האביב הערבי והאיסלאם - האם ישראל תרוויח?
"האביב הערבי" עורר במערב תקווה לפתיחות במזה"ת, אך הוליד למעשה מהפכה איסלאמית בתוך מהפכה חברתית. מהן הדילמות העומדות בפני המפלגות האיסלאמיות והאם ייאלצו לכרות ברית עם ישראל? פרשנות
המרחב הגיאו-פוליטי שבו מצויה מדינת ישראל משתנה בחודשים האחרונים ללא היכר. "האביב הערבי" שהחל בראשית 2011 עורר בעולם המערבי תקווה לפתיחות, צדק חברתי ודמוקרטיזציה ואף עורר תנועות מחאה חברתיות בעולם כולו. אולם המהפכות הערביות הולידו מהפכה בתוך המהפכה.
מהפכת המשנה הקמה על יוצריה אינה אלא גל איסלאמי, המזכיר את הנחשול הפונדמנטליסטי שהחל בשנות השמונים בעקבות המהפכה האיראנית ב-1979. בעוד שהגל ההוא אירע בעיקר בעולם השיעי (המהפכה האיסלאמית באיראן והקמת חיזבאללה בלבנון), ההתעוררות האיסלאמית הנוכחית מתרחשת בעולם הסוני.
הניצנים להתעוררות האסלאמית כבר נראו בשנים האחרונות במדינות בעלות רוב סוני מובהק: ב-2002 עלתה לשלטון בטורקיה מפלגת "הצדק והפיתוח" של רג'פ טאיפ ארדואן וב-2006 נבחרה תנועת חמאס ברשות הפלסטינית, שערכה הפיכה בעזה שנה לאחר מכן. בעקבות "האביב הערבי" הולכת ומתחזקת בירדן "חזית הפעולה האיסלאמית" ומאיימת על המלך עבדאללה, ובסוריה צוברים חברי "האחים המוסלמים" כוח משמעותי באופוזיציה הגולה.
בנובמבר השנה ניצחה בבחירות במרוקו מפלגת "הצדק והפיתוח" ובתוניסיה זכתה מפלגת "א-נהדה" (התקומה) לרוב בפרלמנט. בדצמבר זכתה מפלגת "החירות והצדק" במצרים ב-40% ומפלגת "א-נור" הסלפית ב-20%. רוב התנועות הנ"ל קשורות במישרין או בעקיפין לתנועת "האחים המוסלמים" שהוקמה במצרים ב-1928.
ארגון, דימוי ותעמולה
מדוע מעדיף האזרח הערבי לבחור במפלגה איסלאמית כאשר הוא זוכה לחופש? יש לכך שלוש סיבות עיקריות: ראשית, בעולם הערבי לא התקיימה אופוזיציה חזקה ומאורגנת, שיכולה להוות אלטרנטיבה למשטרים הרודניים, מלבד התנועות האיסלאמיות. שנית, לתנועה זו היה תמיד דימוי חיובי בעיני הציבור המוסלמי.
תנועת "האחים המוסלמים", שהקימה סניפים ברוב מדינות העולם הערבי, הציבה לעצמה מטרה עליונה לחנך מחדש את החברה לדבקות בערכי האיסלאם והתרחקות מן ההשפעה המערבית. בזמן ש"האחים" עסקו בצדקה, חינוך וסעד לעניים, המשטרים הצבאיים והלאומניים (כגון אלה של חוסני מובארק במצרים, זין אל-עבדין בן-עלי בתוניסיה, עלי עבדאללה סאלח בתימן ומועמר קדאפי בלוב) שדדו את קופת המדינה ורמסו את זכויות האזרח.
הסיבה השלישית להעדפת הבוחר המוסלמי היא הצלחתה של התעמולה האיסלאמית, לפיה המשטרים החילוניים בעולם המוסלמי בכלל והערבי בפרט, משתפים פעולה עם ארצות הברית והמערב ומכירים בקיומה של מדינת ישראל.
שיעים נגד סונים, וישראל?
ההתעוררות הסונית והצלחת המפלגות האיסלאמיות עתידות לעורר שתי דילמות קשות ביותר בפני חברי התנועה האיסלאמית הסונית, שלהן השלכות גם על מדינת ישראל. הראשונה היא הדילמה הכלכלית: האם יש לדחות את מה שהפעילים האיסלאמים מגדירים כ"שחרור פלסטין ומסגד אל-אקצה"? המחיר שישלמו מפלגות איסלאמיות אם יחליטו להכריז מלחמה נגד ישראל או לבטל הסכמי שלום קיימים הוא בלתי נסבל מבחינה כלכלית. מדינות ערב, בהם חיים מיליוני אזרחים, לא יוכלו לשרוד ללא סיוע כספי של המערב.
הדילמה השנייה היא הדילמה הגרעינית. העולם השיעי עלול להצטייד בקרוב בנשק להשמדה המונית. הסכסוך בין הסונים לבין השיעים הוא ארוך ורווי דם בהרבה מן הסכסוך הישראלי-ערבי. הסכסוך הסוני-שיעי החל כמאבק על ירושת הנביא מוחמד ועל אופי האיסלאם לפני למעלה מאלף שנה.
מאבק זה אינו מוכר לרוב הישראלים ואינו נלמד בבתי הספר למרות השפעתו על האירועים באזורנו. בזיכרון ההיסטורי של הסונים נחרתו אסונות שמקורם באיסלאם השיעי: מעשי טרור בלתי פוסקים של כתות שיעיות בימי הביניים כנגד השלטון הסוני שאחד מהם הסתיים ברציחת עולי הרגל למכה וגניבת האבן השחורה של הכעבה; מאבקם של השיעים הפאטמים במצרים נגד הסונים במאה ה-11 הקל על כיבוש ירושלים בידי הצלבנים; סיועם של שיעים לפלישת המונגולים במאה ה-12 הסתיים ב"שואה המוסלמית", בשריפת בגדד ובחיסול החליפות הערבית שנמשכה 600 שנה.
במאה ה-16 הפך המאבק למלחמה בין שתי מעצמות, איראן השיעית והאימפריה העות'מאנית הסונית. מאבק זה התפרץ במאה ה-20 במלחמת איראן-עיראק (1980-1988), שבה נהרגו כמיליון בני אדם.
ל"אחים המוסלמים" בסוריה חשבון דמים עם איראן שתמכה בחאפז אל-אסד כאשר ערך טבח נוראי בחברי התנועה בחמה ב-1982 וממשיכה לתמוך כיום בבנו בשאר אסד המדכא את הרוב הסוני.
מסמכי ויקיליקס שהתפרסמו לפני כשנה חשפו כי מדינות סוניות, בעיקר סעודיה ונסיכויות המפרץ, תומכות במתקפה כנגד מתקני הגרעין האיראניים. מדינות אלה מהוות משענת כלכלית חשובה לתנועת "האחים המוסלמים". חתירתה של איראן לעוצמה גרעינית מעמידה את המפלגות האיסלאמיות הסוניות בפני השאלה הקשה ביותר: האם בהיעדר יכולת להתגונן בפני איראן ייאלצו לכרות ברית, ולו זמנית, עם ישראל?
ד"ר ירון פרידמן, בוגר אוניברסיטת הסורבון בפריז, מלמד ערבית ומרצה על האיסלאם בטכניון במחלקה ללימודים הומניסטיים ובמכללת הגליל. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור ב-2010
לפנייה לכתב/ת 
