חשבון נפש טורקי, בחירות בצרפת. ההישג הארמני

נתחיל אולי בעובדות ההיסטוריות שכל הצדדים מסכימים עליהן: במהלך מלחמת העולם הראשונה נעקרו מבתיהם יותר ממיליון וחצי ארמנים, יותר מ-90 אחוז מהאוכלוסייה הארמנית בשטח המוגדר כיום טורקיה, והועברו בשיירות רגליות ארוכות בעיקר אל המדבר הסורי. בסיום התהליך הזה נותרו שרידים ארמניים ספורים בתוך אנטוליה. עשרות אלפי יתומים אוסלמו ואומצו, אלפים רבים של נשים נחטפו ונישאו לטורקים. על כך יש הסכמה, וטורקיה הודתה כבר שנעשה מהלך מתוכנן לטהר את שטחה מארמנים.

טורקיה מסתבכת גם עם צרפת - כתבות נוספות בנושא:

• טורקיה נגד צרפת: אין כניסה למטוסי קרב וספינות
• הצרפתי אינו זמין: סרקוזי "סינן" את נשיא טורקיה
• סרקוזי נגד טורקיה: רצח העם הארמני הוא עובדה
• טורקיה עונה לסרקוזי: רצח עם? הוא לא היסטוריון
• ארדואן: "לצרפת יש היסטוריה מלוכלכת ומדממת"
  

עד כאן העובדות שמוסכם עליהן. מכאן ואילך מציע כל צד גרסה אחרת. הסיפור הטורקי מדגיש את מצב המלחמה שבו התחוללו האירועים. במלחמה הגדולה לחמה האימפריה העות'מאנית (לפני שהפכה רשמית לטורקיה) בארבע חזיתות - מיצרי הדרדנלים בקרבת איסטנבול, הגבול הרוסי בקווקז, ונקודות ההשקה עם הבריטים בארץ-ישראל ובעיראק. הלחימה נגד הרוסים במזרח המדינה ובקווקז הייתה קשה במיוחד, ובין התושבים הארמנים היו לא מעטים שסייעו לרוסים. חלקם אפילו התגייסו לצבא הרוסי והקימו יחידות מתנדבים. במקביל היו גם התקוממויות ארמניות בנקודות רגישות שסיכנו את ביטחון המדינה. לפיכך הוחלט להרחיק את הארמנים מאזורי הלחימה וליישבם מחדש.

טורקים מפגינים מול השגרירות בפריז אחרי אישור החוק(צילום: MCT)

מכיוון שהייתה זו מלחמה, טוענים הטורקים, נפגמה יכולתו של השלטון לשלוט בחזית הפנימית ונעשו מעשי טבח וזוועות מכל הצדדים, ואכן מאות אלפי ארמנים נהרגו, אולם לטענת טורקיה - לא הייתה זו יוזמה שלטונית רצחנית כוללת. במקרים רבים, היא טוענת, היו התקוממויות ארמניות שדוכאו בכוח, ובמקרים אחרים השתוללות רצחנית של גורמים פליליים ועריקים. לדבריה היו אפילו מקרים שבהם פוברקו עדויות. מכל הסיבות האלה, היא מתעקשת, אי אפשר לקרוא למה שקרה לארמנים רצח עם.

לעומתה, הארמנים ואלה המצדדים בגישתם טוענים שהגירוש והעקירה היו חלק ממהלך מתוכנן בקפדנות של רצח שבוצע ביוזמת השלטון, ואשר בו נטלו חלק יחידות ביצוע מיוחדות, אנשי צבא ואנשי שבטים כורדיים. בשנים האחרונות אכן נחשפים מקורות לא מעטים המצביעים על כוונות להיפטר מהארמנים, על מפגשים ליליים במטה המפלגה שבהם הוחלט על חיסולם, ועל שדרים סודיים שהועברו לכוחות. לצד זה יש גם עדויות ראייה רבות, טורקיות וזרות, למעשי רצח המוניים. העובדה שהשלטונות הטורקיים מונעים גישה לחלק לא מבוטל מן המסמכים מאותה תקופה מחזקת את החשד שאכן הייתה כאן יוזמה מלמעלה.

ראש ממשלת טורקיה ארדואן. הקפיא שיתוף הפעולה עם צרפת(צילום: רויטרס)

לכך מוסיפים חלק מהחוקרים את הנתונים על תחנתם הסופית של הארמנים. העברתם למדבר ללא תכנית התיישבות, ללא מזון ומים, וללא אמצעי מחיה בסיסיים, מפורשת, במידה רבה של צדק, כעדות לכך ששליטי האימפריה לא סבלו מנקיפות מצפון על גורלם של הארמנים המגורשים והניחו להם למות.

גם בטורקיה יודעים: לא היינו נקיים מרבב

הוויכוח הוא היסטוריוגרפי, אולם בשנים האחרונות הולכת הגרסה הארמנית ומתחזקת במישור הפוליטי דווקא. כעשרים מדינות בעולם כבר החליטו להכיר בה ואילו מדינות אחרות חוששות להעלות את הנושא לדיון כדי לא להעכיר את היחסים עם טורקיה. כך בארה"ב, וכך בישראל, שבה הוקפאה היוזמה להכיר בשואת הארמנים בוועדת החינוך של הכנסת ולכולם נוח בכך.

מהלכה האחרון של צרפת מוביל את הגרסה הארמנית צעד גדול קדימה לעבר ניצחון פוליטי מוחץ. כאן כבר לא מדובר בעוד מדינה המכירה בטבח שנעשה בארמנים אלא בחוק האוסר הכחשה של רצח העם הזה, בדומה לחוקים שנחקקו בעניין שואת היהודים, ומטיל על כך עונש כספי כבד ומאסר. הצעת החוק עברה עתה בבית התחתון, אולם כדי שתהפוך לחוק יש לאשר אותה גם בסנאט, והצרפתים מתעתדים לעשות זאת בתחילת 2012.

ארמנים בטקס זיכרון לאחיהם שנרצחו על-ידי הטורקים(צילום: AFP)

ממשלת טורקיה וחלק גדול מאוד מן הציבור במדינה מתייחסים אל המהלך החקיקתי הזה כאל מעשה הנובע ממניעים פוליטיים מובהקים - ניסיון של ניקולא סרקוזי לגייס לטובתו את מאות אלפי בעלי זכות הבחירה הארמנים בצרפת. איש בטורקיה, כולל הסופר וזוכה פרס נובל אורהאן פמוק שנודע בקריאתו האמיצה להגדיר את מה שנעשה לארמנים רצח עם,

אינו מאמין שהמהלך הצרפתי נובע ממניעים מוסריים. כתגובה החליט השלטון בטורקיה להטיל שורה של מגבלות דרקוניות על מערכת היחסים עם צרפת, הקרובות לניתוק יחסים מלא.

ואולי המחאה הקשה הזאת מעידה דווקא שגם בתוך טורקיה הולך סיפור הכחשת הטבח ומתפורר. עדויות חדשות וספרי זכרונות של נשים שנחטפו ונישאו בעל כורחן מביאים את הגרסה הארמנית לתוך הבית. ויותר מכל אלה תורמת לכך ההודאה האחרונה של ארדואן בטבח שעשו השלטונות הטורקיים בכורדים של מחוז דרסים בשנות ה-30. העובדה שמנהיג טורקיה מודה באחריות הממשלתית לטבח מכינה את דעת הקהל בטורקיה לעובדה שמדינתם לא הייתה נקייה מרבב, ושגם תחת שלטונו של המנהיג הנערץ אטאטורק עשו הטורקים מעשי טבח המוניים.

פרופ' דרור זאבי מרצה בתחום ההיסטוריה של המזרח התיכון ועורך תוכן באתר "אפשר לחשוב"