לתביעות פליליות - מסתלקים החיילים במדים וארה"ב מציבה בעיראק כעשרת אלפים אזרחים אמריקנים, מרביתם לובשי מדים לשעבר, שיתפקדו כעובדי קבלנים מטעם מחלקת המדינה האמריקנית. שר ההגנה האמריקני, לאון פאנטה, הודה כי עד הרגע האחרון הוא מקווה "שזו לא תהיה רק נוכחות של מחלקת המדינה, אלא שבסופו של דבר נוכל לנהל משא ומתן על נוכחות צבאית".
לפנייה לכתב/ת 
