Infinity Blade 2 לאייפון: כמו על קונסולה
הגרפיקה של Infinity Blade מוכיחה שהסמרטפונים של ימינו יכולים להיחשב למכונות משחק רציניות לכל דבר. וגם העלילה מושקעת
אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה; אם זה היה תלוי ביוצרי Infinity Blade, הצאצאים לא היו רק נפגעים בשיניהם, אלא גם מאבדים את ראשם. במשחק המקורי בסדרת התפקידים-לייט, שהיה המשחק הראשון לאייפון שנבנה על מנוע Unreal, השחקן עבר במורד השושלת, מבן אחד לבן הבא שמנסה לנקום את מות אביו ומסיים את חייו בתוך חרב.
עוד ב-games.co.il:
IB2 מתחיל במקום בו הראשון נגמר. סיריס, משהרג את האל-המלך שהוא אחד מחסרי המוות, הוא כעת גיבור מחוסר עבודה. אבל האם האל-המלך כל כך מת? ספוילר: מסתבר שלא מספיק מת כדי לזכות בתעודת פטירה כשרה, הנבל עדיין תופס מרחב וגם רוצה את החרב שלו בחזרה.
מכיון שכמו בצה"ל, גיבורים לא נוטשים עמדת שמירה בלי מחליף, סיריס יוצא לחפש את עובד הסודות – שיחליף אותו בעמדת הגיבור. מסתבר שלא כל כך קל למצוא את עובד הסודות ולשחרר אותו, ובדרך סיריס עומד לגלות כמה דברים מעניינים על עצמו, אבל לא נקלקל לכם את העלילה. כן, עלילה ממש, ולא רק סיפור מסגרת כללי כמו במשחק הראשון.
איזה גרזן תקנה היום?
מבחינת משחקיות, IB2 לא שונה מהותית מקודמו, אלא שמנגנוני המשחק שויפו ושופרו. מערכת הקרב היא אותה מערכת קרב מהמשחק הראשון, בה אנחנו יכולים להגן, לחסום ולהתקיף בנגיעה על המסך ובהחלקה – אלא שרצף של פגיעות כבר לא נקרא Mega Hit, אלא פשוט קומבו – כמקובל במשחקי מכות. שינוי די רציני לעומת המשחק הראשון הוא במערכת העליה בדרגות. מתן נקודות הניסיון עובד כאן אחרת ונותן לכם ניקוד כללי על הקרב במקום ניקוד על כל פעולה בנפרד.
השינוי המשמועתי ביותר חל במערכת הציוד, המכירה והרכישה. אם ב-IB הראשון מערכת החפצים הייתה בנויה על ממשק מבולגן, שלא הבחין בצורה ברורה בין חפצים שברשותך לבין החנות ולא אפשר דפדוף נוח בין החפצים – לא עוד. כל מערכת החפצים מבוססת עכשיו על לשוניות ברורות, ועכשיו יש גם תיאורי חפצים ויכולת חדשה ומקובלת בז'אנר, לשבץ בהם אבני חן שישפרו את יכולותיהם.
פיתוח הדמות גם הוא מפורט מבעבר ודורש השקעה לטווח ארוך, ממש כמו במשחק תפקידים מקוון. ואם כבר הזכרנו משחק תפקידים מקוון, הרי שיוצרי אינפיניטי מבטיחים להוסיף בקרוב גם מצב משחק רשת שיתמוך באפשרות משחק שיתופי.
כמו לשחק על קונסולה
הגרפיקה של Infinity Blade המקורי הראתה לכולם בסוף 2010 שהסמרטפונים של ימינו, אם להתעלם מהמחסור המצער בג'ויסטיקים, יכולים להיחשב למכונות משחק רציניות לכל דבר. שנה אחרי היא אפילו עוד יותר טובה: האויבים נראים מציאותיים ומאיימים (אם כי אנימציות הקרב שלהם די קבועות), הצללים בזמן אמת משכנעים, הרקעים מעולים, התפריטים של הציוד ודף הדמות עברו הקצוע ונראים כמו שממשק מעוצב אמור להיראות, ולא מאולתרים כמו במקור. החוויה הויזואלית הכללית, אם מתעלמים מגודל המסך, היא כמו לשחק על קונסולה.
המוזיקה לא נופלת מהגרפיקה, והשימוש בדיבוב כדי להעניק קול לדמויות ושפה בלתי מובנת למפלצות נרחב יותר - למרות שאיכותו לעיתים נופלת מאיכות ההפקה של החלקים האחרים, ויוצרת רושם קומי במקום הדרמטי המתוכנן.
תירוצים עלילתיים קלושים
הדבר היחיד שהפריע לי ב-Inifinity Blade 2 היה הליניאריות שלו. יוצרי המשחק מצאו לעניין הזה תירוץ עלילתי קלוש – אבל זה לא מפצה על העובדה שהמשחק בנוי מסבב מסעות קרב שמתרחש על רקע אותן זירות וכמעט באותו סדר קבוע מראש. גם הרקעים לא רבים ועל אף שטכנית זה לא כך, התחושה הכללית שקיבלתי הייתה שהמשחק מציע פחות מקומות מקודמו לגלות, אולי בגלל שכהמשך ציפיתי שהוא יציע עולם משחק גדול ומגוון יותר.
למרות המגבלה הזו, כמות החפצים שאפשר לרכוש, לשפצר ולהתמחות בהם (אפשר גם "לרמות" ולקנות כסף משחק בכסף אמיתי ב-AppStore כדי להשיג מייד את כלי הנשק היקרים והשווים ביותר), פיתוח הדמות ארוך הטווח ומגוון ההישגים שאפשר להשיג במסגרת ה-Game Center, וזה עוד בלי לקחת בחשבון את משחק הרשת השיתופי המתוכנן, מעניקים ל-Infinity Blade 2 אורך חיים מצויין ביחס לפלטפורמה ולמחיר - 7 דולרים בלבד - ולעסקה שלאף חובב תפקידים בעל אייפון לא כדאי לפספס.
