חשבון בבקשה
איזו רשת חברתית עושה מניפולציות רגשיות כשמנסים להתנתק ממנה? איזו רשת משחקת מלוכלך? ואיזו רשת פשוט שורפת את כל הגשרים? אם תהיתם אי פעם מה קורה כשמנסים לסגור את הפייסבוק - הכתבה הזו בשבילכם
הרשת שולטת בנו בעיקר הודות לעובדה שאנו לא מרגישים את שליטתה. אין מגבלות, אין כללים, אין צורך בתשלום, הדבר היחיד שאנו מעניקים זה הנשמה שלנו. אך מה קורה אם אנו רוצים להשתחרר מאחיזתה הבלתי נראית של המפלצת? ובכן, אתרי הקופונים משחחרים אותנו בלי לומר מילה, אך הרשתות החברתיות מגיבות באותה נימה שבורה ורכושנית כמו בני זוג שננטשו.
לעזוב?!למה עזבתי את פייסבוקזיו קיטרוהחל מלפני חודש לפייסבוק יש פחות משתמש אחד. ספק אם לזאקרברג אכפת, אחרי הכל יש לו עוד 800 מאות מיליון אחרים, אבל יש שלב בו ההחלטות שלו ושל מנהלי אתרים אחרים הופכות את האתרים בהם אנחנו משתמשים לכאלו שאנחנו לא רוצים להיות שם. אז החלטתי לעזובפייסבוק – מרגשת ורציונלית
פייסבוק ואני התחברנו בסוף אוגוסט, 2007. מאז, היא היתה שם בשבילי כשהייתי זקוקה לתשומת לב, סייעה לי למצוא עבודה והכירה ביני לבין בן זוגי שיחייה. אבל בזמן האחרון היא לא מפסיקה להציק; שולחת נוטיפיקיישנס על כל מסיבת יער, מציעה כמות בלי הגיונית של אינפורמציית זבל ומציגה פרסומות שדורכות על יבלות. אחרי שוט וודקה ותה ירוק פסיפלורה, החלטתי שהגיע הזמן לעשות איתה את "השיחה".
אחרי שמודיעים לפייסבוק על הרצון לסגור את החשבון, היא מגיבה באופן צפוי למדי ומפעילה מניפולציה רגשית. "האם את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?" היא שואלת, ואז מציגה תמונות שונות שלי מתויגת עם חברים. "דניאלה תתגעגע אליך, יואב יתגעגע אלייך, עדי ומיכל גם יתגעגעו – אולי תשלחי להם הודעה".
כמו בכל פרידה, היא מבקשת ממני לגלות את המניע, וכדי להקל עלי היא מציעה לי מגוון אפשרויות; "אני נמצאת יותר מדי זמן בפייסבוק" (בתרגום לאנושית: מערכת היחסים הזו אינטנסיבית מדי), "אני מקבלת יותר מידי אימיילים, הזמנות ובקשות בפייסבוק (היא חונקת אותי), "אני דואגת לפרטיות שלי" (אין לי רגע אחד לבד) ו-"זה זמני, אני עוד אחזור" (אני עלובה).
פייסבוק לא מרפה. לא משנה באיזו אפשרות תבחרו, היא תציע לכם דרך להתמודד עם הבעיה. "את יכולה לשלוט בכמות המיילים שאת מקבלת, הנה, הקליקי כאן". וכמו תמיד, אני מקליקה ונשאבת בחזרה.
טוויטר – שורפת גשרים
טוויטר היא רשת שקל יותר לעזוב מאשר להתחבר אליה. כשמתחילים לבלות איתה, מאמצים את הזהות שלה: מדברים כמוה, על הדברים שהיא אוהבת, עם האנשים שנמצאים איתה כבר שנים. כדי להתחבב עליה צריך קודם שמלכי הכיתה יחבבו אותך, ולוקח זמן עד שהקרקורים שלך נשמעים כמו ציוצים.
הפרידה ממנה היא סיפור אחר לגמרי. "אני רוצה לעזוב אותך", אני אומרת. "את בטוחה?" שואלת טוויטר. "כן", אני אומרת, ובשלב הזה נשרפים הגשרים: "תדעי שלא תוכלי לחזור לשם המשתמש שלך אחרי שלושים יום, ואחר כך כל המידע שלך ימחק. בי". הכל ברור, עדיף מיליוני ציפורים על העץ מאשר אחת ביד. לטוויטר אי אפשר לחזור.
גוגל פלוס - פולניה פריג'ידית
שלא כמו פייסבוק, גוגל פלוס לא עושה קונצים. ברגע שנכנסים לעמוד הפרידה, היא בולעת את הרוק ואומרת בקרירות שבימים הקרובים היא תאסוף את כל ה"1+" שלה משאר שירותי גוגל, ואם אתם רוצים, אפשר בכלל לסיים את הקשר ביניכם לבין גוגל. כלומר, להיפרד גם משירותים כמו ג'ימייל, גוגל דוקס, גוגל רידר וכולי. היא לא מנסה לשכנע, לא שואלת למה, לא נאבקת. כאילו שלא אכפת לה להיות לבד.
Foursquare - מאיימת
כשרכשתי לפני כחודש את הגלקסי S II שלי, (לא מגיב 19, זה לא בגלל שב-ynet שונאים את אפל) החלטתי לנסות להתחבר לפורסקוור ולעדכן את חברי לגבי המסעדות בהן אני אוכלת, הברים בהם אני מבלה, המועדונים בהם אני רוקדת והתיאטראות בהם אני צופה בהצגות פרינג'. לאחר שהבחנתי ששני המקומות היחידים בהם אני עושה צ'ק אין זה המשרד והבית, החלטתי שעדיף לסגור את הפרופיל והסתכל על כל החוויה כעל סטוץ לא מוצלח.
למרות שאנו מכירות פחות מחודש, פורסקוור התנהגה כמעט כמו פייסבוק, "למחוק חשבון?" היא התפלאה. "זה הגיע לזה? את באמת רוצה למחוק את החשבון? כל הצ'ק אינים האלה, כל הטיפים, הבאדג'ים! תמונת הפרופיל החמודה, הכל יעלם, לנצח! טוב, אני מקווה שנוכל להמשיך להיות חברים, אולי ניתקל מדי פעם במסיבות, זה לא יהיה מביך, נכון?"
etsy – מנגנת על מיתרי הרחמים
תמימות של רצון טוב הביאו אותי להירשם למגוון אתרים השולחים לי דיוורים בכל יום. התוצאה היא שכל בוקר נפתח אצלי במחיקה אוטומטית של שבעה דיוורים לפחות, ביניהם דיוורים של אתרי קופונים המציעים לי אלכוהול זול וכרטיסים למופע של משהו-פרץ.אחד מהאתרים הללו הוא etsy, אתר שמאפשר מכירה ורכישה של תכשיטים, בגדים ועבודות יד. בכל בוקר קיבלתי מאטסי הצעות לקנות שרשרת חדשה, בגד וינטג' או ציור של ינשוף, מאחר ולא רכשתי משם דבר עד עכשיו, וכפי הנראה גם לא ארכוש, הגיע הזמן להיפרד.
אוקי, איך אני אמורה להתמודד עם גור חתלולים עצוב? אטסי משחקים מלוכלך. "אנחנו לא רוצים שתלכי" הם אומרים לי בבכי, "אבל אם את באמת רוצה להפסיק לקבל דיוורים, הקליקי על הכפתור. אם במקרה את רק רוצה לשנות את ההגדרות, את יכולה לעשות את זה כאן". לעזאל איתך, גוש פרווה חמוד, אני נשארת.
