42 האינצ'ים שהצילו את הנישואים שלי

אשתי ואני לא מדברים. קשה לי לתאר עד כמה זה עושה אותי מאושר.

אל תעשו לי פרצוף. ברור שאני אוהב את אשתי. היא אחת מחמש־שש הנשים האהובות עלי, בטח אם אנחנו לא מחשיבים מפורסמות, רק שלאחר קרוב לשנתיים של נישואים גיבשתי תאוריה. היא לא כל כך מעניינת, אבל חוץ ממנה יש לי גם טור להגיש, אז אתם הולכים לשמוע עליה.

התאוריה הולכת בערך ככה, ותהיו סבלניים, כי אני ממציא אותה בעודי כותב: את כמות המילים שהחליפו ביניהם זוגות שנישאו בסיקסטיז בחצי שנה, זוגות מודרניים לא מספיקים להחליף במהלך כל חייהם המשותפים. הסיבה? יש יופי של דברים לראות בטלוויזיה. אחרי הכל, לפני שטלי מתחילה לדבר היא לא עושה תחקיר ונעזרת בעשרה כותבים ובבמאים הטובים בעולם. אתם באמת חושבים שיש לי זמן לשמוע איך היה לה היום בעבודה כשיש לי ארבעה פרקים של "הסמויה" להשלים? ברור שלא. אולי מאוחר יותר בערב, אם לא אהיה עייף מדי, יהיה לי זמן לסטנדאפ החדש של ג'ים ג'פריס.

במילים אחרות, הטלוויזיה הולכת להציל את הנישואים שלנו.

(איור: איתמר דאובה)

אולי כדאי שארחיב קצת בנושא לטובת אלה מאיתנו שצריכים להגיש מינימום 600 מילה: אם תשימו שני אנשים בחדר נעול לפרק זמן ארוך מספיק - כל שני אנשים, כולל מהטמה גנדי ואימא תרזה - הם יריבו בסוף. גם שני חירשים־אילמים יגיעו מתישהו לנקודה שהם רק עושים אחד לשני זין. ואם תשאירו את הזוג המדומיין שלנו נעול באותו חדר, הם ימשיכו לריב עד שאחד הריבים יתדרדר לכדי ניתוק היחסים. לרוב זה יהיה הריב על מי יאכל את הגופה של מי בתקווה שזה יחזיק אותו בחיים עד שיפתחו את הדלת.

בואו נגיד, לצורך הדיון, שטלי ואני נגיע לריב מסיים־הנישואים שלנו אחרי שיוחלפו בינינו 300 מיליון מילים. אני חושב שזה אומדן הוגן, ואין ספק שבסביבות שנת 2034 אתפנה לשאול את טלי מה היא חושבת על ההערכה הזאת. עכשיו, אם טלי ואני היינו חיים ומכירים לפני 50 שנה - תקופה שבה לא היה מה לעשות אלא לדבר אחד עם השנייה - אז לפי החישוב שלי, שמבוסס על רצון להישמע מבין, היינו מגיעים למספר המילים הזה אחרי כ־20 שנות נישואים. לעומת זאת, לפי איך שמצב ההקלטות שלנו בממיר נראה כרגע, הצפי הוא שלא נספיק להעביר בינינו אפילו קרוב ל־300 מיליון מילים לפני שאחד מאיתנו ימות והשני לא ישים לב, כי בדיוק התחיל שידור חוזר של "משתגעים מאהבה".

300 מיליון מילים? מה אנחנו, פול וג'יימי בקמן?

אז אשתי ואני מצאנו את הנוסחה המושלמת לנישואים ללא ריבים: לראות טלוויזיה. אחרי שידור הנחיתה על הירח ותיעוד נפילת משטרו של סדאם חוסיין, המסך הקטן ממשיך להוכיח את עוצמתו הגדולה ומחזיק לנו את הזוגיות. בתום שנתיים של נישואים ועוד חמש שנים של חיים בחטא, עד ששיחררנו בחזרה לפיליפינים את שפחת המין שלנו, אני לא זוכר את הפעם האחרונה שרבנו. בעצם על מה אני מדבר, הייתה הפעם ההיא שטלי רצתה לראות "הורים במשרה מלאה". ישנתי בסלון באותו ערב.

היה ממש אחלה, ראיתי שידורים חוזרים של "נשואים פלוס".

תראו, היופי בטלוויזיה הוא שיש בה משהו לכל אחד. אם מתחשק לך אקשן יש סדרות משטרה מדהימות, איזה משחק בשידור חי או קרב באחד מערוצי הספורט. אם בא לך לצחוק ולהירגע, מחכות לך "משפחה מודרנית" ו"תרגיע" וקומדיות בערוצי הסרטים. אם כרגע עברת ניתוח לכריתת אונה, יש "זמן מיסטיקה" בערוץ 10. אם אתה לא מוצא את השלט, יש "פוליטיקה" בערוץ 1.

רואים? משהו בשביל כל אחד. ורק בשביל לכוון אתכם לדרך הנכונה, הנה כמה עצות לאלה שרוצים לקיים מערכת יחסים ממושכת ובריאה כמו שלי. ואני מזכיר לכם, זה או זה או שתיאלצו ממש לדבר מדי פעם:

1. קנו טלוויזיה גדולה. ככל שהמסך שלכם גדול יותר, כך פוחתים הסיכויים שהאישה תעזוב אתכם לטובת גבר עם מסך גדול יותר.

2. קנו סטרימר. אחרת חברים שלכם יציקו לכם כל הזמן עם "מה, אין לכם סטרימר?", עד שבסוף תקנו סטרימר ותתחילו להציק לחברים שלכם עם "מה, אין לכם סטרימר?", מה שעלול לגרום להם להתעצבן עליכם ולנסות לקחת לכם את האישה, אם לא אפילו את הסטרימר.

3. תראו מדי פעם "איך פגשתי את אימא". נשים מתות על זה.

4. אל תראו "אחת אפס אפס". זה גרוע.

לסיכום, אני צופה ירידה תלולה בשיעור הגירושים עם התפתחות הטלוויזיה הרב־ערוצית. יכול להיות שאני טועה, אבל בדיוק מתחיל ג'ים ג'פריס. אז לא עכשיו, בחייכם.