ילדים רכים נטולי חינוך

ב-1984 החליטה הכנסת: בישראל יהיה חינוך חינם לגיל הרך. החליטה ולא יִישמה. חוקק חוק המחייב את המדינה לספק חינם חינוך לכל ילד מעל גיל 3 במדינת ישראל, אלא שדבר לא קרה. בשנת 1999 הכנסת החליטה שוב שבישראל יהיה חינוך חינם לגיל הרך, "והפעם באמת". ושוב, פרט לגנים בודדים שהוקמו, דבר לא קרה.

ב-2011, בעקבות מחאה חברתית של מאות אלפי ישראלים שיצאו לרחובות, המליצה ועדת טרכטנברג לקדם מיידית חקיקה ולהתחיל ליישם. והנה, הגלגל מסתובב לו וההיסטוריה חוזרת: חוק ההסדרים מאפשר לממשלה להתחמק מהחוק, כל משרד ממשלתי מאשים את השני והדרישה המרכזית של הקיץ האחרון לחינוך חינם לגיל הרך הפכה להיסטוריה רחוקה.

עוד בערוץ הדעות :

הכירו את הנוער הנפלא בשומרון / פינחס מיכאלי

אנסטסיה מיכאלי, די לרדיפת הערבים / עלא חיידר

בזמן שהמדיניות הממשלתית נותרת תקועה, המציאות משתנה ומידרדרת: גם מעט המעונות שקיימים היום לילדים בגילאים 0-3, הפועלים תחת אחריות משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, על-ידי ויצ"ו, נעמ"ת וארגוני נשים נוספים, העלו בשנים האחרונות את מחיר שכר הלימוד שמתקרב לגובה שכר הלימוד בגנים הפרטיים. הגנים הפרטיים עדיין עולים בממוצע כ-3,000 שקל לחודש, הון שחלק גדול מהמשפחות בישראל פשוט לא מסוגלות לממנו.

אין אדם שלא יוכל להבין את תחושת ההחמצה שתוקפת הורים ששולחים את הילד לגן לא ראוי, את תחושת המרירות כשההחלטה אם להביא עוד ילד לעולם תלויה אך ורק ביכולת כספית, את הכעס על כך שאזלת יד כלכלית מכריחה אותך להתרוצץ כל היום בין הסבתא לבייביסטר, את חוסר ההגיון כשאישה במדינת ישראל של שנת 2012 מחליטה לוותר על קריירה עצמאית, רק כי היא חייבת להישאר עם הילדים בבית, ובנימה קצת יותר אישית - את חוסר הצדק שמרגישים מורים, כמוני, שמחנכים באותה כיתה נערים בוגרים שזכו לחינוך פרטי ראוי כשהיו ילדים, לצד נערים שהזכות הזו לחינוך נמנעה מהם לחלוטין.

ראוי כי האבן היומיומית הזאת, שיושבת על הלב של רוב הישראלים, תתחיל להכביד על לבבות מבטיחי ההבטחות, ששכחו את ערכי היסוד שעליהן החברה שלנו מושתתת. אין זה עניין של מה בכך. הצורך החברתי הזה, בחינוך נגיש ואיכותי, הוא עמוק ומוסרי: ילד שגדל ללא דמויות חינוכיות שמייצרות עבורו סביבה רוויה בחוויות הצלחה, שמפתחת סקרנות ויצירתיות, גדל פחות טוב; ילד שגדל ללא פיתוח מיומנויות שפה ומיומנויות חברתיות, גדל להיות אדם נאור פחות. אין לנו צורך רק בבייביסיטר לאומי, שיעסיק את הילדים בשעות היום. ילדי ישראל זקוקים למערכת חינוך איכותית, שבה עובר דור העתיד חוויות משמעותיות שיאפשרו לו להתפתח.

העולם הבין, ישראל לא

וכן, אין דרך להתחמק מזה: זה עולה כסף. יש כאן צורך מוסרי של חברה שמרגישה שזנחו אותה, שדורשת שינוי מהותי ולא תיקון קוסמטי. לפני כמה ימים, כשהגיע רגע האמת והממשלה נדרשה לאשר "מס עשירים" שיוטל על מי שמרוויח מעל 83 אלף שקל בחודש, הגיח שר האוצר שטייניץ, לאחר שיחות עם מקורבים, ובלי שאף אחד שם לב - נמחקה לה מדרגת המס מהחקיקה המתקדמת. אז אל תקצצו את תקציב הבטחון, אל תקצצו את רווחי הטייקונים, שיכלו כבר מזמן לספק לכל המדינה שלנו גנים מעולים, אבל גם אל תתפלאו אחר כך כשאנשי חינוך, ילדים והורים יצעדו ברחובות פגועים וזועמים ונטולי הזכות הלגיטימית להתחנך ולחנך.

אנחנו כועסים. מאוד. איך דווקא הנושא המוסכם ביותר, גאוות ועדת טרכטנברג, זכה להתעלמות מוחלטת? הפקרת החינוך לגיל הרך היא סמל: סמל למרחק האינסופי שחוצץ בין הפוליטיקאים לעם שלהם, סמל להתעסקות המופרזת בענייני היומיום על חשבון העבודה הקשה והיסודית הנדרשת כדי לפתור את בעיות השורש של החברה שלנו. ולא פחות חשוב, העובדה ההזויה שלפיה חינוך ילדים מצוי באחראיות משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה מדגימה כיצד כבר שנים מובילה את המדינה מדיניות חינוכית המתנהלת בתוך ספרי חשבונות, בשפת המספרים והכסף, ואינה מוּנעת מערכים או מהבנה חינוכית מעמיקה.

העולם הבין כבר מזמן שהשקעה בחינוך לגיל הרך היא השקעה כלכלית חשובה. העולם הערכי הבין כבר מזמן שהשקעה אמיתית בחוויות ובדמויות שעומדות לפני ילדינו היא שתהפוך אותנו לחברה רגישה, סולידרית וטובה יותר. הגיעה השעה שגם מדינת ישראל תבין את שֶהַיה עַליה להבין כבר מזמן: כמו אמא, המדינה היקרה לנו מאוד צריכה להעניק את החינוך הטוב ביותר שאפשר לחשוב עליו לילדים שלה. ועכשיו. ללא דחייה נוספת. חיכינו כבר 27 שנים יותר מדי.

הכותב, מורה בתיכון "זיו ומרקס" בירושלים, ממובילי מחאת החינוך והמורים ומראשי תנועת ח' זה חינוך, הוא אחד החותמים על מכתב פומבי לראש הממשלה בדרישה מיידית ליישום חוק חינוך חינם.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il