בטח, המכבים היכו את היוונים בתפילות
אם כל מה שהילדים החילונים יודעים על חנוכה זה שירי פסטיגל, וכל מה שהילדים הדתיים לומדים הוא שהמכבים ניצחו רק בעזרת צום ותפילות - אולי כדאי שמישהו יאמר פה את האמת
חנוכה הוא חגם של המחזירים בתשובה והדרשנים. שנה אחר שנה, כמו שעון מקולקל, הם מספרים עד כמה החילונים טיפשים, כאשר הם חוגגים את נצחון המכבים על היוונים, בלי לדעת שהמכבים הטיפו לשמירת תורה ומצוות והתנגדו לתרבות היוונית שהאדירה פולחן יופי ועודדה הפקרות מינית.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- דוס, ההמבורגר שלך מוכן
- צפו: 25 אלף לבני דומינו יוצרות חנוכיה
- גם אני הייתי נעמה מרגוליס/ לירון נגלר-כהן
האמת חייבת להיאמר: חג החנוכה בגרסתו החילונית באמת עלול לגרום לפגיעה מוחית בקרב מבוגרים וצעירים כאחד - ומספיק שאצטט מהיצירה האלמותית שהיא שיר הנושא של פסטיגל GAME ON - 2011: "פסטיגל משוכלל, כמה קל. להדליק, לשחק להקליק; בואו לפסטיגל! פסטיגל וירטואל, דיגיטל; זה מצחיק, לא מפסיק להצחיק. זה פסטיגל".
מה, ליהודים היה נשק?
אבל אחרי שסיימתי השבוע להכין עם בני את שיעורי הבית בנושא חג החנוכה, הבנתי שגם שומרי המצוות איבדו קשר עם המציאות, ולא מבינים כמה גדול המרחק בין החג שאותו חוגגים הדתיים, לבין מה שקרה באמת לחשמונאים. את המסקנה הנחרצת הזו אני שואב מכך שהילדים בכיתה ב', בבית הספר הממלכתי-דתי שבו לומד בני קיבלו דף עבודה שבראשו הכותרת "אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה' נזכיר". דף העבודה כלל שתי טבלאות, באחת "כלי הנשק של היוונים" ובשנייה "הנשק של היהודים". הילדים והוריהם היו אמורים לשלוף מילים מהתרמילון ולשבץ אותם בטבלה הנכונה.
בסיום שיעורי הבית, הבן שלי הבין שכלי הנשק של היוונים היו חרבות, סוסים, פילים, כידונים, חניתות ומזינים (המילה הנכונה היא מגינים, אבל הבן שלי תמיד טועה ומתבלבל בין באותיות הכתב, בין "ז" ל-"ג"). על פי המידע, אותו למד הבן יקיר לי, כלי הנשק של היהודים היו אך ורק צום, תורה, תפילה, סידור, תהילים, צדקה ותשובה.
כדי שלא לפגוע באמונה התמימה של הילד, לא הסברתי לו שהפעם האחרונה שבה יהודים השתמשו רק בכלי הנשק האלו, הסבים והסבתות שלי איבדו כמעט את כל בני משפחתם. וכדי שהילד לא יחשוב שאני יותר נודניק ממה שהוא גם כך רואה בי, ויתרתי ולא הסברתי לו שהניצחונות של החשמונאים הושגו בעזרת שילוב בין שמירת מצוות וארסנל נשק מוגבל, לבין שימוש בתרגילים טקטיים ואסטרטגיים שבהם לוחמי חי"ר זריזים, ניצלו את ההיכרות עם תוואי קרקע ואת הסרבול של חלק מהגייסות היווניים.
חנוכה - הסיפור האמיתי
זה אם כן הזמן שגם הדתיים וגם החילונים יכירו בקצרה את סיפור החג האמיתי: בחנוכה אנחנו לא מציינים את נצחון המכבים על היוונים, אלא על כוחות האימפריה הסלאוקית (שגרעינה אכן היה יווני-מקדוני, שבירתה אניטיוכיה היתה בטורקיה של היום, והמרכז הצבאי שלה היה בעיר סלאוקיה, ששרידיה ממוקמים בכלל בעירק של ימינו).
לאחר שמתיתיהו הניף את נס המרד, הקרב הראשון של החשמונאים, שאכן היו מעטים כנגד רבים, היה בשנת 166 לפני הספירה במעלה לבונה. הקרבות הבאים היו בית חורון (166 לפנה"ס), בית חורון (166 לפנה"ס), אמאוס (165 לפנה"ס), ובית צור (164 לפנה"ס). לאחר קרב בית צור, שוחררה ירושלים, טוהר המקדש והיהודים חגגו בכ"ה בכסלו את חנוכה, בדיוק כמו שהילדים לומדים.
האירוע הזה, אכן ראוי לחגיגה ולזיכרון, אבל כפי שחשוב לדעת כי המכבים יצאו להילחם על אמונתם ועצמאותם, עם מעט כלי נשק והרבה אמונה, חשוב לדעת כי המרד של המכבים חוסל בתוך פחות משנתיים(!), לאחר שהאימפריה הסלאוקית פשוט החליטה לעשות סדר במזרח התיכון. לאחר החנוכה הראשון של שנת 164 לפני הספירה, אירעו קרבות בית זכריה (162 לפנה"ס), כפר שלמא (162 לפנה"ס), חדשה (161 לפנה"ס) ואלעשה (161 לפנה"ס, שבו גם נהרג יהודה המכבי).
בשורה התחתונה, המרד הסתיים בתבוסה נחרצת וקטלנית של החשמונאים. ראוי להדגיש כי המרד הזה
סייע בערעור האימפריה הסלאוקית והשלטון של בית חשמונאי שרד ברמות עד שהושמד על-ידי הורדוס בשנת 47 לפני הספירה. אבל גם במשך רוב תקופת החשמונאים, האליטה השלטונית אימצה לעצמה את המנהגים והשמות היווניים, בניגוד לרושם של נצחון הרוח היהודית על ההתייוונות.
למען הסר ספק – חנוכה הוא זמן טוב לחדש את הקשר עם המסורת היהודית, ולנסות ולהשתחרר מכבלי ההתייוונות, אבל אסור שזה יבוא על חשבון האמת, וחייבים ללמד את הילדים שהדרך היחידה לשרוד היא בעזרת שילוב מושכל בין ספרא לסייפא, ועם תחזוקה שוטפת גם של לימוד התורה וגם של אופציית "המכה השנייה הגרעינית".
לפנייה לכתב/ת 
