טור פרידה מאושר: חי ניצח את הסרטן
במשך שבעה חודשים קשים הוא נאבק בגידול סרטני שהתגלה בגופו, וכעת מגיע חי שטיינבוים, בן 39 ואב לשלושה, לקבל את תוצאות הבדיקות האחרונות שיגלו - האם הוא נרפא מהמחלה?
נגה ואני הגענו ביום ראשון לדוידוף, לקבל את תוצאות הביופסיה. אפשר היה לחתוך את המתח באוויר אפילו בסכין חד-פעמית.
היום בכלל התחיל עם המקרר שמת פתאום והקפיץ את הפקק הראשי בכל ניסיון לחבר לחשמל. את השעה הראשונה בבוקר הקריטי הזה ביליתי בהעברת אוכל בשקיות למקררים של כל השכנים באזור. רק אחר כך יצאנו לכיוון בית החולים.
- מכאב גב לגידול סרטני: לקריאת כל הטורים של חי
הטורים האחרונים של חי:
- חי לפני הכימותרפיה הראשונה: "אני קצת מפחד"
התחלנו בסיבוב הידוע, והתחנה הראשונה: בדיקות דם בקומת אשפוז יום. דווקא היום היה התור ארוך במיוחד, כאילו ידעו שאני מגיע לקבל תשובות והחליטו למתוח את הרגע, כמו בספירת קולות הקהל בתוכנית ריאליטי מסוג ז'.
ניצחון או סיבוב טיפולים נוסף?
ישבתי בחדר המתנה, מתופף שירים של פול סיימון עם הבהונות בתוך הנעל. היה אז חודש יולי ועמדתי ללכת להופעה שלו בעוד כמה ימים באיצטדיון ברמת גן. מבחינתי היו שתי אפשרויות להתייחס לאירוע הזה: ללכת כחלק מחגיגות הניצחון שלי על הסרטן, או ללכת להופעה כפרס ניחומים, בידיעה שאני לפני סיבוב מספר שתיים.
אחרי הדקירה עלינו לד"ר מגן, שם כבר צפינו את התור מראש, וחתכנו ישר לבית הקפה, גולשים בצעצועים הדיגיטליים, קוראים אימיילים, מחכים שהזמן יעבור למקום אחר.
אחרי חצי שעה חזרנו לחדר ההמתנה וישבנו עם ה"חבר'ה" המוכרים. דווקא היום נראה החום כאילו השתלט על המחוגים בשעון והם ממש התקשו לזוז קדימה. אי אפשר להגיד שזאת הייתה המתנה מורטת עצבים, אבל זו לפחות הייתה המתנה דוקרת במיוחד.
כשהרמקול קרא במספר שלנו, הרגשנו כמו לפני עלייה למתקן בלונה פארק בפעם הראשונה. נכנסנו לחדר ביראת קודש. כנראה שציפינו לקרוא את המצב על הפנים של ד"ר מגן, ודי מהר התאכזבנו לגלות שהיא לא מחייכת או מביעה שמחה בשום צורה. מצד שני, אנחנו מצפים תמיד לבלתי מצופה כבר הרבה זמן.
עברנו על התוצאות של בדיקות הדם העדכניות, שלא היה בהן משהו חריג. שוחחנו על כאבים חדשים שמצאתי פתאום בברך ועל עוד מיני מחושים ותחושות מוזרות. באיזה שהוא שלב שאלה אותנו ד"ר מגן אם אנחנו רוצים לראות את תוצאות הביופסיה (לא, בכלל לא חשבנו על זה), היא מדפיסה דף ומגישה לנו.
"וידאנו שוב את התוצאות"
תאי הפלזמה היו מתחת ל-5% (תקין) וגם רמת הפוליקלונלים תקינה. או בקיצור (תופים בבקשה!) - אני ב-CR, שזה אומר Complete Remission, נסיגה מלאה.
נכון, יש סטטוס טוב יותר מזה שמציין, מעבר למח עצם נקי, גם יחס שרשראות קלות תקין. אבל המינוחים הרפואיים פחות חשובים כרגע, כי נסיגה מלאה היא נסיגה מלאה.
כיוון שהיינו בנקודת רתיחה הרבה מאוד זמן ולא רצינו להתפוצץ על הנתון הלא נכון בטעות, וידאנו שוב עם ד"ר מגן שאכן אלה תוצאות טובות. אז כן, אלה תוצאות טובות.
את המשך היום נגה ואני העברנו בערפול חושים מוחלט. ירדנו לאשפוז יום לתאם תור לבדיקות הבאות, כשאני המום ולא קולט את התוצאות ונגה פורקת בדמעות מטען של שבעה חודשים מחורבנים.
מסתכל קדימה, לעתיד
יצאנו מבית החולים כששנינו בעננים. נסענו לחנות המקררים הקרובה ביותר ויצאנו עם מקרר חדש בתוך עשרים דקות. אספנו את הילדים מהקייטנה והלכנו לחגוג במסעדת המבורגרים טובה (כי אוכל בריא חשוב לשמירה על בריאות הגוף). כבר בדרך חלקנו את החדשות הטובות איתם, והם שמחו מאוד עד שראו שבמסעדה יש מחשב ליד כל שולחן שאפשר לשחק איתו, ואז הם שמחו יותר.
להופעה של פול סיימון הלכתי כאחד האדם, לא כמנצח ולא כמפסיד, והייתה הופעה מעולה. עכשיו אני מסתכל קדימה, לעתיד, ומבעד לעננה קטנטונת של קצת טיפולים ובדיקות תקופתיות יש עוד הרבה חיים לפניי.
אני כבר הבנתי שחשוב שהחיים יהיו מלאים ומהנים הרבה יותר מכך שיהיו ארוכים, ולכן אני מנסה לחיות כל יום את כל היום, או כמו שכבר אמר מישהו פעם חכם:
"These are the days of miracle and wonder
This is the long distance call
The way the camera follows us in slo-mo
The way we look to us all
The way we look to a distant constellation
That's dying in a corner of the sky
These are the days of miracle and wonder
And don't cry baby, don't cry
Don't cry"
לפנייה לכתב/ת 
